לא כל הנוצץ

היהלומנים בלחץ: סרט חדש בכיכובו של ליאונרדו דיקפריו על כריית יהלומי הדמים באפריקה מאיים להפוך את סמל האהבה לסמל המלחמה. קמפיין שיזמה מועצת היהלומים מנסה לעצור את הסחף. "אנחנו הבאנו להיעלמות התופעה", טוען יו"ר המועצה. "הם לא עשו די", מבהירים ארגוני זכויות אדם. גם בישראל נערכים

כבר כמה חודשים שתעשיית היהלומים העולמית נמצאת בכוננות ספיגה: סרט חדש, בכיכובו של ליאונרדו דיקפריו, "לגעת ביהלום", שיעלה לאקרנים בארצות הברית בסוף השבוע, מעורר חששות כבדים לתדמיתו של הענף ולפגיעה במכירות היהלומים בעולם. בתעשיית היהלומים מזכירים בלחישה את אפקט הדומינו שיצרה הפגיעה בתדמית ענף הפרוות לפני כ-15 שנה, ומקווים שהמקרה שלהם יהיה שונה.

"לגעת ביהלום" מציג את תעשיית היהלומים בסיירה לאון, יצרנית יהלומים ששקעה במלחמת אזרחים מתמשכת, באמצעות הדמות שמגלם דיקפריו - סוחר יהלומים אכזר. הסרט חושף מציאות של ניצול ילדים במכרות, תנאי עבודה מחרידים, הברחות סמים והלבנת הון. בנוסף, נוגע הסרט בחלקם של יהלומי הדמים כמעודדי מלחמות אזרחים במספר מדינות באפריקה.

בשפת המותגים המערבית, היהלום מעורר אסוציאציה של אבן טבעית, נוצצת וטהורה. הוא מסמל אהבה, קשר בין גבר לאישה, והרבה יוקרה. היהלומנים חוששים שהסרט - המתאר את תהליך הכרייה תוך ניצול נוראי, תהליך שרווחיו מממנים מלחמות אזרחים וארגוני טרור ופשע - עלול להרוס את הקשר האסוציאטיבי הזה ולפגוע קשות בביקוש. לא לחינם הם מזכירים את תעשיית הפרוות, שסבלה מפגיעה אנושה בעקבות התדמית שיצרו לה ארגונים למען זכויות בעלי חיים.

לפגיעה בענף יש השלכות כמעט ישירות על ישראל. הישראלים משחקים תפקיד מרכזי בסחר היהלומים בעולם. בעבר נבעה מרכזיותה של ישראל ממלטשות היהלומים שפעלו כאן, ואילו כיום, לאחר שרוב המלטשות הועברו למזרח הרחוק, ישראל הפכה למרכז סחר ביהלומים. היקף הסחר הישראלי עומד על יותר מ-6 מיליארד דולר, כ-40% מהיקף הסחר ביהלומים בעולם.

יו"ר מועצת היהלומים העולמית, אלי אייזאקוב, ישראלי לשעבר המתגורר בארצות הברית מאז היה בן 16, מוביל עכשיו מסע הסברה שאמור למזער את הנזקים. אייזאקוב לא מכחיש את קיומם של יהלומי הדמים בעבר, אלא טוען כי הסחר הזה חוסל כמעט כליל באמצעות "תהליך קימברלי", שאותו יזמה תעשיית היהלומים העולמית החל בשנת 2000, בשיתוף האו"ם, ממשלות וארגוני זכויות אדם.

65% מהסחר ב-1999

הסחר ביהלומי הדמים עלה לראשונה לדיון ציבורי משמעותי ב-1999. ארגוני זכויות אדם, ובראשם ארגון Global Witness, חשפו עדויות מחרידות על מעשי זוועה במכרות באפריקה. שכירי חרב, לפי העדויות, נהגו לפשוט על כפרים במספר מדינות, לחטוף ילדים בני 10 ואף פחות, ולהעביד אותם תמורת מזון. העונש על חוסר יכולת לעבוד היה כריתת איברים.

הדוח של Global Witness ל-1999 קבע כי 65% מסחר היהלומים באפריקה - כמחצית מסחר היהלומים העולמי, מקורו ביהלומי דמים. ענק היהלומים דה-בירס והאו"ם לא נשארו אדישים לממצאים, והכריזו על שורת צעדים למיגור התופעה. הקריטריונים שנקבעו בוועידת קימברלי, שנקראה על-שם עיר מכרות בדרום-אפריקה, הפכו לחוקים ב-70 מדינות בעולם, כולל ארצות הברית וישראל, ולנורמה מחייבת בכל הבורסות ליהלומים. הם אוסרים לחלוטין על קנייה של יהלומי דמים ומכירתם, וקובעים עונשים פליליים חמורים למי שיעסוק בהם.

המאבק ביהלומי הדמים הוכח כיעיל. דוח של Global Witness מ-2003 קבע כי רק 4% מהסחר ביהלומים בעולם נותר קשור ליהלומי דמים. היום מסכימים ארגוני זכויות האדם כי ההיקף ירד עוד יותר, לפחות מ-1% מכלל הסחר העולמי, ורק ל-0.2% מהסחר יש קשר מוכח לתופעה. להערכת Global Witness, נותרה רק מדינה אחת, חוף השנהב, שבה מופקים יהלומי דמים. אמנם אסור כיום לרכוש יהלומים שמקורם בחוף השנהב, אולם ההערכה היא כי הסוחרים מצאו דרך לעקוף את האיסור הזה: היהלומים מוברחים לגאנה, שמאפשרת, תמורת שוחד נאה, ייצוא של היהלומים כאילו נכרו בשטחה. כרייה לא חוקית נוספת, אם כי בממדים מצומצמים יותר, יש בחלקה המזרחי של קונגו.

איימי או'מרה, נציגת תוכנית זכויות האדם והעסקים של אמנסטי אינטרנשיונל, אומרת ל-G כי הארגון היה מעורב בהפקת הסרט. "ראינו את התסריט לפני תחילת ההפקה, ועבדנו עם המפיקים. כוכבת הסרט ג'ניפר קונולי הייתה עוד לפני תחילת הצילומים 'שגרירה' של אמסטי, וגם יתר הכוכבים היו מודאגים מהתופעה.

"הדאגה העיקרית שלנו היא שתעשיית היהלומים מדברת הרבה על העבודה שנעשתה, אבל עושה הרבה פחות. יש מעט מאוד ביקורת על מה שקורה בענף בניסיון לוודא שהמערכת הזאת עובדת. יש עדיין פרצות ונקודות תורפה, והתעשייה עדיין לא מיישמת את הקודים שנקבעו. בלי שזה קורה אנחנו לא יכולים להיות בטוחים שיהלומי הדמים לא מגיעים לחנויות".

- מה אתם מבקשים מהציבור לעשות?

"הקמנו עם Global Witness אתר משותף שבו אנחנו מאפשרים למי שמעוניין לפעול. למשל לכתוב מכתבים לממשל ולמועצת היהלומים העולמית, ולדרוש שיקיימו את ההבטחות ויוודאו שהתהליך מבוקר ומפוקח. הצגנו סדרת שאלות שהצרכנים יכולים לשאול בעת רכישת היהלומים, לוודא שאינם יהלומי קונפליקט".

- איך הציבור מגיב?

"השאלות הנפוצות הן איפה אקנה את היהלומים, האם הבעיה נפתרה והאם לקנות יהלומים בכלל? מרבית העניין ממוקד אמנם אצל חברים בארגון, אבל אין ספק שהמודעות גברה".

אד זוויק, במאי הסרט, הביע בראיונות שנתן לכלי התקשורת שמחה על העניין הגובר ביהלומי הדמים - לטענתו לא רק בגלל יחסי הציבור לסרט, אלא בגלל הגברת המודעות לסוגיה. לדבריו דחה דרישה של "דה-בירס" לצרף לסרט הצהרה כי האירועים המצולמים בו דמיוניים, וכי רק מעט יהלומי דמים מגיעים לשוק. גם בקשות דומות של אייזאקוב ושל שר המחצבים והאנרגיה של בוטסואנה נדחו. "אנחנו לא מנהלים משא ומתן עם אף אחד באשר לתוכן הסרט, ונעשה אותו לפי ראות עינינו", הוא אמר.

קו ההגנה

החשש מפגיעה חמורה בענף בעקבות הסרט אינו נחלתם של יהלומנים בודדים. ביוני השנה, בהופעה בקונגרס היהלומנים הבינלאומי בתל אביב, קרא יו"ר קבוצת דה-בירס, גארת' פני, ליהלומנים להתעורר. "אם מישהו חושב שהסרט הזה הוא לא בעיה מבחינתו, הוא לא מבין מה מסמל היהלום. אנשים קונים יהלומים לא כי הם נוצצים, אלא כי הם חלק מחלום, בגלל הערכים שהם מייחסים ליהלום". פני הזכיר מקרים אחרים של מחאה עולמית שהשפיעה על ענפים שלמים: המחאה נגד רשת מקדונלד'ס בגין המזון הלא בריא, המחאה נגד נייקי, שהואשמה בניצול ילדים במזרח אסיה ועוד.

קונצרן דה-בירס, בניסיון משלו למזער את הנזקים, שכר את אשף יחסי הציבור מייקל סיטריק, ה"ספין דוקטור" שמתמחה בכיבוי שריפות ושערוריות תאגידיות. בהמשך השיק הקונצרן קמפיין תדמיתי בעיתונים ובאינטרנט, כדי להסביר את מאמצי התעשייה להגביל את הסחר ביהלומי דמים, אך המהלך רק משך אש ועורר חוסר אמון.

קו ההגנה שמוביל עכשיו אייזאקוב מתבסס על כך שתעשיית יהלומי הדמים כבר כמעט אינה קיימת, ובכל מקרה ליהלומנים הפועלים באופן חוקי בבורסות ליהלומים אין קשר אליה. אייזאקוב טוען שהיהלומנים הם שדחפו ולחצו ליצירת השקיפות המלאה בסחר, ובכלל זאת השימוש בתעודות מקור מחייבות, בעוד ממשלות הן שיצרו את העיכובים. ישראל ובורסת היהלומים הישראלית, יש לציין, היו מהראשונות בעולם שאימצו את הכללים. "לחלק מהמדינות הייתה, ועדיין יש, בעיה עם פיקוח חיצוני. מדינות באפריקה חוששות שהפיקוח יפגע בכלכלתן ושממשלותיהן חשופות ללחצים מצד עבריינים. גם בארצות הברית היה לנו קשה, כיוון שלאמריקאים קשה לקבל התערבות של המדינה בעסקים. עם זאת, המאבק הצליח. כיום בארצות הברית אפילו בעל חנות תכשיטים, שקנה יהלום דמים, דינו כדין סוחר בסחורה גנובה, והוא עלול להיכנס לכלא לשנים".

אייזאקוב טוען כי הפסקת הסחר ביהלומי דמים הקטינה משמעותית את רמת האלימות באפריקה. "במדינות כמו סיירה ליאונה נעצרה מלחמת האזרחים הקשה מאז נפסק הסחר ביהלומי הדמים".

- איך אפשר למנוע מגאנה ייצוא יהלומי דמים של שכנתה חוף השנהב, שבה המורדים השתלטו על מרבצי היהלומים?

"גאנה מייצאת יהלומים טמאים ונגועים, עם תעודות מזויפות. ועדה של ארגון היהלומים העולמי, עם מומחים ועם נציג האיחוד האירופי, תגיע לשם בימים אלה למעקב צמוד, ותדאג לוודא שהבקרה הפנימית שם תיעשה כראוי".

אייזאקוב אומר כי בעיה חמורה אחרת של הכרייה היא תנאי העבודה בחלק מהמכרות. "יש תנאי עבודה איומים במדינות מסוימות. ילדים, אני מעריך שכמה עשרות אלפים, עובדים בתמורה מאוד נמוכה ובניצול, ויש ממשלות שלא אכפת להן. אנחנו, בתור ענף, מסתכלים על זה בצורה מאוד שלילית. יש כמה יוזמות של חברות היהלומים הגדולות בעולם, בהן דה-בירס ורפפורט, לשפר את תנאי העבודה".

אייזאקוב רומז בדבריו לשתי מדינות באפריקה - ליבריה וזימבבואה - שבהן התנאים קשים במיוחד, וטוען כי האו"ם וארגוני זכויות אדם מפעילים לחצים כבדים, לצד סיוע ממשי, במטרה לשנות את המצב. מצד שני, הוא מוסיף, "אלה תנאי העבודה של ילדים במדינות אלה. גם ילדים שמועסקים בבניית כבישים מנוצלים בדרך דומה. זה לא תלוי בנו אלא בממשלות".

סגן יו"ר מועצת היהלומים העולמית, שמואל שניצר, לשעבר נשיא בורסת היהלומים הישראלית, משתתף במאמצי ההסברה של התעשייה העולמית. "אנחנו לא קופאים על השמרים. אפילו אם יש יהלום אחד שמוכתם בדם, זה יותר מדי בשבילנו. אנחנו ממשיכים ליזום הידוק החגורה סביב יהלומים שחשודים כיהלומי קונפליקט, כך שאין להם סיכוי להגיע לשוק החוקי".

- איך יכול הצרכן לוודא שהוא קנה יהלום ממקור חוקי?

"זכותו וחובתו המלאה של צרכן, שקונה יהלומים, לדרוש מהמוכר תעודה שמעידה כי היהלומים מגיעים ממקומות שאינם מעורבים ביהלומי דמים. כל יהלומן רציני בעולם מחזיק היום אישורים לכך".

- לאן מגיעים היום יהלומי הדמים שבכל זאת עוברים את המסננת?

"אף אחד לא יודע מה קורה עם זה, אבל מספרם בטל בשישים לעומת הווליום העולמי. אני מזמין את רשויות החוק בעולם למצוא את השיעור המינימלי, ולאסור את מי שעוסק בו. בתעשייה הרשמית, אנחנו בטוחים וערבים לכך שהם לא נמצאים".

- עשויה להיות רתיעה של הצופים בסרט לא רק מתופעת יהלומי הדמים, אלא גם מתנאי העבודה המזעזעים של הכורים.

"תנאי העבודה לא קשורים ליהלומים. אלה הם תנאי העבודה בכל ענפי הכרייה באפריקה, ומזה מתפרנסים מיליוני אנשים שם. אם נגרע מהם את פרנסתם, רבים מהם ימותו, הרבה יותר מאלה שמתים היום. בנוסף, בחלק מהמכרות, שבהם תנאי העבודה גרועים, נעשים מאמצים להיטיב את התנאים".

הנהנים: הסוחרים הקטנים

היהלומנים במערב טוענים כי היחידים שנהנים מהניצול המחפיר של עובדים במכרות הם הסוחרים הקטנים במדינות שבהן מופקים היהלומים. יחד עם זאת, לדבריהם הלחץ שהם מפעילים משפיע, וישנה מגמה של שיפור בתנאי העובדים. כך, למשל, במכרות בבוצואנה מקבלים עתה העובדים שורה של תנאים סוציאליים, וביניהם חופשות, שעות עבודה מסודרות, בגדי עבודה, חינוך לילדיהם ומרפאות.

- למה תעשיית היהלומים העולמית נזכרה להסביר את העובדות האלה רק עכשיו, כמהלך חסימה נגד השפעת הסרט?

"עשינו שגיאה גדולה בכך שלא נחשפנו לתקשורת. תמיד התעקשתי שהסגירות הזאת היא טיפשות, אבל הענף שלנו שמרני. בשנים האחרונות אנחנו משתנים, והשקיפות שלנו גדלה מאוד. סוף-סוף היהלומנים הבינו שאם הם שותקים, חושבים שהם מסתירים משהו. אפשר להגיד שהמשבר שיצרו יהלומי הדמים חיסן אותנו".

אייזאקוב מקפיד ליצור אינטרס מוסרי לקניית יהלומים, מעין תשובה למי שהסרט יהפוך להם את הבטן וייצור דחף להתרחק בכל מקרה מיהלומים. לדבריו, שלוש מדינות דמוקרטיות באפריקה: בוצואנה, נמיביה ודרום-אפריקה, שהן גם יצרניות היהלומים הגדולות באפריקה, תורמות את ההכנסות מיהלומים לבניית בתי ספר ולפיתוח מערכות החינוך. "אם ייפגעו מכירות היהלומים בעולם בהשפעת הסרט, לא הטרוריסטים וארגוני הפשע המנצלים באפריקה הם שייפגעו, אלא דווקא המטרות החשובות שלמענן פועלות מפיקות היהלומים העיקריות באפריקה. יחד אתן ייפגעו שלא בצדק עשרה מיליון בני אדם שעובדים בתעשיית היהלומים בעולם. וכל זה כשהיהלומים היום הם המוצר הטבעי המפוקח ביותר בעולם".

אלכס ירסלי, מפעילי Global Watch, מביע קצת פחות ביטחון בתוצאות המהלכים של היהלומנים. "הבעיה נכון לעכשיו נוגעת לכך שכרגע יש מעט מאוד פעילות בכל מה שנוגע לאכיפה יעילה של ההבטחות (...) אנחנו לא חושבים שמועצת היהלומים העולמית עשתה די. כעת הם מגיבים בגלל הסרט, אבל כשדיברנו איתם לפני שנתיים-שלוש הם לא התייחסו. הבעיה היא שהם השקיעו בקמפיין לחנויות, בהדרכה של המוכרים מה להגיד כשלקוחות שואלים אותם שאלות קשות. לדעתנו היה עדיף להשקיע את הכסף בבדיקת יישום ההחלטות בשטח". "

גלובס לחודש היכרות – כל הכתבות, המאמרים וטורי הדעה אצלך מדי ערב >>
 
 
חזרה למעלה