מידי שנה מוגשות עשרות תביעות בגין גניבת כלי רכב, שבהם נשאר המפתח בסוויץ'. חברות הביטוח מתנגדות לשלם - וביהמ"ש מתערב

ורדית שטרן עצרה בתחנת דלק כדי למלא אוויר בצמיגים. היא התפתתה להשאיר את המפתחות בסוויץ' כשהרכב מונע. בעודה עסוקה בניפוח, נמלט אלמוני עם רכבה. היא לא לבד: מדי שנה, מוגשות נגד חברות הביטוח עשרות תביעות של נהגים, שיצאו מהרכב 'רק לשנייה'. לא פעם ביהמ"ש הכניס להם את האלמנט

מי מאיתנו אינו מתפתה לפעמים להשאיר את הרכב מונע "רק לשנייה", כדי לקנות סיגריות, לדבר עם חבר העומד לידו, לקפוץ שנייה הביתה להביא משהו ששכחת ועוד סיטואציות שכיחות בחיי היום יום. סביר גם להניח, שרוב הנהגים אינם מכבים את המנוע בעת מילוי אוויר בצמיגים בתחנת הדלק או כשהם מעמיסים עליו את התיקים והילדים. מידי שנה מוגשות לחברות הביטוח עשרות תביעות בגין מקרי גניבה בסיטואציות כאלה, כאשר כמעט תמיד הן מסרבות לשלם, בנימוק שהשארת המפתחות במתנע (סוויץ') מנוגדת לתנאי הפוליסה.

ואולם, במקרים לא מעטים חייבו אותן בתי המשפט לשלם את התגמולים, כשהם "מזכירים" להן שבדיוק לשם כך יש ביטוח. "פוליסת ביטוח מעצם טיבה נועדה לפצות את המבוטח מפני רשלנותו הוא", הם קבעו. הנשיא אהרן ברק אף ציין בעבר, ש"אין זה סביר לפרש את תנאי הפוליסה כאילו נאמר בה 'שהמבטח ישלם למבוטח אם המבוטח יתרשל - ובלבד שהוא לא יתרשל".

רכב מאוייש

מעבר לכך, קבע המפקח על הביטוח כי משלא הוסיפו חברות הביטוח לפוליסה תנאי הקובע מפורשות שעל המבוטח להוציא את המפתחות ממתג ההתנעה, אף כאשר הרכב נחשב מאוייש, החברות אינן יכולות לחסות בצילו של הפטור הקבוע בפוליסה ולפיו "מוצהר ומוסכם בזאת, כי כיסוי גניבה ופריצה מותנה בקיומה ובהפעלה - בכל עת שהרכב ללא נהג - של מערכת מיגון תקינה".

המקרה הקלאסי ביותר של סיטואציה כזו קרה לוורדית שטרן, בעלת רכב טויוטה יאריס, שעצרה בתחנת דלק ירושלמית, כדי למלא אוויר בצמיגים. בעת שרכנה ליד הגלגל הימני הקדמי ובעודה עסוקה בניפוח הצמיג, נכנס אלמוני לרכב - שנותר מונע כשהמפתחות בסוויץ' - והחל במנוסה. שטרן דלקה אחר הגנב והצליחה לחסום בגופה את חזית הרכב, אך הוא "עקף" אותה, תוך שהוא משנה את כיוון נסיעתו ונמלט מהמקום.

בצר לה, פנתה שטרן למבטחת, חברת אליהו, אך זו סירבה לשלם את תגמולי הפוליסה בנימוק שלא עמדה בתנאי המיגון הקבועים בה. לטענתה, השארת המפתח בסוויץ', כשהמנוע פועל ומבלי שהופעלה מערכת ההגנה (האימובילייזר), עומדת בניגוד לתנאי מוקדם בפוליסה לכיסוי אירוע גניבה: "הוצאת מפתחות הרכב מהרכב כל אימת שהרכב אינו מאוייש".

לבתי המשפט לא היה ספק שהמילה "מאוייש" אינה מכוונת רק לנוכחות פיסית של אדם ברכב, אלא יש לפרשה בצורה רחבה יותר. לפני כ-10 שנים קבע בית המשפט המחוזי בת"א את העקרונות מתי הרכב נחשב "מאוייש". ככלל, השאלה היא האם הנהג שמר על קשר עין ואוזן עם הרכב, המאפשר לו לפקח עליו באופן סביר, גם אם הוא במרחק של עד עשרות מטרים ממנו.

פסק הדין במחוזי עסק בנהג שנסע לפגישת עסקים עם סוחר מקומי בתוככי עזה, ובעודם משוחחים במרחק של שני מטרים מהרכב, שנותר עם המנוע פועל, התגנב פנימה אלמוני וגנב אותו. בית המשפט קבע, שיש לבחון האם מדובר בסיטואציה שבה בעל הרכב נמצא בסמוך לרכב, תוך קשר עין ואפשרות מעשית לשלוט בנעשה ברכב במקרה הצורך, שאז ייחשב הרכב כ"מאוייש", גם אם אין הוא נמצא פיסית ברכב.

לעומת זאת, במצבים שבהם אין לנהג אפשרות שליטה ברכב, מכל סיבה שהיא, יש צורך ברור ומובן להפעיל את מערכת האזעקה ולנעול הדלתות. קו הגבול, ציין בית המשפט, אינו ברור והוא ייקבע לפי ניסיון החיים ולפי התנהגות "צפויה וסבירה" של מבוטח בסיטואציה דומה. השופט קבע שבמקרה זה הרכב נחשב "מאוייש".

קשר עין

במקרה אחר, נכנס נהג לכמה דקות לבית שבו ביצע עבודות ברזלנות, ובעודו משוחח עם מנהל העבודה בתוך הבית, כשמונה מטרים מהרכב, נכנס הגנב לרכב ונמלט. תביעתו נגד הפניקס נדחתה, בנימוק שלא שמר על קשר עין עם הרכב. במקרה נוסף, ירד מחלק עיתונים מהרכב כדי להכניס עיתון לתוך תיבת הדואר, כשהוא מותיר את מנוע הרכב פועל ואת דלת הנהג פתוחה. בעודו עומד ליד תיבת הדואר, כ-10-20 מטר מהרכב, וכשגבו לרכב, נכנס אלמוני לרכב ונמלט עימו. השופטת יהודית שבח דחתה את תביעתו נגד חברת הדר, בנימוק שהנהג "לא היה סמוך לרכב, לא היה לו קשר עין עם הרכב ולא היתה לו כל אפשרות, אף לא תיאורטית, לשלוט ברכב".

סיטואציה דומה נדונה בחיפה, שם נגנב הרכב אחרי שהנהג החנה אותו בסמוך למרכז חלוקת דואר, וניגש לפתוח את תיבת הדואר שלו, כשהוא משאיר את הרכב פתוח והמפתחות בסוויץ'. גם כאן נפסק שהרכב לא היה "מאוייש", שכן "לא נשמר קשר עין מתמיד עם הרכב. התובע פשוט לא יכול לשמור על קשר עין, אלא אם הלך הוא לאחור מהרכב לכיוון תיבת הדואר, ואם החליף את חוש הראיה בחוש המישוש כאשר היה צריך לזהות את התיבה שלו".

בשני מקרים נוספים, בהם נהג נכנס לפיצוחיה לקנות גרעינים והשאיר מנוע פועל, ובמקרה שבו עצר נהג בתחנת דלק וירד כדי להתקשר לאשתו ולקנות סיגריות, נקבע שהרכב לא היה "מאוייש" בשל היעדר קשר עין של הנהג עימו.

פירצה קוראת לגנב

אבל לא בכל סיטואציה של עצירה בתחנת דלק זו התוצאה. במקרה האמור של ורדית שטרן, טענה חברת אליהו ש"השארת המפתחות במתג ההתנעה כשהרכב מונע, במקום הומה אדם כתחנת דלק במרכז העיר, יוצרת את המצב הזמין והנוח ביותר לגניבה. מעין פירצה קוראת לגנב". השופט יצחק מילנוב קבע, כי "אין צל של ספק שהרכב 'מאוייש'. מדובר בשבריר שנייה, בו הוסט מבטה של התובעת מהנעשה בצידו השמאלי של הרכב, שבריר שנייה שנוצל ע"י גנב זריז ובעל-תעוזה, על-מנת להתגנב אל מושב הנהג, ולפתוח במנוסה עם הרכב שהיה מותנע ומוכן לנסיעה".

לדבריו, מדובר בתרחיש בלתי צפוי ובלתי סביר, שאינו מחייב נקיטת אמצעי זהירות של הפעלת מערכת המיגון. "אדם סביר אינו אמור לצפות כי גנב יגיח במרכז ת"א, ויסכן חיי אדם על-מנת לגנוב את רכבו. העלאת רמת הציפיות לדרגה כזו של חרדה, שבה על האדם לקחת בחשבון את התרחישים הגרועים ביותר שעלולים להתרחש, תהפוך את חיינו לקשים מנשוא, ושכרנו יצא בהפסדנו".

תוצאה משפטית דומה היתה גם במקרה, שבו נהגת עצרה את רכבה כדי לבדוק את פשר הרעשים ששמעה מכיוון תא המטען במהלך הנסיעה. כשפתחה את תא המטען והתכופפה פנימה כדי לאתר את מקור הרעש, נכנס אלמוני לרכב המונע ונמלט עימו מהמקום. חברת "אישי ישיר" חויבה לפצותה, משום שנקבע שהרכב נחשב "מאוייש".

מבחן השליטה

סיטואציה נוספת שחזרה על עצמה בכמה מקרים היא של העמסת דברים לרכב כשהוא מונע. "ביטוח ישיר" חויבה לפצות נהגת שהעמיסה עציצים מהמדרכה לתוך רכבה, והרכב נגנב כשהיא עמדה עם הגב לרכב למשך מספר שניות, כדי לקחת עציץ מהמדרכה. הפניקס חויבה לפצות נהג שיצא מהרכב אחרי שהשאיר את המפתחות בסוויץ' כשהמנוע דומם, וניגש לשער משתלה סמוכה במרחק של 2-3 מטרים, לשם העמסת שתילים לרכב. בעת שהתכופף כדי להעמיס השתילים הגיח גנב, נכנס לרכב ונמלט עימו. גם כאן נפסק שהרכב היה "מאוייש" בעת אירוע הגניבה.

במקרה נוסף, נגנב הרכב בעת שהנהג היה עסוק בהדבקת מודעה על לוח מודעות, ואילו אחיו ישב על מכסה המנוע כשגבו אל מושב הנהג. הגנב נכנס אל תא הנהג והחל במנוסה עם הרכב, תוך שהאח נזרק אל המדרכה, נחבל והובהל לקבלת טיפול רפואי. בית המשפט קבע, שבעת הגניבה היה הרכב "מאויש" ע"י אחיו של הנהג, שישב על מכסה המנוע.

אם נשוב למקרה של ורדית שטרן, השופט מילנוב דחה את טענותיה של חברת אליהו, וקבע שהמבחן הוא "מבחן השליטה" ברכב, ולא "מבחן המניעה" של אירוע הגניבה. "נדרשת אפשרות תיאורטית של שליטת המבוטח ברכב, כזו שטמון בה פוטנציאל של מניעה, ולא שליטה או מניעה בפועל. שהרי אם לא כן, כל אירועי הגניבה (בסיטואציות כאלה) ממילא לא היו מתרחשים, והתביעות כלל לא היו באות לעולם!

"ממה נפשך: ניתן לדמיין סיטואציה, בה המבוטח עומד ליד דלת הנהג עצמה, כאשר מגיח אלמוני מאחור, מתגושש עימו ומצליח להכריעו ולגנוב את הרכב. האם גם אז ייאמר, כי למבוטח לא היו קשר עין ויכולת שליטה על הנעשה ברכב?! ודאי שלא. העובדה כי התובעת עמדה בצידו הימני של הרכב ולא ליד דלת הנהג, אינה מעלה ואינה מורידה לצורך קיומם של שליטה ופיקוח מצידה בנעשה ברכב".

מילנוב הוסיף, ש"היציאה מהרכב לשם מילוי אוויר בצמיגים אינה שונה מיציאה לשם מילוי דלק, פתיחת דלת הרכב לבת הזוג, קשירת הילד במושב האחורי או ניקוי הרכב". ושוב, כל מקרה ייבחן לפי "ניסיון החיים ושגרת החיים היומיומית, (ה)מחייבים להכיר בסיטואציות כאלו כסיטואציות בהן נחשב הרכב ל'מאויש', לצורך קיומו של כיסוי ביטוחי במקרה של גניבה".