האם בתי הספר לאמנויות ולטבע בת"א הפכו לחממות לטיפוח האליטיזם?

יעל היא בדרך כלל אישה רציונלית ורגועה. עבודתה כארטדירקטורית באחד ממשרדי הפרסום הגדולים מזמנת לה לא מעט רגעי לחץ שאיתם למדה במשך השנים להתמודד בקור רוח. אבל בנושא אחד היא מאבדת את השקט הנפשי: עתידו האקדמי של בנה. הוא אמנם רק בן 4, אבל יעל כבר יודעת איפה ילמד כשיהיה גדול. לא ממש גדול, בעצם, רק בן שש. "אני רוצה שהוא ילמד בבית הספר לטבע. לפני שנה הגננת שלו אמרה לי שהיא חושבת שיש לו קשיים במוטוריקה עדינה, אז לקחתי אותו לריפוי בעיסוק, כדי לפתור את הבעיות, לפני שנגיע לבחינות הקבלה".

יעל מספרת שפעם קראה, בספרה של שפרה הורן, "חוויה יפנית", על הטירוף שאוחז באימהות היפניות כאשר ילדיהן מתכוננים לבחינות הקבלה לגן. אז, זה נראה לה מצחיק, עכשיו בכלל לא. "אני משקיעה המון בהעשרה ובחינוך. אני לא רוצה שכל זה ירד לטמיון. אני רוצה שהוא ילמד עם ילדים מושקעים כמוהו, ושתהיה לו נקודת זינוק טובה לעתיד".

מיכל, אם לבת שש הלומדת בחטיבה הצעירה של בית ספר "רגיל", שוקלת את צעדיה לקראת השנה הבאה. היא רשמה את בתה לבית הספר בעיקר משיקולים של קרבה לבית, אבל עכשיו, כמה חודשים מתחילת שנת הלימודים, היא לא בטוחה שעשתה את הדבר הנכון. "הקש ששבר את גב הגמל היה מסיבת החנוכה של בית הספר. המורה למוזיקה עמדה מול הילדות והורתה להן בטון מורתי להרים ולהוריד את הנר. עכשיו אני מבינה שבאמת אתה מקבל את מה שאתה משלם עבורו, ואני מוכנה לשלם כדי שהבת שלי תלמד בבית ספר שמשקיע בתלמידים. אני מתכוונת לרשום אותה לטבע או לאמנויות בשנה הבאה".

יעל ומיכל הן שתי דוגמאות מתופעה רחבה מאוד; אלפי ילדים בישראל יתמודדו בחודשים הקרובים על מקום באחד מ-150 בתי הספר הייחודיים הפועלים כיום, ביניהם בתי ספר דמוקרטיים, אנתרופוסופיים, חקלאיים, דו-לשוניים ובתי ספר למדעים ולאמנויות.

כמעט כמו בכל תופעה בישראל, בבועה התל אביבית הדברים מגיעים לקיצוניות. "אם את אימא לילד בן חמש שחי במרכז תל אביב וצפונה, מובן מאליו שאת מכוונת לבתי הספר הייחודיים. זה הבון טון של הסביבה החברתית שלך", מסבירה אם לבת 7 וממפה את קהלי היעד ובתי הספר: "יש את א' ד' גורדון, שמושך הרבה הורים שהם אנשי תקשורת ואמנים, אבל הרישום אליו נעשה על בסיס אזורי וקשה להתגבר על זה. יש את הפתוח הדמוקרטי ביפו, שם לומדים תלמידים שמגיעים מכל העיר. גם שם לא חסרות פיגורות ידועות, אבל זו לא בהכרח אצולת הממון. ויש את הטבע ואת האמנויות. האמנויות מושך קצת יותר סלבריטאים, טבע יותר עורכי דין, רופאים ויאפים עם כסף. אלה שני בתי ספר עם אלמנט של סנוביזם".

ואכן, שני בתי הספר הללו הפכו לאטרקציה בקרב ההורים: 600 ילדים צפויים להתייצב בקרוב לבחינות הקבלה ולהתמודד על 160 מקומות בכיתות א' בשנת הלימודים הבאה. את הבחינות הללו, יש לזכור, נדרשים לעבור ילדים כבני חמש. "הם בוחרים בפינצטה את המוכשרים ביותר", אומר גורם בעיריית תל אביב. פילטר נוסף בהליך המיון הוא שכר הלימוד: 900-1,000 שקלים בחודש.

את רוב ההורים הלחץ על הילדים לקראת המבחנים, כל שכן הכסף, אינו מרתיע. מתקנים חדישים, מעבדות משוכללות ורשימות ידוענים מכובדות בדפי הקשר הופכים את בתי הספר הללו למושלמים: גם בית ספר מצוין לילד, וגם תרומה נאה להגדרת הסטטוס המשפחתי.

דף הקשר

"לפעמים נראה לי שזה לא בית ספר לטבע, אלא בית ספר לסלבריטאות", אומרת אם לילדה בבית הספר. הורה אחר, שהתבקש לחוות את דעתו על ריבוי הפיגורות דווקא נשמע מרוצה: "זה לא מזיק לילדים שלי להסתובב עם הילדים של האנשים האלה. אף פעם אי-אפשר לדעת איפה זה יביא תועלת".

כשאותו אב אומר "האנשים האלה", הוא מתכוון לרשימה ארוכה המונה בין השאר את המנכ"לית הנכנסת של הבנק הבינלאומי, סמדר ברבר-צדיק, מנכ"ל קומברס זאבי ברגמן, עו"ד אבנר ברק (בנו של השופט אהרן ברק), תמי גור (בתו של מוטה גור), ריטה ורמי קליינשטיין, אורלי זילברשץ ויובל בנאי, יואב קוטנר, ישראל אהרוני, חבר הכנסת גדעון סער, שר התיירות יצחק הרצוג, טל ברמן, הסופרת יהודית קציר ורבים אחרים.

גם הורי הילדים בבית הספר לאמנויות זוכים לשבת במסיבות פתיחת השנה לצד פיגורות ידועות מתחומי הכלכלה והבידור. "שרי אריסון הגיעה למסיבת פתיחת השנה כמו כל ההורים", מספרת אם לילדה באמנויות. אריסון, שבית הספר נקרא על-שם אביה לאחר תרומה נדיבה שהרימה, לא הייתה היחידה שמשכה מבטים: גם עפרה שטראוס, שחר סגל, ענת עצמון, ששון גבאי, נולי עומר, משה בובליל, שמי זרחין, שרה פון-שוורצה, ליליאן ברטו ורבים נוספים, זכו למנת נעיצות משלהם.

טענות על העדפת ילדים של הורים ידועים בקבלה לבתי הספר נלחשות מפה לאוזן כבר שנים, ובין ההורים יש מי שטוענים כי אין דרך אחרת להסביר את השיעור הגבוה של ילדי סלבריטאים. "מי שמקושר - מתקבל", אומר אב לילד בבית הספר לטבע. "זו גם אחת מנקודות החוזק של בית הספר. ההורים מאוד חזקים ומעורבים. הם מסוגלים לסדר כל דבר בשיחת טלפון. אין ספק שזה נוח להנהלה, וגם לשאר ההורים, שיש כאלה אנשים בבית הספר".

זמרת שבנה לומד באמנויות: "ייראה לי מוזר מאוד אם יתברר שהפרסום לא משפיע. באמת יש אצלנו המון הורים ידועים, וקשה להסביר את זה אחרת. אני אמנם לא הפעלתי שום פרוטקציה, אבל כולנו בני אדם, וזה תמיד משפיע. כששומעים את השם שלי תמיד סקרנים לראות את הילד".

חני ברודרסון, מנהלת אגף החינוך בעיריית תל אביב, לא מופתעת כשהיא נשאלת על הדברים. "תמיד היו שמועות על פרוטקציות. אני יכולה לתת לך רשימה ארוכה של ילדים של סלבס שדווקא לא התקבלו", היא אומרת, ומייחסת הסבר גנטי לשיעור הגבוה של הורים ידוענים בבית הספר לאמניות: "ילדים של אמנים נחשפים יותר לאמנות, וטבעי שיפתחו נטייה לתחום".

גם בבית הספר לטבע יש רשימה נאה של ידוענים. את זה קשה לתרץ בגנטיקה.

"יש שם גם ילדים מיפו ומקריית שלום. אני ערה לדיבורים על העדפה של 'ילדים של'. בוועדת הקבלה יושבים גם נציגים של העירייה, ואני עושה מאמצים עילאיים כדי שתהיה הקפדה יתרה על שוויון. כשיש פער גדול בין הערכה שמקבל ילד בבחינות הקבלה לבין הקבלה עצמה, אנחנו בודקים את העניין, ולפעמים גם משנים החלטות".

העירייה אולי עושה "מאמצים עילאיים", אבל גם ההורים לא ממתינים בחוסר מעש לתוצאות המבחנים. חברה בוועדת קבלה באחד מבתי הספר מספרת כי "הם ניגשים ומציגים את עצמם, נותנים כרטיס ביקור ואומרים שאם אצטרך עזרה פעם - שלא אתבייש לפנות. יש לחצים כל הזמן, אבל אנחנו מאוד מקפידים שלא להתרשם מהשמות הגדולים".

בניגוד להכחשות יש במינהל החינוך של עיריית תל אביב גם מי שמוכן להודות כי השמות הגדולים בכל זאת משפיעים. לדברי גורם במינהל התופעה מוכרת וידועה. יחד עם זאת, הגורם מייחס אותה למנהלת הקודמת של בית הספר, גילה חנונה. "היא כרכרה סביב המילייה הזה של המפורסמים. זו הייתה אחת הסיבות שהיא הוחלפה. אני לא בטוח שלא הייתה העדפה של ההורים האלה בשנים שהיא הייתה בתפקיד. המנהלת החדשה ודאי מכירה את השמועות האלה, ותעשה כל שהיא יכולה כדי לנהוג בניקיון כפיים", הוא אומר.

גילה חנונה, שפרשה מתפקידה לאחרונה, דוחה את הדברים בתוקף. "לא היה ולא נברא", היא אומרת. "מעולם לא העדפתי איש בקבלה לבית הספר. מיינו מועמדים באמצעות בחינות קבלה, ותלמידים שנמצאו מוכשרים מאוד מבחינה אמנותית, אפילו אם היו ממוצעים מבחינה קוגניטיבית, התקבלו, כי חשוב היה לנו למצוא את אלה שמתאימים ללימודי אמנות".

אסור לבחון, מותר למיין

החשש מאליטיזם ומהתבדלות גרם במשך שנים למערכת החינוך להתנער ממסגרות החינוך הייחודי ולנסות למנוע, באופן כמעט גורף, פתיחה של בתי ספר כאלה. בשנת 2001 הקימה מנכ"לית משרד החינוך דאז, רונית תירוש, את ועדת ויינשטיין, שתפקידה היה לגבש מדיניות מסודרת בעניין. במארס 2002 הוגשו לתירוש המסקנות, שכללו פירוט של התנאים שבהם צריכים בתי הספר הייחודיים לעמוד על מנת לקבל הכרה ותקצוב. אחד הנושאים שנבדקו היו המיונים - ישירים (באמצעות מבחני קבלה) או עקיפים (באמצעות גביית תשלומים). הוועדה בדקה אם בית הספר הייחודי מפעיל תוכנית מלגות והנחות המאפשרת לכל תלמיד לעמוד בתשלומים, וכן אם שליש מאוכלוסיית בית הספר מגיע משכונות הנחשבות לחלשות מהבחינה הסוציו-אקונומית.

גנית ויישנטיין, שעמדה בראש הוועדה, מסבירה כי "בנושא הבחינות ישנו סייג אחד, והוא שלבתי ספר לאמנויות מותר לערוך סדנאות או ימים פתוחים שבמסגרתם הם יכולים להתרשם מהיכולות האמנותיות של המועמדים. מעבר לזה, אסור לבחון את המועמדים. הכלל המנחה הוא שהתלמיד בוחר את בית הספר, ולא בית הספר את התלמיד". המטרה, חוזרת ויינשטיין ומדגישה, היא לקדם את שוויון ההזדמנויות, ערך שמשרד החינוך חרת על דגלו.

אבל אידיאלים לחוד ומציאות לחוד. באמנויות ובטבע יש בחינות קבלה ושכר לימוד, והטענה כי "התלמיד הוא שבוחר את בית הספר" נשמעת מופרכת משהו.

בשני בתי הספר נדרשים ההורים לתשלום חודשי של כ-900 שקלים. ההורים מכנים את התשלום הזה "שכר לימוד", בעוד במשרד החינוך מעדיפים להגדירם כ"תשלומי הורים עבור תל"ן (תוכניות לימודים נוספות) ורכישת שירותים מרצון". הן התל"ן והן השירותים מרצון מפורטים בחוזרי המנכ"ל של המשרד, ולגבי כל אחד מהסעיפים שבהם ישנו סכום מקסימלי המותר לגבייה. הסכום משתנה על-פי שכבת הגיל ומשתנים נוספים, אולם בכל מקרה אינו מגיע אפילו לאלפיים שקל בשנה, שלא לדבר על 900 שקלים בחודש.

בכירה במשרד החינוך: "הפער בין התשלומים שמותר לבתי הספר לגבות לבין התשלומים שנגבים בפועל הוא שכר הלימוד. אפשר לומר שהוא נכלל תחת הסעיף של רכישת שירותים מרצון, למרות שגם הסעיף הזה מוגבל ולא מאפשר לגבות מאות שקלים בחודש".

אז איך מאשרים תשלומים מעבר למה שנקבע בחוזר המנכ"ל של המשרד?

"אנחנו לא מאשרים את התשלומים האלה, ולא לא מאשרים אותם. אני פשוט מבקשת שבתי הספר לא ידווחו לי על זה. למיטב ידיעתי, עדיין לא גובשה במשרד החינוך אמירה ברורה בעניין".

כמה גובים בתי ספר ייחודיים אחרים בארץ?

"אני באמת לא יודעת. אנחנו לא מקבלים את המידע הזה מבתי הספר".

גם גורמים אחרים במשרד החינוך התקשו לספק תשובה ברורה לשאלה הפשוטה הזו. חיים הלפרין, הממונה על תשלומי ההורים במשרד החינוך, הסביר שהסיבה לכך היא שבין בתי הספר למשרד מתנהל, באופן קבוע, משחק של חתול ועכבר: "לפעמים בית הספר מגיש לאישור המשרד טבלה אחת שבה מפורטים כביכול כל תשלומי ההורים, ולהורים עצמם הוא מגיש דף נוסף עם עוד תשלומים. הבעיה היא שכל עוד ההורים משתפים פעולה כולם מרוצים, ואנחנו לא יודעים מה קורה".

"עד עכשיו השקעתי בחינוך של הילדים 180 אלף שקל", אומר אב לשלושה בנים בבית הספר לטבע ונותן פרופורציה של העלות המצטברת למשפחה. "אני לא מדבר על קניית ספרי לימוד או תוספות לטיולים, אלא על שכר הלימוד החודשי, על הבייסיק".

ובינתיים בתל אביב

ייתכן שהסכומים הללו הם אחת הסיבות לשיעור הגבוה של תלמידים שמגיעים לבית הספר לטבע מדי בוקר מצפון תל אביב וממרכזה, אף שהוא שוכן בשכונת תל כביר בגבול יפו תל אביב, וקהל היעד הטבעי שלו היה אמור להיות תושבי השכונה.

"העירייה מקפידה על כך ש-30% מהתלמידים בבתי הספר יגיעו משכונות בדרום העיר", אומרת ברודרסון בתגובה. אולם עיון ברשימת השכונות המוגדרות כ"דרום העיר" קצת משנה את התמונה: יש בהן גם אזורים שבהם נבנים פרויקטים יוקרתיים, כמו ביפו, שכונות נווה צדק, ביצרון, פלורנטין, ואזורים נוספים שבהם מתגוררת גם אוכלוסייה אמידה יותר. פעילות שיווקית בגני דרום העיר, שאמורה לשכנע הורים לשלוח את ילדיהם לשני בתי הספר, לא נעשתה השנה.

ברודרסון אומרת כי אמנם לא נעשתה השנה פעילות שיווקית בדרום, אולם היא דוחה את הטענה ששכר הלימוד הוא חסם. "שיעור התלמידים המקבלים הנחות בשכר הלימוד, בשני בתי הספר, הוא גבוה. זו בעצם ההשקעה הכספית הגדולה שלנו בבתי הספר האלה, ומטרתה להבטיח שגם תלמידים מבתים חלשים כלכלית יוכלו ללמוד שם", היא אומרת, ומפרטת: מתוך כלל התלמידים בבתי הספר לטבע ולאמנויות, 54% מקבלים הנחה כלשהי. מתוכם, 35% מקבלים "הנחת אחים" (הנחה שלה זכאיות משפחות שלהן יותר מילד אחד בבית הספר), ושיעור ההנחה הממוצע בשני בתי הספר הוא 16.6%. בסך-הכול, משקיעה העירייה 2.3 מיליון שקל בשנה בהנחות.

אם העירייה משקיעה כל-כך הרבה, למה לא לנתב את ההשקעה לתלמידים שבאמת זקוקים לה ולשריין חצי מהמקומות לאלה שבאים מהשכונות העניות?

"כי כל העבודות שנעשו על אינטגרציה מראות שהתוצאות הטובות ביותר מתקבלות כאשר יש שני שלישים אוכלוסייה חזקה ושליש אוכלוסייה חלשה".

חברה בוועדת הקבלה של אחד מבתי הספר מוסיפה הסבר פרוזאי יותר לנוכחות הנמוכה יחסית של תלמידי דרום העיר. תוצאות מבחני הקבלה של תלמידים מהדרום נמוכות משמעותית מאלה של תלמידים מהצפון, היא מסבירה, ואלמלא שריון המקומות, רובם כלל לא היו מתקבלים. "זה לא בגלל שהאינטליגנציה יורדת כשעוברים את מרכז העיר, כמובן. זה בגלל שההשקעה בחינוך בשכונות מסוימות בדרום נמוכה מההשקעה בצפון. לתלמידים האלה לא תמיד קל מבחינה חברתית".

למה?

"כי הילדים רואים למי יש ולמי אין. זה לא משהו שאפשר להסתיר".

רוב ההסברים חוזרים בסופו של דבר לעניין הכספי. התשלום החודשי לבית הספר, זה שעליו יכולות משפחות מעוטות יכולת לקבל הנחה, רחוק מלהיות סוף פסוק. תלמידי המגמה למוזיקה בבית הספר לאמנויות נדרשים לשכור או לקנות כלי נגינה, ולקחת שיעורים פרטיים. ההוצאה מסתכמת ב-500-700 שקל בחודש. "האמנויות הוא בית ספר אליטיסטי ומי שיאמר אחרת מקשקש", אומרת אחת האימהות.

איך מתבטא האליטיזם ביומיום?

"את רואה את הבגדים, את המכוניות שבהן מגיעים ההורים לילדים שלא באים בהסעה. בקיץ רבים נוסעים לסאמר סקול, הבן שלי חוזר הביתה מחברים ומספר למי יש בריכה בבית ולמי אין. אני מרגישה שהוא גדל בסביבה שלא משקפת את החיים עצמם".

עניין רגיש

בין ארבעת בתי הספר הייחודיים בתל אביב יפו - א' ד' גורדון, בית הספר הדמוקרטי הפתוח ביפו, בית הספר לטבע ובית הספר לאמנויות - עורכים רק שני האחרונים בחינות קבלה. בגורדון ובפתוח פותרים את ביקוש היתר באמצעות הגרלה. הבחינות הללו הן נושא רגיש, מבחינת עיריית תל אביב והנהלת בית הספר כאחד. "זה עניין בעייתי. יש על זה דיונים כל הזמן", אומרת ברודרסון.

הבחינות מתקיימות בשני מסלולים: יום התנסות הנקרא גם "תצפית", ובו מגיעים המועמדים לבית הספר למספר שעות שבהן הם נדרשים למלא משימות משותפות, וצוות המורכב ממורי בית הספר ומפסיכולוגים בודק את תפקודיהם. במקביל, עוברים המועמדים בחינות במכון קרני.

באתרי האינטרנט של בתי הספר מקפידים לא להזכיר שום "מבחני כניסה". שם מדברים על "מבדקי התאמה". אולם למרות מכבסת המילים הילדים עוברים במכון קרני מבחן הנקרא "מבחן וקסלר" - מבחן אינטליגנציה מוכר וידוע שהשורה התחתונה שלו היא, לרוב, קביעת האיי.קיו של הנבחן. המנכ"לית של מכון קרני, ברכה שור, מבהירה ש"מדובר בכמה תתי-מבחנים ממבחן וקסלר ולא במבחן כולו. אנחנו לא נותנים ציון אלא הערכה כללית על כישורי הילד והיכולת שלו להתאים למסגרת".

- מה מחפשים בתי הספר אצל המועמדים?

"הם מחפשים את הילדים המוכשרים ביותר, וגם את אלה שיש להם ביטחון עצמי ויכולת הסתגלות. ילד שהוא מאוד מוכשר, אבל ביישן או מתקשה להיפרד מההורים, סביר להניח שלא יתקבל".

יעל ביבר, מבית הספר הדמוקרטי בתל אביב, טוענת שעצם המיון פוגע בשוויון ההזדמנויות: "ילד צריך לדעת שגם אם הוא לא נולד בצד הנכון של תל אביב, כל האפשרויות פתוחות בפניו. המיון יוצר אי-שוויון מובנה, שגם שריון המקומות לא יפתור. אינטגרציה הרבה פעמים יוצרת בעיות כי היא מסמנת את המשוריינים. לילד צריכה להיות הזכות לקבל חינוך טוב בכל מקרה, לא בחסד השריון".

- אז איך בודקים אם התלמידים מוכשרים?

"מה זאת אומרת מוכשרים? מוכשרים למה? האם בדקו אם הם מוכשרים בלהיות בני אדם מכבדים ופלורליסטים? האם בדקו האם הם אחראים לסביבה? מה בודקים בדיוק? זו שאלה של איזו חברה אנחנו רוצים להיות, ואילו ערכים אנחנו רוצים לקדם. אם הערכים הם מצוינות הישגית שלא קשורה לערכים אנושיים, אז הם צודקים. איך גדלים ילדים שיודעים שהם נמצאים במסגרת שאליה התקבלו רק ילדים כמוהם? האם הם מקבלים מסר לפלורליזם? זו לא חוכמה ליצור מסגרת הומוגנית ואליטיסטית ולדבר על סובלנות וקבלת השונה. נקודת המוצא שלנו כמחנכים היא שלכל ילד יש כישרון למשהו, ואנחנו צריכים לעזור לו לממש אותו. לא למיין ילדים על-פי כישורים ואז להשקיע בחזקים ביותר".

- מעבר לשאלות הערכיות, ישנה נקודה בעייתית הרבה יותר - קיומם של המבחנים אסור על-פי הוראות משרד החינוך.

ברודרסון: "יש פה מסורת בעיר של השקעה בבתי ספר ייחודיים, המטרה היא לבנות את האליטה המשרתת הבאה של מדינת ישראל. אי-אפשר לצפות שאחרי כל ההשקעה הזו אנחנו ניתן מקומות בהגרלה. העיר החליטה שהיא מטפחת את הדור הבא של האמנים ושל המדענים, יש לנו אחריות. מישהו צריך לגדל את האילן רמון הבא".

- על-פי הכללים של ועדת ויינשטיין אסור שיהיו בחינות כאלה.

"הפעילות של בתי הספר האלה - הטבע והאמנויות - נמשכת כבר עשרים שנה, לפני הוועדה. מדובר במסורת שאנחנו שומרים עליה".

גנית ויינשטיין, מצידה, מבטיחה שהוועדה תתחיל בקרוב לבדוק את יישום הכללים, שחלים על כל בתי הספר הייחודיים, גם בבתי הספר הוותיקים.

- מה יקרה אם מחר ועדת ויינשטיין תחליט לסגור את הברז למי שממיין מועמדים בניגוד להוראות?

חני ברודרסון: "אני יכולה לומר שבבית הספר לטבע מאוד חוששים מזה. חלק מהיופי של בית הספר הוא שכל ילד שמגיע אליו מקבל את המקסימום, ולא יהיה אפשרי לתת את זה בלי מיון מוקדם. המשימה של בית הספר היא לגדל קבוצת איכות, את הדור הבא של זוכי פרס נובל".

אמנון, אב לילד שלומד בבית הספר לטבע, המעיד על עצמו כ"מסודר כלכלית אבל לא עשיר", מכחיש כל טענה על אליטיזם. "אני לא חושב שיש התנהגות סנובית בבית הספר. הילדים שלי הולכים לישון אצל החברים שלהם שגרים ביפו, בדיוק כמו שאותם חברים באים לישון אצלם". אבל באותה נשימה הוא גם מסביר את חשיבות בחינות הקבלה: "חלק מהיופי בבית הספר הוא שהברירה נשארה בחוץ כתוצאה מהמיונים. זו הסיבה שבית הספר נראה כמו שהוא נראה. אם כל אחד היה יכול להתקבל, זה היה נראה אחרת".