הקדימון של הסרט אינו מקיים דבר ממה שהוא מבטיח. במחשבה שנייה (ו"זרה מושלמת" הוא ממש לא מוצר שדורש מחשבה כזו), גם הסרט עצמו לא. מי שמצפה ל"מותחן אירוטי" או לסתם פורנו רך עם כמה ריגושים זולים ואקדח שיורה פה ושם, יישאר (יחד עם ברוס וויליס) עם שלושת-רבעי תאוותו בידו.
האלי ברי, פצצה חכמה בצבע מוקה, לא תבשל שום ארנב משפחתי, כמעשה גלן קלוז ב"חיזור גורלי", והיא אפילו לא תוריד חולצה בשביל החבר'ה. האלי לא גומרת, האלי לא נותנת, האלי משחקת אותה אבו-עלי.
הסוף המפתיע יחסית (והמוסבר לעייפה) מגיע אחרי משחק מקדים מתיש למדי, ורחוק מלהיחשב אורגזמטי. ברי היא רואנה, עיתונאית חוקרת שנוטה להסתתר מאחורי פסבדונים של גבר ומרבה לנבל את פיה; כל מילה שנייה שלה היא "פאקינג", אבל מתברר שהמומחיות האמיתית שלה היא גרימת כאב אשכים (או "הכחלת ביצים", בשפת המקור) לכל הזכרים המקיפים אותה: מיילס (ג'ובאני ריביסי), גאון מחשבים ושפוט שלה מהמערכת, שהיא מנצלת בפראות, והריסון היל (סוף סוף ברוס), טייקון פרסום וסקס מניאק עם קבלות, שרואנה חושדת כי רצח באכזריות את חברת ילדותה, גרייס.
בניסיון להפלילו, מצ'טטת רואנה עם היל באינטרנט (פעולה בלתי קולנועית בעליל, שטרם נמצאו לה פתרונות יצירתיים מניחים את הדעת), מתקבלת למשרה זמנית במשרדו ושותה איתו דאקירי או שניים מחוץ לשעות העבודה. מזמוזון אחד רפה עם כלת אוסקר במצוקה, זה כל מה שיוצא לוויליס מהג'וב הזה, והוא מתקשה להסתיר את שעמומו ונראה הראשון ששואל את עצמו מה לעזאזל הוא עושה פה.
שנאת הנשים כאן היא מהחמורות שנראו על מסכינו בעת האחרונה. אותה גרייס המצטיירת כקורבן שהביא על עצמו את חורבנו - היא זנותית, טרדנית, נקמנית, סחטנית ובלתי נסבלת באופן כללי; על מזכירתו הבכירה אזמרלדה אומר היל: "היא מגיעה לעבודה רכובה על מטאטא"; את היל עצמו מקיפות נשים מסרסות כמו אשתו החשדנית (גם אם בצדק) והמאותגרת פריונית, שמקור הונו בא ממנה, והעוזרת האישית שלו, שאינה אלא אנדרואידית לסבית עם ציפורני פלדה ולב של אבן.
על רואנה מוטב לא להרחיב את הדיבור מחשש לספוילר (אבל קבלו בכל זאת רמז קטן, מבית מיקי בוגנים: כשהיא "טובה" יש לה שיער חלק, כשהיא "רעה" יש לה שיער מקורזל). אולי יהיה מוגזם להאשים את היוצרים גם באנטישמיות, אבל קשה להתעלם מהעובדה שלאחד הנבלים בסיפור קוראים מר קירשנבאום.
הסרט אינו מעליב את האינטליגנציה של הצופה, אבל בהחלט לא סומך עליה ודואג לטחון, ללעוס ולירוק למעננו כל עובדה פשוטה וכל נתון טריוויאלי. כבר בתחילת הסרט, כשהגיבורה מעבדת בראשה שוב ושוב משפטים שנאמרו לה אך לפני דקות, ברור שיש פה בעיה. כשאנשים מתוחכמים לכאורה עושים טעויות של חובבנים (עוד רמז קל: הגיפו את התריסים! הסיטו את הווילונות! הם לא נמצאים שם ליופי), וכשהסיפור גולש למחוזות פסיכודרמה צהבהבים ברמת גילוי עריות, זה סתם מביך.
ומילה להאלי ברי: אומנם "זרה" אינו נורא כמו "אישה חתול", ועדיין, בקרוב מאוד (נסי מחר בבוקר) כבר יהיה מאוחר להציל את מה שנותר מכבודך המקצועי. לטובתך ולטובתנו, דרסי את הסוכן שלך ושובי לווידוא הריגה ברוורס.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
