השופט הפורש שלי טימן מסכם את שנותיו על כס השיפוט: "חיים של שופט הם לא בדיוק חיים"

"החלטתי שאני צריך לפרוש כשהחיים עוד לפניי. אני עוד כשיר גם לחיות, כי חיים של שופט הם לא בדיוק חיים בגלל המגבלות השונות". כך, בין היתר, הסביר בשבוע שעבר השופט המחוזי שלי טימן, את החלטתו להתפטר אחרי 26 שנות שיפוט. מאז חשיפת ההתפטרות וסיבותיה ב"גלובס", הפך הנושא לשיחת היום בבית המשפט. מצד אחד, קיבל טימן חיזוקים רבים משופטים ועורכי דין, מנגד היו הרבה פרקליטים משורות התביעה שלא ממש הזילו דמעה. הם רואים בטימן שופט פרו-סניגורי ש"נותן הצגה" באולם ומעדיף לשחרר לחופשי רוצחים בגלל היטפלות לפרטים קטנים.

"להרכב בראשותו", אומר פליליסט בכיר, "היו כמה החלטות שלא לרוח התביעה. בפרקליטות לא מכירים באפשרות שהם יכולים לטעות ולכן הם לא אוהבים שמבקרים אותם בהחלטות". לדבריו, "טימן הוא שופט חרוץ וקשוב לפרטים". "במיוחד בתיקים גדולים, יש הרכבים שהמשפט מתנהל במתח לכל אורכו, ויש הרכבים כמו שלו שהכל מתנהל בנינוחות. זה מוביל כנראה לתפיסה לא נכונה שמדובר בהקלת ראש או בחוסר שיקול דעת".

טימן, וזה לא מהיום, נפגע מביקורות הנכתבות עליו בתקשורת, הגם שהוא נוהג לומר "אני לא מושפע מתקשורת". גם השבוע לא אהב את הידיעות על התפטרותו. למקורביו אמר שניכר שהכותבים הולעטו ע"י הפרקליטות. "26 שנה אני שופט. אם אני כל כך גרוע, איך מעולם לא העירו לי ראשי המערכת? למה לא הראו לי את הדרך החוצה", תהה.

לטימן היו טענות על התנהלות בית המשפט בת"א. הוא גם טוען שהמערכת אינה מגינה מספיק על השופטים בתקשורת, כשנטען שהם מקבלים מחשב הביתה חינם, שיש להם פגרות ארוכות ושהם רוצים רכבים צמודים. "אין מי שיגן עלינו בתקשורת", אמר לעמיתיו. נשיאת העליון, דורית ביניש, ונשיא המחוזי, אורי גורן, לא אהבו את הדרך שבה טימן פורש, וזאת בלשון המעטה.

אחת הביקורות על טימן נוגעות לכך שהוא מפגין כישורי משחק באולם המשפט, ולא בכדי. שלי (שלמה) הוא בנו של יעקב טימן, ממייסדי התיאטרון העברי בישראל שכיכב בתיאטרון "המטאטא" ואחר כך ב"האוהל". במשפחה ידעו שגם הבן יילך בדרכי האב. הוא היה ילד פלא ששיחק תפקיד ראשי כילד ב"זעקי ארץ אהובה". איש לא תיאר אז לעצמו שהילד יעטה גלימת שופט, ולא כחלק מהצגה. עד גיל 27 עוד שיחק ב"הבימה", סרטים, תיאטרון לילדים, הופיע בתסכיתי רדיו רבים ודובב סרטים.

הוא גדל בצפון ת"א באותה שכונה עם אריק איינשטיין. אחר כך הלכו שניהם ללהקות צבאיות. עד היום מעריץ טימן את איינשטיין, כמו גם את מתי כספי. לפני גיוסו לצה"ל הוא זומן לקורס טיס, עבר את המבדקים בהצלחה אך ויתר לטובת שירות בלהקת חיל השריון. בימיו התבלטה הלהקה בשירים "לילה ראשון בלי אימא", "צ'ימפופו" ו"בנצי השמן". לטימן היה עתיד מזהיר בתחום, ועד שמונה לשופט מחוזי הוא נהג לשיר עם חברי מועדון הזמר בכפר סבא, בה התגורר.

במקביל לקריירת המשחק עבד ארבע שנים כבוחן מרכז במשרד רוה"ח סומך-חייקין-ציטרון. בתקופה זו רצה להתחתן עם חברתו מאז כיתה י"א, עפרה, אולם אביה, עו"ד נחמיה סלומון, שהיה אז שותף בכיר במשרד ש.הורוביץ, אמר שהוא אינו נותן את בתו לשחקן. טימן פנה ללימודי משפטים בשלוחה התל-אביבית של האוניברסיטה העברית, עימו למדו השופטים דהיום ד"ר דרורה פלפל ואליקים רובינשטיין, ועו"ד ד"ר יוסי שגב.

"דון קישוט מילדות"

טימן היה המתמחה השני של ד"ר אמנון גולדנברג, ובתום הסטאז' החל לעבוד במשרד. כשרצה חותנו לפרוש ולהוריש לטימן כמה אחוזים בשותפות, הוא נתקל בהתנגדות וטימן ברח מ"קן הצרעות" לטובת משרד פרטי, שעסק בתחום האזרחי. הוא התבסס על תיקים שקיבל מש.הורוביץ וכך התפתח 10 שנים בתחום, מבלי שראה עבריין אחד במשרדו. או אז הגיע המינוי לשופט שלום. "אף פעם לא אהבתי את עריכת הדין", הוא נוהג לומר. "רציתי לתרום ולעשות צדק, אני דון קישוט מילדות".

הוא שובץ לבית המשפט בפתח תקווה, ודן בתיקים אזרחיים, כששרה פריש דנה בפליליים. הנשיא מאיר שמגר הציע להם בשעתו לעשות הצרחה. "התחום הפלילי משך אותי בצורה לא רגילה", הסביר את המעבר החד. "שם נמצאים החיים, משום שזה תיאטרון או רומן שאף אחד לא יאמין לו. זה אנתרופולוגיה וסוציולוגיה, אנשים יפים בצורה לא רגילה, אנשים רעים ומכוערים, תחמנים, אבל אלה החיים עצמם. התאהבתי בתחום הזה".

אחד הדברים המאפיינים אותו כשופט הוא החיוך וארשת הפנים החמה. מתמחה לשעבר מספר, שכשופט שלום הופיעו בפני טימן בעלי כלבים שהואשמו ששחררו את הכלבים בלי רצועה. "אין לי בכלל כלב", טען אחד הנאשמים. "אז תקנה", השיב לו טימן בהומור גששי.

כבר כשופט שלום נהג למתוח ביקורת על רשויות השלטון כשצריך. "האם מדובר בשלומיאליות, מחדל נורא או קנוניה", תהה לאור התנהלות רופסת של רשויות האכיפה כלפי אדם שהשתלט על אדמת מדינה בראש העין לצרכי רווחים פרטיים. כשופט שלום דן גם בסכסוך סביב פתיחת קולנוע "היכל" בשבתות.

14 שנים המתין טימן למינוי למחוזי (95'), ואיש אינו יודע לשים את האצבע על הסיבה לעיכוב. יש הטוענים, שהחלק האומנותי בחייו והאלמנטים מתחום המשחק שהוא משלב בחייו כשופט, פגעו לא מעט בקידומו. הוא אמנם החל במחוזי בערעורים אזרחיים, אך עד מהרה עבר לפלילי. למעט הפסקה קצרה כדן יחיד, טימן שימש תמיד חבר ואחר כך אב בית דין בהרכב פשעים חמורים.

אחוז ניכר מהתיקים בהם הוא דן נוגע לעבירות מין ואונס. הוא נחשב לשופט מחמיר בסוגיות אונס והיה מעורב במשפטים שבהם הוטלו על אנסים עונשים כבדים. גורמים העוסקים בתחום אומרים שלטימן היה חלק לא מבוטל בהעלאת רף הענישה לאנסים.

הוא נחשב למקפיד מאוד על זכויות נאשמים. "זכותו של אדם, נאלח ככל שיהיה, שיוכל להתגונן ולהביא מסמכים", הוא נוהג להסביר. הוא דואג לקרוא להם בשמם ולא "הנאשם", כמו רוב השופטים. "מבחינת זכויות חשודים ונאשמים הוא אחד המקפידים ביותר", אומרת סניגורית בכירה, "אם כי לא באופן חד-צדדי. הוא שופט מאוזן מאוד ואינו טכנוקרט. הוא גם יסודי, אי-אפשר למרוח אותו. זו אבידה גדולה למערכת המשפט".

טימן שפט בתיקים מפורסמים רבים. הוא דן בתיקי הריגול של נחום מנבר, טלי פחימה וסטיבן סמירק, בתיק המשני של האחים יגאל וחגי עמיר, בתיקי רצח כמו יחזקאל אסלן ובנו מני אסלן, פרשת האחים טורק ועוד. הוא הרשיע את שלמה נור באינוס ובחטיפת מיס עולם, לינור אברג'יל. ישב בוועדה לעיון בעונשו של תא"ל רמי דותן, שהיה ראש להק ציוד בחיל האוויר, ודחה את הבקשה להמתקה נוספת בעונשו. בפרשת מסמכי גלעד שרון קבע שזכות השתיקה עומדת לחשוד גם על מסירת מסמכים העשויים להפלילו.

אין פרות קדושות

הוא נוהג לתבל את החלטותיו בשפה ציורית, ולא פעם עורר ביקורת ציבורית, בעיקר מצד ארגוני נשים. באחת הפעמים עורר סערה כשנטען שהעליב את הקורבן. "המתלוננת היא בת 68 שגם אינה שמורה במיוחד", כתב בהכרעת הדין שהרשיעה נאשם באונס. "היא איננה מטופחת במיוחד, איננה נאה במיוחד וגילה ניכר גם במראה חיצוני". המבקרים התייחסו פחות להסבר שבא בהמשך. "אני חייב להודות כי גם בעיניי ובעיני חבריי להרכב נראית תקיפתה של המתלוננת הזו בלתי הגיונית ושלא על-פי הנורמות שאנו מורגלים בהן, ומשום כך בכיעורו הייחודי של המעשה".

התגובות היו נזעמות אבל טימן לא חזר בו וטען ששופכים את דמו. בהמשך התרכך. "יכול להיות שהניסוח שלי היה כושל", הסביר בשעתו. "אולי יכולתי להתנסח בצורה עדינה יותר. אמרתי שזה מקרה חריג שלא קורה כל יום וזה לכאורה נראה מוזר, אבל אני מייד מסיר אותו מהפרק כי אין גבול לסטיות".

עוד מקרה מפורסם בו עורר סערה היה משפט איש הציבור מהרצליה, שהואשם בהתעללות מינית בבנו. "אין לי ספק שהמתלונן (הבן) נפגע קשה מאותם מעשים מיניים שנעשו בו ע"י הנאשם, גם אם נעשו בעדינות, ברוך ובאהבה", כתב טימן בהכרעת הדין. למקורביו הסביר אז, ש"המעשים לא היו מלווים באלימות, זו היתה נעימות".

הוא זיכה אישיות צבאית בכירה ואת גרושתו מהתעללות פיסית בבנם, לאחר שקבע שהבן העיד בדרמטיות והגזים לגבי המעשים שטען שנעשו בו ע"י הוריו. הוא נימק את הזיכוי גם בכך שהבן לא הצליח למקד בעדותו את טענותיו ולספר על מקרים קונקרטיים.

טימן משמש אמנם גם כשופט צבאי בדרגת אל"מ (במיל') בבית הדין הצבאי לערעורים, אבל כאמור אין אצלו "פרות קדושות". בעבר מתח ביקורת נוקבת על המשטרה, כשקבע שאינה יכולה להמשיך ולהחזיק ברכוש מוחרם רק בשל התארכות החקירה. "המשטרה נהגה בחוסר הגינות בולט וביצעה מחטף מכוון, שאינו תואם שמירה על זכויות יסוד. אל לבית המשפט להיגרר לתכתיבים של הרשות המבצעת. אפילו העומס העצום המוטל על בית המשפט אינו מצדיק התייחסות כזו לרכושו של אזרח ולזכויותיו".

ביקורת על הפרקליטות

במהלך הדיון בתיק של האחים אוחנה, מראשי העולם התחתון, נתן ההרכב בראשותו החלטה תקדימית לפיה נתוני איכון טלפון סלולרי לא יתקבלו אוטומטית כראייה מוחלטת. זאת, משום שדרך הפקתם ע"י התביעה רצופה מחדלים. ההרכב מתח ביקורת נוקבת על התביעה שניסתה "להלך אימים על בית המשפט", כשרמזה שלאי-קבלת הראיות תהיה משמעות מרחיקת לכת.

כשהרשיע את יחיעם אוחנה, שניסה להעליל על השופטים תאודור אור ודורית ביניש, כינה טימן את התנהלותו של מנהל מח"ש דאז, ערן שנדר, ומחלקתו "תמוהה" והוא הוצג כבלתי מקצועי.

בפרקליטות ניצלו את תיק "בני הדייג" כדי לנגח את טימן. ההרכב בראשותו הורה לתביעה לחשוף את המקור המשטרתי כבר ביוני שעבר, וזאת בניגוד לטענות התביעה כאילו הופתעו מההחלטה שהותירה להם 48 שעות ולכן חתמו על הסדר טיעון. גם בתיק זה מתחו השופטים ביקורת קשה על התביעה, שהטעתה את בית המשפט בכמה עניינים.

בהכרעת הדין בה הרשיע את עופר מקסימוב, אחיה של אתי אלון, בפרשת הבנק למסחר, הוא מתח ביקורת על הגופים המפקחים. "היכן היו כל המבקרים הפנימיים והחיצוניים, מנהלי הבנק, רשויות הפיקוח, ומדוע לא נחקרה הפרשה עד תום ולא הועמדו בגינה אנשים נוספים לדין".

חושש מתיקי עבירות מין

לביקורת ולספקנות בהחלטותיו של טימן יש סיבה. אחד הדברים שמאוד מטרידים אותו הוא שירשיע אדם חף מפשע. הוא נזהר וחושש מתיקי עבירות מין, בהם מדובר בעדות מול עדות. "מה יקרה אם מישהי ממציאה סיפור ואדם ילך ל-18 שנים בכלא ומשפחתו תיחרב?", אמר לתלמידיו בפקולטות למשפטים. "צריך להאמין לכל נאנסת? זה לא מדע מדויק וצריך נורא להיזהר בדברים כאלה".

הוא נוהג להראות לתלמידים מקרים בהם הפרקליטות חזרה בה מהאישום לאחר שהתברר שהמתלוננת שיקרה, ומקרים בהם נשים בדו סיפורי אונס על רקע גירושין וכו'. לכן מובן גם מדוע לא אהב טימן את החלטת הכנסת להשמיט את דרישת ה"סיוע" שנדרשה בעבר להרשעה בעבירת מין על בסיס עדות יחידה של מתלוננת.

בכנס לשכת עוה"ד באילת הביע חשש דומה. "אני מאוד מוטרד מאותה פעם שבה ארשיע אדם חף מפשע, אבל זו השיטה שלנו. בעבירות מין במיוחד מספר העלילות רב יותר. יש לתת עדיפות לראיות ממשיות על-פני הודאות נאשמים". הוא אף קרא לסניגורים שלא להתעצל ולא להסתמך על ראיות התביעה, אלא לטרוח ולחקור את התיק בעצמם.

באחד השיעורים אמר: "מטריד שאנחנו השופטים, בשר ודם, צריכים להכריע בין שני אנשים מי מהם משקר. שופט שחושב שהוא מלאך ששמו הילה על ראשו פשוט טועה. שינסה לקפוץ מקומה שלישית ונראה אם יש לו כנפיים". ואיך בכל זאת הוא חי עם זה? "לי במקרה יש לי חוש-חש. אני שומע בקול של הנאשם או המתלוננת ויודע להבחין מי משקר. אבל לא כולם כאלה וגם אני טועה. ולא רק בעבירות מין, הרי כל עברייני המירמה הם חלקי לשון ותכולי עיניים. זו סכנה. בסך הכל, כולנו בני אדם".

למרות הטענות שהוא פרו-סניגורי, ב-2002 נרשמה מתיחות בין שופטים במחוזי לסניגוריה הציבורית. זאת, בין היתר, אחרי שטימן איים בהטלת הוצאות על נאשם, משום שהסניגור הציבורי שמונה לו ניהל "חקירות מתישות וארוכות שאין בהן צורך, הטרדתם של עדים רבים וסיכומים ארוכים ללא פרופורציה". פליליסט בכיר אומר, ש"נכון שהוא לא מהשופטים המאוד מחמירים, אבל גם לא מהמקלים".

באחד מפסקי הדין פרש טימן את ה"אני מאמין" שלו בנוגע להכאת ילדים. הוא מתנגד לעמדת השופט סטרשנוב (עימו ישב בהרכב), לפיה אין להעמיד לדין הורים שנקטו כלפי ילדיהם "ענישה גופנית קלה, למטרות חינוך ומשמעת". טימן, כמו הנשיאים ביניש וברק, סבור ש"הילד אינו רכוש של הוריו, ואין הם יכולים לעשות בו ככל העולה על רוחם. הורות זו עבודה במשרה מלאה. לא כל הילדים קלים, ולא כל ההורים בעלי מזג נוח. חינוך הילד לא יוגשם ע"י מכות. זוהי תרופה הגרועה יותר מהמחלה".

טימן מאוד אוהב לקרוא ספרים ולטייל בחו"ל, אבל תחביבו האמיתי הוא לטוס, אולי כפיצוי על שוויתר על קורס טיס בצבא. הוא בעל רישיון טיס למטוס חד-מנועי, רב-מנועי ומכשירים. בשעות הפנאי הוא מעדיף להטיס מטוסים לכרתים, יוון, טורקיה ואפילו שארם א-שייך ויעידו על כך התמונות בלשכתו. עד היום צבר למעלה מאלף שעות טיסה. "אני חש התרוממות נפש", נהג להסביר את התחביב. "זו הרגשה מרוממת להינתק מהקרקע ולהמריא".

ואכן בעוד כשנה וחצי טימן ימריא לביתו ולמשפחתו. "ראיתי שהעולם גדול ואני לא מספיק לעשות את מה שאני אוהב לעשות", הסביר לחבריו. "אני לא אחד שיישאר בבית ללא תעסוקה, התחומים שלי הרבה יותר מפוזרים. אני רוצה להתחיל דף חדש וחיים חדשים כשכוחי עוד במותניי".