פרנויה: שכונות סגורות

מדינת ישראל המודרנית כבר אינה מתאפיינת במרחבים פתוחים שנגישים באופן חופשי לתושביה, וזאת לא רק בגלל מחסומים ובעיות ביטחוניות. בעמותת "במקום" טוענים שיש בארץ פגיעה חמורה בזכות התושבים לעיר, ביכולת לעצב את העיר וליהנות ממנה באופן חופשי. המוגבלים במיוחד מהבחינה הזו הם, כמו תמיד, החלשים יותר.

ד"ר טובי פנסטר, גיאוגרפית ומתכננת ערים באוניברסיטת תל-אביב וחברת הוועד המנהל של "במקום" , מציינת כדוגמא לפגיעה בזכות לעיר את השכונות הסגורות. למשל, שכונות חרדיות כמו מאה שערים בירושלים, שבכניסותיה יש שלטי ענק, פרי יוזמת התושבים, הקוראים לנשים העוברות בשכונה להתלבש בצניעות.

"זו פרנויה משני הצדדים", טענה פנסטר במסגרת כנס שערכה "במקום" בשבוע שעבר בנושא. "יש פה דילמה. התנגשות בין הזכות הדמוקרטית לשונות, הזכות לקהילה שתשמור על עקרונותיה וערכיה מול הזכות לעיר, הזכות להשתתף ביצירה העירונית, שאמורה להינתן לכל התושבים בכל המרחבים. למשל, נשים חילוניות שמעוניינות להיכנס ולהשתמש באזורים אלה צריכות לנהוג על-פי העקרונות של אותה קהילה ולהתלבש בצניעות. האזור למעשה הופך ממקום ציבורי למקום פרטי, מופרט".

לדברי ד"ר פנסטר, אפילו החרדים מכנים את השלטים בכניסות לשכונה "חומות צניעות", כדי להגדיר את הגבולות של הערכים שלהם. זו תופעה של קבוצה ייחודית שיש לה ערכים ונורמות ספציפיות, והיא מגדרת את עצמה במרחב פרטי".

ד"ר פנסטר מסבירה, כי יש בעיה עם זה שקהילה לוקחת לעצמה את הזכות לשונות על חשבון הפרטת מרחב המגורים. התשובה לשאלה איך לאזן בין הזכות לעיר לזכות לקיים קהילה שונה עם מאפיינים משלה אינה פשוטה, והדבר תלוי במידת הסובלנות של שני הצדדים.

דוגמאות נוספות לפגיעה במה שמכונה זכות לעיר הן שכונות יוקרתיות סגורות, כמו גבעת אנדרומדה ביפו, שמבחינה פיסית הכניסה אליה קשה למי שאינו תושב. לדברי ד"ר פנסטר, גם שם מדובר בקהילה מוגדרת ומבחינת המהות היא דומה למאה שערים. "זו בועה מעמדית אתנית, אפילו לאומית, כי היא מתקיימת ביפו בתוך סביבה ערבית", היא מסבירה, "כאן זה בהרבה מובנים נעשה בשם הפחד מהשונה, בעיקר פחד בהיבט של הביטחון האישי". בועות מעמדיות דומות ניתן למצוא בפרויקטים נוספים בארץ וגם בתוכניות כמו פרויקט המגורים היוקרתי המיועד בעיקר לתושבי חוץ של אפריקה ישראל ברחוב הנביאים בירושלים.

משתלטים על העיר

ד"ר פנסטר רואה בעייתיות מבחינת הזכות לעיר גם במתחמים מגודרים שהקימו לעצמן פירמות וחברות היי-טק. במתחמים כאלה אדם מבחוץ אינו יכול להיכנס למתחם בלי תו. "בניו-יורק למשל, לפני הפיגוע בתאומים, במשרדים גדולים של פירמות תמיד הכניסות היו ציבוריות עם יצירות אמנות. היום המתחמים הפכו למגודרים", היא אומרת, "זו דוגמה לפרנויה, זחילת ההפרטה של המרחב הציבורי בעיר".

פרופ' דון מיטשל, מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת סיראקוז שבמדינת ניו-יורק, אומר כי בארה"ב, בעיקר לאחר הפיגוע בתאומים, יש פרנויה שמתבטאת בהפרדה מרחבית ופגיעה בזכות התושבים למרחב. כך למשל, בנבאדה היה ניסיון לחוקק חוק נגד הגשת מזון כתרומה לעניים בגן ציבורי, בניסיון למגר את תופעת חסרי הבית ששהו בו. החוק נפסל לבסוף, אך העירייה סגרה לחלוטין את הכניסה לגן הציבורי לתושבים כולם. במיזורי היה ניסיון לחוקק חוק שאוסר לצלם ליד הכביש המהיר, שמטרתו המוצהרת הרתעת טרוריסטים.

פרופ' מיטשל ציין ביום העיון, כי הזכות להשתתף בעיצוב העיר, הזכות לגישה לעיר כיצירה, היא זכות יסוד שמתמשכת לאורך זמן. למעשה, זו זכות ציבורית, סוג של העצמה קולקטיבית. לדבריו, חלק מהעניין הוא גם האפשרות לחיות את הקצב של העיר, הטקסים, הפסטיבלים וכו'. יש אפשרות לאבדן שליטה בזכות זו, אך לדעת פרופ' מיטשל אין מה לחשוש מכך. "אבדן שליטה הוא דבר יצירתי", הוא אומר, "החיים בעיר הם מעין פסטיבל מתמשך, למרות שהפסטיבל, החגיגה והזכות לעיר כיצירה הם עניין 'מסוכן' כביכול, שעלול להביא לחוסר שליטה".

פרופ' מיטשל מזהיר מפני עיר שנשלטת על-ידי פרנויה, שאין בה מקום ליצירתיות. לדבריו, הפרנויה היא גם מצב כללי וגם אסטרטגיה ברורה של שליטה. הדבר החמיר בארה"ב מאז 11 בספטמבר 2001. אפילו מוסדות המדינה, לדעתו, מנצלים את הפחד באמתלה לבנייה מחודשת של חשיבותם. "כשיש רמז לחוסר שליטה זה נחשב למאיים", הוא מסביר, "הפחד מההומלסים, תיירים, טרוריסטים או מכל דבר שמחוץ לנו - הוא הפחד מהבלתי נודע בתוך המרחב העירוני. יש תחושה של פגיעות מפני כוחות לא ידועים, ולכן תחושה שצריך להשתלט על המרחב העירוני על-ידי יצירת אזורים מפוקחים והרחקת הציבור מהמרחב הציבורי".

גם בישראל החשש הבטחוני מוביל לפרנויות. מהבדיקות הגופניות, החיטוט בתיקים הפרטיים ובמכונית בכניסות למקומות ציבוריים ומרכזי קניות, דרך המחסומים והשוטרים בדרכים, חומות שמפרידות בתוך יישובים בין יהודים לערבים (למשל בלוד) ועד לגדר ההפרדה.

לדברי ד"ר פנסטר, התופעה הרבה יותר רחבה ממה שאנו נוטים לחשוב. למעשה, כל אותם דברים שהיו פרטיים, שהיו חלק מהמרחב האינטימי של הפרט, הופכים למעין 'אתרים ציבוריים'. "חומת ההפרדה במדינה היא ביטוי להרבה חומות פנימיות שאנו חיים בתוכן", טוענת פנסטר, "המרחב הציבורי שלנו הופך להיות מאוד לא נגיש. הבעיה היא שזה הפך למשהו שנתפס נורמאלי, חלק משגרת חיינו".

סלקציה קהילתית

ד"ר נטע זיו מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב אומרת, כי מאחורי גדר ההפרדה יש איום מבודדים שהופך לאיום וחשש מקבוצה, חשש מהחברה הפלשתינית, שהופך לדעתה לפרנויה. "נוצר משטר הזוי של מרחבי תפר, גדרות, שערים ומחסומים", היא אומרת, "הפחד הופך לתוצר של המשטר החדש, ולא רק המניע שלו".

ח"כ ד"ר חנא סוויד, לשעבר מנכ"ל המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי, אומר שהפחד מ"הסכנה הדמוגרפית" הוא אחד הגורמים שמתניעים את החשש הבטחוני במדינה, וזהו אולי הגורם המכריע ביותר המשפיע על התכנון. לדעתו, יש כמה דוגמאות בולטות לכך: "הפיכת בדווים בנגב למשיגי גבול בעל כורחם באמצעות החוק; הקמת יישובים על טהרת קבוצה אתנית אחת (למשל היישוב קציר, שבג"ץ חייבו לקבל ערבי שביקש לגור במקום) וגם הפרדה ביישובים מעורבים כמו רמלה ולוד, כשלמעשה היהודים והערבים בהם מופרדים לגמרי.

לדעת ח"כ סוויד, דוגמה בולטת נוספת היא השפעת החשש הבטחוני, המבוסס על ניסיון קשה כדבריו, בירושלים. לדבריו, גם היום העיר למעשה מחולקת. "מדובר בניסיון להשתלט, להצר את צעדי האוכלוסיה הערבית בירושלים", הוא ממשיך, "אני לא מכיר הרבה ערבים בירושלים שמרגישים שהם חיים בעיר אחת ונהנים מהעיר".

סוויד מציין, שגם תוכנית המתאר החדשה לעיר, שטרם קיבלה מעמד סטטוטורי, יוצאת מנקודת מוצא שהאוכלוסיה בירושלים לא צריכה לכלול יותר משליש אוכלוסיה ערבית. בנוסף, הוא אומר, תוכנית זו מתעלמת מהעובדה שיש גדר הפרדה בעוטף ירושלים, שעוברת בתוך שכונות.

לדברי ד"ר נטע זיו, הפגיעה בזכות למרחב מתבטאת לא רק בערים. כך למשל, קהילות מגודרות זו תופעה שהופכת נפוצה בישראל, במסגרתה יישובים קהילתיים מפעילים מנגנוני סלקציה באמצעות ועדות קבלה. הביקורת נגד יישובים כאלה גורסת שמדובר בהפליה שרירותית ופגיעה בצדק חלוקתי.

לדעת זיו, אפשר לראות בכך ביטוי לאותה פרנויה: מנגנוני הסלקציה נועדו לאפשר שליטה על הסיכונים ועל חוסר הוודאות בחיים. באותם יישובים מצהירים שהרציונל האמיתי הוא מנגנון להבטיח התאמה לחיי קהילה מצומצמת, אולם לדעת ד"ר זיו, זהו רצון להעתיק ולשעתק הומוגניות מפני כניסתו של הזר. "

Orit-b@mail.globes.co.il