גיל בפמן, הכלכלן הראשי של בנק לאומי: "קשה לי להאמין שהמשבר בשוק המשכנתאות בארה"ב יגרום פגיעה כלכלית רחבה"

"קשה לי להאמין שהמשבר האחרון בשוק המשכנתאות האמריקני יגרום לפגיעה כלכלית רחבה", אומר גיל בפמן, הכלכלן הראשי של בנק לאומי , בתגובה להמשך הסחרחורת בשווקים הפיננסיים, כפועל יוצא מהמשך התערערות שוק האשראי האמריקני.

בפמן מבסס את דעתו בעיקר על נתונים אמפיריים, אשר שמים לדבריו את הפאניקה של השווקים בפרופורציות, ומסביר שגם בהשוואה למשבר החריף שפקד את שוק הנדל"ן האמריקני בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, גם לאור המיקוד של המשבר הנוכחי וגם לאור שערי הריבית הגבוהים יחסית בפרספקטיבה היסטורית, ניתן להניח שהכלכלה הגלובלית תצלח את הסיטואציה הנוכחית.

על-מנת לעשות סדר בדברים נציין, כי התחדשות הירידות בשווקים בימים האחרונים נובעת בעיקר מהחששות מפני משבר אשראי. זאת, לאור העובדה שביממה האחרונה הצטרפה למעגל הנפגעות מסחרחורת שוק המשכנתאות בארצות-הברית גם חברת American Home Mortgage, המלווה העשירית בגודלה במדינה.

מדוע ההרעה בעסקיה של AHM יצרה תהודה כה רבה? בעיקר בגלל העובדה שבשונה מחברות אחרות, שפעלו בעיקר מול לווים בסיכון גבוה (משכנתאות סאב-פריים), AHM פועלת מול לווים טובים יותר (משכנתאות ALT A), מה שגורם למשקיעים לחשוש כי המשבר בשוק המשכנתאות האמריקני הוא אינו נחלתו של פלח השוק התחתון בלבד.

"זליגת המשבר לפלחים העליונים יותר של השוק הייתה צפויה", אומר בפמן. "אפשר היה לראות לכל אורך השנים האחרונות שיותר ויותר חלקים בציבור האמריקני צורכים מעבר ליכולות שלהם, וכעדות לכך ראינו שהחיסכון של משקי הבית היה שלילי לאורך תקופה ארוכה. מגמה זו לא אפיינה רק אוכלוסיות חלשות, אלא גם אוכלוסיות חזקות יותר, ולכן ניתן היה להניח מבעוד מועד שגם הן יתקשו לעמוד בהתחייבויות שנטלו על עצמן", הוא מסביר.

עם זאת, לדברי בפמן כדאי להיצמד לנתונים המספריים על-מנת לאמוד את עוצמתו של המשבר ולא להתרשם מהפאניקה ששוררת בשווקים. כך לדוגמה, הוא מציין שכדאי לעשות אבחנה בין חובות בפיגור (Delinquency) לבין חובות אבודים ((Charge Off, בהתאם לאופי הדיווח של הפירמות. "חובות בפיגור הם חובות של נוטלי אשראי שמפגרים בתשלומים בהתאם למועדים אליהם התחייבו, אך עדיין לא כאלו שעברו את כל התהליכים המשפטיים שיוודאו שהם חדלי פירעון. על כן מדובר בשני מספרים שצריך להבדיל ביניהם, שכן לא כל החובות בפיגור הופכים בסופו של דבר לחובות אבודים", הוא אומר.

בפמן מצטט מספרים שמלמדים כי במשבר העמוק שחווה שוק הנדל"ן האמריקני בתחילת שנות ה-90, אחוזי החובות האבודים וכן אלו שהיו בפיגור היו גבוהים מהותית מאלו שאנו רואים כיום, מה שמכניס לדבריו את הדברים לפרופורציה. לדוגמה, הוא מציין, כי בתחילת שנות ה-90 שיעור החובות בפיגור לשוק הנדל"ן למגורים עמד על כ-3% מסך החובות, ואילו כיום מדובר על שיעור חוב בפיגור של כ-2% בלבד. שיעור החובות האבודים גם הוא קטן מבעבר, כשבתחילת שנות ה-90 דובר על חוב אבוד של כ-0.4% מסך החובות ואילו כיום מדובר על פחות ממחצית מזה.

בפמן אומר שפרט למספרים הללו, את עיקר התובנה שלו לגבי אופי המשבר הנוכחי הוא שואב מהעובדה שמדובר במשבר ממוקד, שמתמצה בשוק המגורים בלבד. "בתחילת שנות ה-90 המשבר כלל גם את שוק הנדל"ן שאינו למגורים. אז לדוגמה שיעור החובות בפיגור בשוק זה עמד על רמה של עד 15% מסך החובות והחובות האבודים עמדו על 4% מכלל החובות, ואילו כיום מדובר על רמות של 1.25% ו-0.06% בהתאמה.

"המסקנה שלי מכל הסיפור היא ששוק הנדל"ן שאינו למגורים, כמו לדוגמה השוק המסחרי או שוק המשרדים, אינם מצטיירים כפגיעים, ועל כן ניתן לומר שהמשבר בשוק הנדל"ן האמריקני הוא ממוקד מאוד ולכן לכלכלה יש גם סיכוי טוב להיחלץ ממנו בנזקים מועטים יחסית", הוא מסביר. "אם אני מחבר את זה לנתונים הכלכליים שהכלכלה האמריקנית מייצרת כעת, כמו נתוני התוצר שפורסמו באחרונה, הגירעון היורד והעובדה שהחיסכון הפרטי הפך באחרונה משלילי לחיובי - הרי שבסך-הכל המגמות של הכלכלה נראות בסדר. העובדה שהתחזית לשנה הנוכחית הייתה נמוכה יחסית, כבר גילמה למעשה את כל ההתפתחויות הנוכחיות ובטוח שמי שעוקב אחר נתוני המאקרו של המשק האמריקני בשנים האחרונות לא מופתע מהם", הוא מדגיש.

הריבית הגבוהה - גורם מחזק

סממן נוסף שלדברי בפמן מותיר מקום לאופטימיות טמון בעובדה שהריבית במשק האמריקני, שעומדת כיום על רמה של 5.25%, הינה גבוהה בפרספקטיבה היסטורית; "לבנק המרכזי יש כיום לא מעט תחמושת על-מנת לעודד את הנזילות של השווקים, ואני חושב שהם ערים לעובדה הזאת. ברגע שהריבית תרד הנזילות בשווקים תתחדש, ולבנק המרכזי יש את היכולת לעשות את זה. אני לדוגמה הייתי הרבה יותר מודאג אם המשבר הנוכחי היה פוקד את השוק האמריקני במצב שבו הריבית הייתה בשפל של תחילת העשור, אז לא היה לו איך לעודד את השווקים, מאשר היום.

"אני חושב עוד, שלמרות שבראש הבנק המרכזי עומד נגיד חדש יחסית, הרי שהתצהירים האחרונים שלו מלמדים כי הוא, כמו גם יתר חברי הבנק, מרגישים מחויבים מאוד לעתיד של הכלכלה האמריקנית. ייתכן שאם גרינספן היה עומד בראש הפד, המשקיעים היו מרגישים יותר בטוחים, כי הם כבר ראו אותו בעבר מטפל במשברים, אבל אני לא חושב שצריך לדאוג ביחס לנגיד הנוכחי וליחס שלו לנושא", הוא מסכם.

"המשבר בשוק הנדל"ן האמריקני הוא ממוקד מאוד, ולכן לכלכלה יש סיכוי טוב להיחלץ ממנו בנזקים מועטים יחסית. עפ"י הנתונים הכלכליים בארה"ב המגמות של הכלכלה נראות בסדר. העובדה שהתחזית לשנה הנוכחית הייתה נמוכה יחסית, כבר גילמה למעשה את כל ההתפתחויות הנוכחיות ובטוח שמי שעוקב אחר נתוני המאקרו של המשק האמריקני בשנים האחרונות לא מופתע מהם"