כפית זהב בפה

עם זאת, יש משהו מעורר התנגדות באכילת זהב. מצד אחד, מדובר בשיא הדקדנס, הבזבוז בהתגלמותו - לוקחים את אחד החומרים היקרים ביותר בעולם, ואוכלים אותו. ולא סתם אוכלים אותו - אוכלים ואפילו לא נהנים מטעמו, שכן אין לזהב שום ערך תזונתי או אחר, מלבד זה האסתטי. מצד שני, מדובר במשקלים זעומים, וה"בזבוז" הוא לא כל-כך נורא. הרושם לעומת זאת - אדיר.

עלי הזהב שבהם משתמשים במטבח עשויים מזהב טהור במשקל של 22 או 24 קראט. הם מגיעים בצורת דפים דקיקים, בפירורים או באבקה, ואת כולם אפשר לאכול בלי הגבלה. בהיותו מתכת אצילה, כלומר - הוא לא נוטה להתערבב או להתחבר לחומרים אחרים - הזהב יוצא כלעומת שבא, ואינו פוגע בבריאות. אך אכילה מרובה של עלי זהב יכולה להיות עניין לא כלכלי בעליל. שמונה גרם של זהב אכיל (או 25 דפים קטנים) עולים 250 שקלים. ניתן להשיג אותם ב"מר קייק" (צבי שכטרמן 4, אזור תעשייה צפוני נתניה, טל' 09-8848587), ולעטר בהם גם מאכלים במטבח הביתי.

במסעדת מול ים אפשר למצוא את עלי הזהב על פרלינים של שוקולד. הזהב נראה עוד יותר נוצץ על רקע השוקולד הכהה. דובלרו מגיש גם את מנת ה"מילפיי" עם עלה זהב. מילפיי בצרפתית פירושי "אלף עלים" - אחד העלים מתוך האלף הוא עלה הזהב. גם עומר זרניצקי מ"ברקרולה" מגיש קינוח שוקולד מושחת במיוחד, עם עיטור של עלי זהב.

אבל דובלרו וזרניצקי לא המציאו את הגלגל. כבר שנים ארוכות מגיש השף-קונדיטור המהולל פייר הרמה פרלינים וקינוחים אחרים מעוטרים בעלי זהב. הרמה נחשב לאבי הקונדיטוריה הצרפתית המודרנית. הוא נטש את המתודות העתיקות הקלאסיות, ולקח את הקונדיטוריה הצרפתית לכיוונים חדשים, לטעמים חדשים, ולצורות הגשה שהפכו לשם דבר ברחבי העולם.

בארץ אפשר למצוא את עלי הזהב בקונדיטוריות צמרת, כמו למשל אצל אלון גולדמן ב"מזארין" ההרצליינית, אצל אופיר בן-חנוך ב"לה-ליונז" האשדודית, או ב"אידלסון 10" התל אביבית. כל שף-קונדיטור נותן את הטאץ' היוקרתי שלו, ובכל מקרה לא תמצאו עלי זהב על כל טארט פירות או עוגה בחושה. הזהב שמור למנות שצריכות להפיק את ה"וואו" מהסועד.

באגף המתוקים האסיאתי, ובמיוחד בזה ההודי, קיים שימוש נרחב בעלי זהב. הודו היא הצרכנית הגדולה ביותר בעולם של זהב אכיל. מעריכים כי ההודים אוכלים כ-12 טונות(!) זהב בכל שנה. בתרבות המאדירה את נוכחות הזהב - גם אכילתו נחשבת לעניין מבורך ומועיל. בחתונות הודיות (של הודים עשירים, כמובן) קינוחים מוזהבים הם בגדר חובה וברכה לזוג הטרי ולאורחים, וישנם קינוחים הודיים שבאופן מסורתי מכינים עם זהב, בעיקר מינים של דייסות מתוקות ומתובלות, המכוסות ברדיד זהב דקיק.

ולא רק בתחום הקינוחים: גולדשלאגר (Goldschl*ger) הוא ליקר קינמון שווייצרי מוזהב. בתוך בקבוק הליקר יש גם כמות זעירה של עלי זהב קרועים. את הליקר אפשר לשתות כמו שהוא, כאפריטיף, בסיום הארוחה, או לשלב אותו בקוקטיילים (עם מרטיני, ג'ין או וודקה). כך או כך, הוא יוצר מראה נוצץ ויוקרתי לכוס המשקה. ועוד בעולם הקוקטיילים: אבקת זהב יכולה לעטר את שפתי הכוס (במקום גבישי סוכר פשוטים), ופתיתי זהב יכולים להיכנס כמעט לכל משקה צלול. שמפניה היא דוגמה למשקה שמשתדך היטב לזהב ולכל הפאסון הכרוך בו. היפנים אוהבים להוסיף אותו לסאקה המסורתי ולשתות ליד סושי מוזהב. כן ניתן למצוא עיטורי זהב על מנות קטנטנות, למשל על מנות זעירות של סשימי (דג נא) או סושי, או בארוחת טעימות, שבהן השף מפגין את הווירטואוזיות הקולינרית שלו באמצעות מספר גדול של מנות קטנטנות.

בתחום המנות העיקריות השימוש בזהב פחות נפוץ, בעיקר בגלל גודל המנות והכמות הנדרשת כדי ליצור את אפקט הרושם. נסו לצפות מנה של סטייק אנטריקוט בעלי זהב, וייצא שהוא שווה את מחירו בזהב. "

inbalkl@gmail.com