צומת דרכים בקריירה: להמשיך כשכיר או להפוך לעצמאי?

השם שמור במערכת, דאבלין, אירלנד

תשובה:

אתה אמנם מגיע מאירלנד, אחת הכלכלות החזקות בעולם, אבל השאלה שלך היא אוניברסלית. לא רק שהשאלה חובקת עולם, היא מעסיקה גם לא מעט אנשים בימינו. למעשה, כמעט לכל אדם שהוא בעל כישרון מסוים יש כיום אפשרות למכור את האיכויות שלו למספר הולך וגדל של מעסיקים, שמעדיפים לעיתים לא מעטות לשכור אנשים לעבודה ללא התחייבויות.

לא סתם מעדיפים המעסיקים לקבל לעבודה פרילנסרים ולא עובדים מן המניין. פגשנו לא מזמן במעסיקה כזו שהסבירה לנו בפשטות את הרעיון שעומד מאחורי זה: "פרילנסרים הופכים את החיים לקלים יותר. אני לא צריכה לשלם להם הטבות, לכתוב להם הערכות תקופתיות או להתעסק עם הקריזות שלהם". ומה שהכי טוב, היא הוסיפה, "אם זה לא מסתדר, אני לא צריכה לטפל בכל העניינים הבירוקרטיים של משאבי אנוש ופיצויי פיטורין. כל מה שצריך, זה רק להגיד 'תודה ושלום'".

העסקה יכולה להיות מוצלחת מאוד גם לצד של העובדים. הם יכולים להפיק את המרב מיכולת היצור שלהם, באמצעות עבודה עבור כמה חברות במקביל, לעבוד שעות נוספות או לעבוד רק כמה שצריך, וכל זה כשהם נהנים מהעובדה הפשוטה שהם הבוסים של עצמם.

בינינו, מי צריך את תככי הפוליטיקה המשרדית, חופשה מוכתבת מלמעלה והערכות שנתיות מייגעות מכל הסובבים אותך, כשאתה פשוט יכול לנהל את חייך בעצמך? מה שאתה מפסיד בביטחון במקום העבודה ובהטבות הביטוח, אתה מרוויח חזרה בהכנסה גבוהה יותר ובחופש מבוסים.

אבל חכו רגע. אפילו בכלכלה החדשה האמיצה, יש עדיין טיעונים בעד עבודה בחברה. למעשה, אתה מזכיר אותם בשאלתך. מדובר בלהט של היותך חלק ממשהו גדול ממך ובריגוש שביצירה של מוצר, שירות או צוות. זה הכיף בלצחוק, בלהתווכח, בלהזיע על משהו יחד עם עמיתיך למסע - חברים ובעלי ברית בתחרות הבלתי נגמרת על לקוחות ורווחים.

תגידו מה שתרצו על ההנאה בלהיות עצמאי, אבל קשה להשוות אותה להרגשה של להיות באותו חדר עם העמיתים שלכם לעבודה, בדיוק כשגיליתם כי זכיתם בחוזה גדול שעליו נאבקתם קשות. זה כמובן, אם אתם שייכים לסוג האנשים הזה.

יש אנשים שהם אנשי חברה עד לשד עצמותיהם. כבר כילדים הם מצטרפים למועדוני ספורט ולחוגים ובעצם, כל חייהם הם מחפשים חוויות מלאות באנשים. טיפוסים כאלה אוהבים להשתייך לארגון. ההשתייכות לא גורמת להם להרגיש קטנים או כנועים, אלא פשוט שבעי רצון.

אנשים רבים מהקטגוריה הזו מונעים גם מהאפשרות הקורצת שיום אחד הם יגיעו לתפקיד בכיר וינהיגו עובדים בחברה. אלה הם האנשים ששואלים אותנו באינספור מיילים וכמעט בכל מקום שבו אנו מבקרים: "איך אני יכול/ה להיות המנהל/ת הטוב/ה בעולם?" ו"איך אוכל להיות פעם מנכ"ל של החברה שבה אני עובד?"

מנגד, יש גם אנשים רבים שבכלל לא מעניין אותם להיות מנהל או מנכ"ל. גם לא מעניינת אותם כל הטרחה הארגונית הכרוכה בכך: תכנון אסטרטגי, ניהול תקציבים וכדומה.

לפני שנים רבות ישבה סוזי עם חברה בבית קולנוע בסנטה פה לצפות בסרט "נערה עובדת", בכיכובה של מלאני גריפית'. ברגע שבו הופיעה על המסך סצנת משרד, הכריזה החברה בקול: "איכס! בחיים לא!" וזכתה מיד למחיאות כפיים מהקהל. ממה החברה הזאת מתפרנסת, אתם בטח שואלים? ממכירת וקניית תכשיטים ממרתף ביתה. תיאור העבודה שלה? עצמאית ויזמית.

אם כבר מדברים על כך, יזמות היא לבטח הקטגוריה השלישית שיש לשקול כשחושבים על קריירה. ליזמים יש מאפיינים המתאימים גם לעובדי חברה וגם לקבלנים עצמאים. הם רוצים לבנות ולהשתייך אבל רק למשהו שהם ימציאו בעצמם. הנתיב הזה, למזלה של הכלכלה, ממשיך למשוך אליו כמה מהאנשים הפיקחים ביותר בעולם.

למעשה, במסע ההרצאות האחרון שערכנו ב-35 קמפוסים, הערכנו כי 20%-25% מהמוסמכים במינהל עסקים אמרו לנו כי הם רוצים להקים ולהצמיח עסק משלהם.

מהשאלה שלך, לא נראה כי זהו החלום שלך. אולי זה מסוכן מדי. אולי אין לך רעיון גדול בדיוק עכשיו. וכך, כמו בעלי מקצוע רבים בימינו, נותר לך להחליט בין שני נתיבי קריירה שונים מאוד, שלשניהם יתרונות וחסרונות.

מה שתחליט לא יהיה לעד, אבל זו החלטה גדולה, והיא תשנה את חייך. לכן, דמיין את חייך בעוד 5, 10 ואפילו 20 שנה. מה אתה רוצה להיות? הבחירה בידיים שלך.

ג'ק וסוזי וולש הם מחברי רב המכר "לנצח". ניתן לשלוח להם שאלות לכתובת הבאה: Winning@nytimes.com. אנא ציינו שם, מקצוע, עיר ומדינה.