ארומה בריבוע? תשכחו מזה: דוברת מטה המאבק לשוויון חברתי ליוצאי אתיופיה תבעה את הרבוע הכחול לאחר רכישת שני בורקסים - והפסידה

פנינה תמנו מוכרת בציבור בעיקר כדוברת מטה המאבק למען שוויון חברתי ליוצאי אתיופיה בישראל וכפעילה חברתית ואפילו כחברת מועצת העיתונות. באחרונה סיימה את הסטאז' שלה במשפטים במשרד מיתר, ליקוורניק, גבע & לשם, ברנדויין ושות'. באחרונה פורסמה ב"גלובס" כתבה על חסמי הכניסה של בני העדה האתיופית לעולם המשפט ובין היתר נשמעו שם סיפורים מסמרי שיער על אפליה. תמנו, כך מסתבר, לקחה כנראה את אחד הסיפורים רחוק מדי, בפרשה המעלה תהייה האם תחושת הקיפוח לא גורמת להם לעיתים לראות צל הרים כהרים.

בית משפט השלום בת"א דחה אמש תביעה שהגישה תמנו יחד עם עמותת טבקה, המעניקה סיוע משפטי ליוצאי אתיופיה, נגד רשת הרבוע הכחול ואברהם הרשקוף, מנהל סניף "שפע שוק" של הרשת בלוד. באמצעות עוה"ד יפעת סולל ומוטי ארד ממשרד מיתר תבעה תמנו פיצוי בסך 50 אלף שקל מכוח חוק איסור הפליה במוצרים, שירותים ובכניסה למקומות בידור ומקומות ציבוריים, המוכר יותר כ"חוק הסלקציה".

העליבה את המוכר

תמנו (26) טענה, כי באוגוסט 2005 נכנסה לחנות וביקשה לקנות כמה בורקסים, אולם המוכר סירב ואמר לה: "לא לבלבל את המוח". כששאלה אותו מדוע הוא מסרב, ענה המוכר שאינו מוכן למכור דברי מאפה בודדים "בגלל שאנשים כמוך אוכלים בתוך הסניף, זורקים את השקית ולא משלמים".

כשהפצירה בו למכור לה, הוא ביקש ממנה לעזוב את המקום. אבל לא אחת כמו תמנו תוותר. היא אמרה למנהל הסניף שזה לא חוקי לסרב למכור מוצרים מטעמים גזעניים, אך הוא הורה למאבטח להוציאה מהמקום. "אם זה לא חוקי אז תגישי תביעה נגדי", אמר לה וכך היא עשתה.

הנתבעים, שיוצגו ע"י עו"ד פלורי ניסן ממשרד עו"ד רם אפרתי, הכחישו את המיוחס להם ואמרו שהם מגנים כל גילויי גזענות, שלא היו במקרה זה. גרסתם העובדתית היתה שונה לחלוטין: תמנו תיחקרה ארוכות את המוכר בעמדת המאפים של "פילסברי" בדבר מהותו של כל מאפה המצוי בה, ואז ביקשה לרכוש בורקס אחד מסוג אחד ובורקס שני מסוג אחר ולשקול כל אחד מהם בנפרד.

לאחר שהמוכר הסביר לה שהדבר אינו אפשרי, משום שמכונת השקילה לא מנפיקה תווית משקל למוצר שערכו פחות משקל אחד, הוא הציע לשקול את שניהם יחד ולהנפיק תווית מחיר משותפת. ואולם, לטענתם, תמנו החלה לקלל אותו, הטיחה בו ביטויים מעליבים, הודיעה לו שהיא סטודנטית למשפטים ואיימה שתתבע אותו.

הרשת ומנהל הסניף הדגישו, שהמוכר לא העליב את תמנו, לא התייחס לארץ מוצאה ולא פגע בה בדרך כלשהי.

"ככל הנראה", נאמר בכתב ההגנה, "תמנו היא שהגיעה לסניף במטרה לעורר פרובוקציות ואשר קיללה והעליבה את כל מי שהזדמן בדרכה עת שהתה בסניף". אם לא די בכך, הוסיפו, תמנו היא זו שעלבה במוצאו הגרוזיני של המוכר במאפית ובאמונתו הדתית של מנהל הסניף.

לדבריהם, תמנו כלל לא דרשה מהקופאית לדבר עם מנהל הסניף, אלא המנהל הרשקוף הגיע בעצמו לאחר שראה מהומה, ושמע את תמנו צועקת למוכר "רוסי מסריח, אני אתבע אותך". המנהל העיד בתצהירו, שתמנו אמרה לו: "תזרוק את הכיפה. מי עשה אותך למנהל".

לא מטעמי גזע

בחקירתה הנגדית של תמנו עלה פרט שולי לכאורה שנשמט מהתצהיר שלה. "יום אחרי המקרה", העידה, "היה חשוב לי להעלות הכל על דף, הייתי מאוד נסערת. היה חשוב לי לכתוב את השעה. כתוב לי היכן שהוא את זה". לשאלה מדוע לא הביאה את התרשומת, שלא צורפה לתצהיר ולא הוצגה בבית המשפט בעת הדיון, השיבה שלא ראתה בכך צורך. "די לי בתצהיר", אמרה המתמחה במשפטים.

השופטת דליה מארק-הורנצ'יק זקפה זאת כמובן לחובתה. "תמנו הינה בעלת השכלה משפטית, ואין ספק כי ערכה את התרשומת לאור החשיבות הרבה אותה ייחסה לכך. דווקא מעובדה זו של החשיבות אותה ייחסה התובעת עצמה לתרשומת, יש ללמוד על משמעותה, והיעדרה במסכת ראיות התביעה מהווה תימוכין וחיזוק משמעותי לגרסת ההגנה".

עד הגנה מטעמה היה נער אתיופי בפרוייקט נוער שוחר מדע אותו ריכזה, ושהיה מחוץ לסופר בעת האירוע. הוא העיד, שביקר בחנות מספר פעמים קודם לאירוע עם אימו, וכי מעולם לא סירבו למכור לו מוצרים, לא במאפיה ואף לא המוכר בו מדובר. תמנו וטבקה הגישו כראייה תווית משקל ומחיר של בורקס שרכשה תמנו יום קודם בסניף אחר, ושהמחיר עליה יותר משקל.

מארק-הורנצ'יק סברה, שבכך שוב ירו לעצמן התובעות ברגל וחיזקו את גרסת הנתבעים דווקא. "המחלוקת בין הצדדים", ציינה, "היא ביחס לשאלה מה היא הסיבה אשר בעטייה לא נמכרו לה דברי המאפה".

היא ציינה, שהנתבעים אינם יכולים להוכיח שמכונת השקילה לא מוציאה תווית בסכום הנמוך מ-1 שקל, משום ש"לא ניתן להנפיק תווית שאינה יכולה להיות מונפקת". אם ביקשו התובעת להפריך טענת הגנה זו באמצעות התווית, הרי שחיזקו דווקא את טענת הנתבעים, משום שלגרסתם ניתן להנפיק תווית של יותר משקל.

"אמנם", אמרה, "תמנו טוענת בחקירתה בבית המשפט כי לא ביקשה שישקלו לה כל בורקס בנפרד, אולם דברים אלה לא נאמרו על ידה בתצהיר עדותה הראשית, הגם שגרסת ההגנה וטענותיה היו ידועות לה כבר בעת הגשת כתב ההגנה, אלא נכבשו עד לחקירתה הנגדית. בכך נמצא משקל הדברים נמוך ביותר".

למרות שהחזקות ב"חוק הסלקציה" מעבירות את נטל ההוכחה לנתבע, להוכיח שלא הפלה, השופטת קבעה כי תמנו וטבקה לא עמדו בנטל ההוכחה הראשוני. הן לא הוכיחו שאדם אחר רכש, באותן נסיבות, מוצרי מאפה בודדים במחיר הנמוך משקל אחד, "ולמעשה הוכיחו את ההיפך, דהיינו - כי בחנות אחרת ברשת ניתן היה לרכוש מוצר במחיר העולה על שקל. הא ותו לא.

"כך גם לא הובא כל עד היכול לחזק את דברי תמנו ביחס לתוכן ולמשמעות דברי הסירוב" להם טענה. במילים אחרות, תמנו לא הוכיחה שהסירוב למכור לה נבע מטעמי גזע, ואילו גרסת הרשת נתמכה בשתי ראיות מסייעות. עם זאת, השופטת נמנעה מלחייבה בהוצאות (ת.א. 24299/05).