ביה"ד החיל הסכם עבודה קיבוצי על עובד החתום על הסכם אישי כדי להטיב מצבו

בית הדין קבע כי אין בחתימת עובדת מלון הנסיכה באילת על הסכם עבודה אישי כדי להחריגה מהוראות הקבועות בהסכם הקיבוצי, החל על עובדים בענף המלונאות. לדבריו, ההסכם הקיבוצי חל לגבי העובדת לפני חתימתה על ההסכם האישי.

בית הדין ציין כי הוא ער לעובדה שלא בנקל ייקבע כי חתימת עובד על הסכם עבודה אישי נעדרת תוקף. ואולם, לדבריו, בנסיבות המיוחדות של המקרה, עולה כי במועד החתימה על ההסכם האישי, לא היה בהסכם כדי להיטיב עם העובדת, למרות שלכאורה עברה למעמד ניהולי. בנוסף, ציין בית הדין, כי יש בחוזה האישי פגיעה בזכויותיה הארגוניות של העובדת ללא קבלת תמורה הולמת, וכי לעובדת לא ניתן כל הסבר באשר לשינוי לרעה במעמדה.

פסק הדין ניתן בתביעה שהגישה נעמי בן-שושן, שעבדה במלון הנסיכה כמנהלת אשראי במשך תשע שנים. ב-2000 קודמה ומונתה בן-שושן לקניינית וב-2001 - למנהלת מחלקה. ב-1999 חתמה בן-שושן על הסכם העסקה אישי, לאחר שלטענתה הבהיר לה המלון שאם לא תחתום, תפוטר. בן-שושן פוטרה ב-2005, לאחר שהמלון נקלע לקושי באספקת השירותים לאורחיו.

בן-שושן הגישה, תביעה באמצעות עו"ד אודליה לוי אטינגר, להשבתה לעבודה נגד חברת "לקסן ישראל מלון הנסיכה", בטענה שפוטרה שלא בתום לב ובניגוד להסכמים. בן-שושן דרשה הפרשי פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא בתום לב בגין הפרת הסכם קיבוצי, תשלום הפרשי שכר וזכויות סוציאליות שונות.

השופטת יעל אנגלברג-שהם ציינה כי לפי הפסיקה, העובדה שצדדים חתמו על חוזה עבודה אישי אינה מבטלת כשלעצמה את הוראות ההסכם הקיבוצי, ויש לבחון האם על התובעת חלות כל הוראות ההסכם הקיבוצי.

השופטת קבעה כי אין קשר בין תנאי עבודתה של בן-שושן להחתמתה על הסכם העבודה האישי. נקבע כי לא הוכח שבן-שושן שימשה בפועל בתפקיד בעל סמכויות ניהוליות, ולכן לא היתה הצדקה להחתימה על הסכם עבודה אישי.

השופטת קבעה כי המלון לא הוכיח שלבן-שושן ניתנו הטבות כספיות משמעותיות כתוצאה מהעברתה למעמד של מנהל מחלקה, ולפיכך נקבע כי אין בחתימתה על הסכם העבודה האישי כדי להחריגה מההוראות הקבועות בהסכם הקיבוצי.

בית הדין דחה את תביעת בן-שושן להשבתה לעבודה, לפדיון ימי חופשה ולתשלום דמי מחלה, וקיבל את תביעתה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ולתשלום זכויות נוספות בסך 160 אלף שקל.