זכות הציבור לא לדעת

מה יש לנו, כעיתונאים, לומר על הצעד היוצא דופן של הנגיד, שנועד לחשוף את המדליפים מתוך הבנק? מה יחסינו למדליפים? האם אנחנו מעוניינים שהם ייחשפו ויוקעו ברבים? התשובה, כפי שבוודאי כבר ניחשתם, היא שאנחנו אוהבים הדלפות ומדליפים. האמירה הזאת נכונה לכל עיתונאי, לכל כתב, לכל בעל טור, לכל עורך ולכל גוף תקשורת, כי עיתונאים מתפרנסים מהדלפות.

הדלפות, אנחנו מודים, הן החלק המהנה ביותר של המשימה העיתונאית - להביא לקוראים את העובדות והדעות שאחרים היו מעדיפים להדחיק, כדי שהציבור יוכל לשפוט אותן.

אל תבינו אותנו לא נכון: אנחנו לא חושבים שמדליפים הם גיבורים. אף אחד לא מספר לנו משהו, אם לא היה רוצה לראות אותו שחור על-גבי עיתון. מקורות עיתונאיים אינם חברים שלנו, והם לא עושים לנו שום טובות; הם עובדים עבור עצמם כדי לקדם את המטרות שלהם. אנחנו נותנים להם לדבר שלא לציטוט ולא לייחוס, אבל זה לא מעניק למידע אמינות יתר. זה בסך הכל אומר שהם לא מעזים לראות את שמם מודפס בצמוד לסודות שהם מספרים לנו.

עם זאת, ולמרות הנטייה שלנו לחבב את המדליפים ולהגן על מקורותינו, במקרה של פישר ומדליפיו הנושא הרבה יותר מורכב. בשנים האחרונות נפרצו כל הגבולות בכל הנוגע לסודיות בנקאית והציבור מקבל צילומי רנטגן פיננסיים של תאגידים ואנשים פרטיים. בין אם המידע זולג מהפיקוח על הבנקים או מהבנקים עצמם, התוצאה מביכה: הזכות לפרטיות נרמסת פעם אחר פעם.

הסודיות הבנקאית והזכות לפרטיות אינה יכולה להיות, אמנם, זכות אבסולוטית, ויש שורה של מקרים שבהם ניתן לפגוע בפרטיות, תוך מתן עדיפות לאינטרסים אחרים. הבעיה היא שהיוצרות התהפכו: לאינטרסים באשר הם ניתנה עדיפות אבסולוטית על הזכות לפרטיות.

זה עיוות שראוי לתקנו, גם אם הוא יפגע באינטרסים שלנו כעיתונאים: השמירה על פרטיות עדיפה, לעתים, על-פני "זכות הציבור לדעת". לפעמים הציבור ממש לא חייב לדעת.

2 יופי של כותרות קיבלנו, אומרים היום עמית ברגר וקובי טרייביטש, מבעלי רשת טיב טעם. "מהפכה ברשת", "טיב טעם תתחרה בגדולות" ועוד כותרות מפרגנות למדי. הכותרות בישרו על שינויים ומהפכות ברשת הקמעונית שמיצבה את עצמה כרשת יוקרתית יחסית, ועתה תתפנה למכור "שקים של אבקות כביסה", ותהפוך ל"סבל של הצרכן", כדברי טרייביטש.

ברגר וטרייביטש כינסו אתמול מסיבת עיתונאים שבה הכריזו על שינוי ה"אסטרטגיה השיווקית" ברשת. האסטרטגיה החדשה כוללת הוזלה של 250 מוצרי יסוד במטרה לפנות לקהל הרחב ולהתחרות ברשתות הגדולות. מנהלי טיב טעם סבורים שמדובר ב"דרמה צרכנית", אבל אנחנו סבורים שהדרמה האמיתית של מסיבת העיתונאים נחשפה בדו"חות הכספיים של טיב-טעם. עם כל הכבוד ל"הולה-הופה" השיווקי, האסטרטגיות, התוכניות, הרגלי הצריכה, חוויות הקנייה וסלי קנייה, אנחנו מעדיפים להתעסק עם דברים הרבה יותר "משעממים": הפרש בין הכנסות להוצאות, דו"חות רווח והפסד, מאזנים ועוד כמה דברים בלתי נסבלים שלומדים בחוג לחשבונאות. העיסוק שלנו בדברים כל-כך משעממים נולד מתפיסה עוד יותר "משעממת": תוכניות שיווקיות הן אמנם דבר נפלא, תחרות בשופרסל והרבוע הכחול היא ברכה, שירות של סבל לצרכן חשוב מאין כמוהו, אבל תוכניות כאלה אי אפשר לקיים בלי "הכוח" של הרווחים. כי רווחים משרתים חובות והשקעות עתידיות.

ובכן, למרבה הצער, אין הרבה זכר ל"כוח" הזה בדו"חות טיב-טעם. הפסד תפעולי של 8.6 מיליון שקל והפסד נקי של 23.7 מיליון שקל מתחילת השנה - אלה המספרים העגומים שמצאנו בדו"ח רווח והפסד. המאזן לא הביא לנו בשורות הרבה יותר טובות: הון עצמי מצומק של 31.6 מיליון שקל, חוב בנקאי של כ-265 מיליון שקל ויתרת ספקים שגדלה במהלך השנה. בקיצור ולעניין: הרשת מתקשה לייצר מזומנים - תזרים מזומנים שלילי של כ-7.6 מיליון שקל מתחילת השנה ושל 18.3 מיליון שקל ברבעון האחרון.

ועכשיו ברור לכולנו למה היו צריכים עמית ברגר וקובי טרייביטש את מסיבת העיתונאים: עם מספרים כאלה, עדיף להתפייט על תדירות הקנייה ברשתות, אסטרטגיות שיווקיות, בידול, יין משובח וסטייק מבשר אחורי, ולדחוק לפינה את המצב הפיננסי של הרשת.

ברגר דיבר במסיבת העיתונאים על גידול דרמטי של 30% במכירות ושיפור במדדים התפעוליים בשנה הבאה. עם הדומיננטיות של שופרסל והרבוע הכחול בשוק הקמעונות, קשה לראות איך התחזיות של ברגר מתממשות, אבל חייבים להיות הוגנים: לתת לזמן לעשות את שלו כדי לראות אם התוכניות היפות על הנייר קורמות עור וגידים.

ברגר אכן צריך לשנות בדחיפות את הרגלי הצריכה של הלקוח הממוצע בטיב טעם, אחרת הוא בעצמו יצטרך לשנות את הרגלי ההשקעה שלו. ברגר השקיע 32 מיליון דולר (באמצעות חברת אנטר הולדינגס) בתמורה ל-50% ממניות הרשת. בשביל לקבל החזר נדיב על ההשקעה הזו, אם בכלל, ברגר יצטרך הרבה יותר ממסיבות עיתונאים וכותרות מפרגנות.

eli@globes.co.il