אם לא תאכל - יבוא שוטר

אנחנו מקווים שילדינו לא יהיו שמנים, אבל דווקא ההתנהגות שלנו גורמת להם לפתח יחסים בעייתיים עם האוכל. זה הזמן לצאת להם מהצלחת > איילת קלטר

הקשר הראשון של ילד המגיח לעולם הוא הקשר הנוצר בינו ובין האם המאכילה אותו. קשר שבבסיסו מונח הדיאלוג הראשון בינו ובין האם. זהו קשר מיוחד בו נמהלים רגשות של חום ואהבה עם צרכים של נתינה, ביטחון, תאווה והנאה. טקס האכילה מראשיתו הוא דיאלוג סמוי וגלוי, שבאמצעותו מועבר מידע בסיסי וקיומי של רעב ושובע. והרי יותר מכל, אנחנו רוצים שהילדים שלנו יגדלו לבוגרים בריאים ומאושרים, וכמי שחיים בעידן הרזון אנחנו נוטים לחשוב שמשקל גוף רזה הוא תנאי הכרחי. רק שהילד שלי לא יהיה שמן. להלן דברים בהתנהגויותינו, בדיאלוג שלנו עם האכילה שלהם, שעלולים להעצים את השמנתם אל מעבר למה שהם נועדו לשקול.

חרדת ההורים שילדיהם ממעטים לאכול - למרות שכולנו שבויים בדרך זו או אחרת באובססיות הרזון, עדיין כמעט אין הורה שאינו חש חרדה שמא ילדיו "אכלו מעט מדי". חרדה זו עלולה פעמים רבות לגרום לעימותים סביב האוכל; עלולה לגרום לכך שמתוך הפחדים שלנו נכריח את ילדינו לאכול.

בשנים האחרונות התפתח מונח המגדיר באופן ברור ילדים הבוררים את מזונם, ממעטים לאכול ומתקשים להתנסות במאכלים חדשים. הילדים הללו נקראים אכלנים בררניים (Picky eater's). מדובר בתינוקות וילדים הצורכים מזונות באופן סלקטיבי ומדגימים התנהגות נאופובית (פחד מהתנסות במזונות חדשים). זהו דפוס אכילה היכול להוות מקור לדאגה ומצוקה להורים רבים.

מאז שהילדים שלנו רכים בשנים, אנחנו נכנסים לצלחת שלהם. התנהגויות אלו שלנו כהורים עלולות לפגוע באופן האכילה הטבעי שלהם, לעורר בהם התנגדויות ולהפוך את האכילה למאבק כוח ועצמאות שלהם מולנו. יש עדויות המצביעות על כך שהתערבות זו עלולה לגרום להם לגדול לתוך גוף השמן יותר ממה שבאופן טבעי הם נועדו להיות.

תחושה של חוסר ביטחון בקיומו ובזמינותו של המזון גורמת לילדים להשמין עם הזמן - בישראל יש כיום כ-411 אלף משפחות מתחת לקו העוני. ילדים רעבים, החרדים דרך קבע מה יאכלו, עלולים לגדול לבוגרים האוכלים כל אימת שהאוכל נמצא בהישג ידם, בלי לברר האם הם באמת רעבים. הם עלולים לפתח התנהגויות המובילות אותם לאכול מתוך החשש שמא "לא יהיה", עלולים לגנוב אוכל ועלולים לאכול הרבה מעבר למה שהם באמת צריכים רק מפחד הרעב.

אכילה כאוטית גורמת לילד לאבד את הקשב הפנימי לרעב והשובע שלו, גורמת לו לנהל את האכילה מתוך הצרכים הלא נכונים ועלולה, עם השנים, לעודד את השמנתו.

נוקשות וניסיונות של שליטה קיצונית על מה וכמה הילד שלנו יאכל, גורמים לעליית משקל - ילדים הנמצאים תחת משטר הימנעותי באכילתם, תחת חוקי המותר ואסור הקובעים כמה לאכול ומה, אוכלים יותר וצפויים לעלות במשקל עם השנים יותר מאשר ילדים שאינם מצויים תחת חוקי הדיאטה למיניהם.

הפרעות אכילה אצל ההורים עלולות להשפיע ולגרום לכך שאף ילדיהם יפתחו הפרעות אכילה - כאשר ילד גדל הוא נזקק לתמיכת הדמות המטפלת בו בזמן ארוחות כדי לחזק את תחושת העצמי שלו, אבל בד בבד הוא מחפש דרכים לפיתוח עצמאות שביטויה הוא אכילה באופן עצמאי. הפרה באיזון זה, כמו למשל אם חרדה, אם שיש לה פחד קיצוני מהשמנה או אם שיש לה הפרעת אכילה, עלולה להשפיע על התפתחות הפרעה בבקרה הטבעית של האכילה אצל הילדים ובביטוי העצמאות ושמירת הגבולות שלהם.

שימוש באוכל כחלופה רגשית - מי מאיתנו לא נתן לילד סוכריה עבור התנהגות טובה או לחילופין כאשר נפל וקיבל מכה?! מי מאיתנו לא ניסה לפנק, להרגיע, לשמח או לנחם באמצעות עוגה או מנת גלידה?! פעמים רבות אכילה רגשית היא תוצאה של תהליך למידה של היות האוכל בעל תפקיד בחיינו מעבר להיותו פשוט אוכל - מה שמוביל ילדים רבים לאימוץ השימוש באוכל כאמצעי להרגיש, לחסום רגשות, למסך רגשות ואולי אף כדי להציב גבולות.

אם לילד יש נטייה גנטית להשמנה, הרי ששימוש באוכל ככלי התמודדות עלול להעצים את הבעיה. היות שילדים שמנים נוטים לחוש מבודדים ומופלים לרעה, עלול האוכל להפוך אמצעי ל"הקלת" הכאב שהילד מתקשה להתמודד איתו.

עצם העובדה שאנחנו כהורים עסוקים בדיאטה, ברזון ובמשקל - הילדים שלנו צופים בנו: מה וכמה אנחנו אוכלים, איך אנחנו מביטים על עצמנו במראה, מה קורה לנו כאשר אנחנו קונים בגדים ואיך אנחנו שוקלים את עצמנו מדי בוקר באופן אובססיבי. פעמים רבות העיסוק בדיאטות וברזון מעצים את ההשמנה, וכפי שהוא פוגע בנו הוא פוגע גם בילדינו וגורם להם לגדול לבוגרים שמנים.

הכותבת היא דיאטנית קלינית מומחית בגישות פסיכולוגיות להשמנה, התנהגויות אכילה וגישות HAES

k_ay@netvision.net.il