צבא קבע: בגלגול הזה

" שכרם ותנאיהם של משרתי צבא הקבע עומדים מעת לעת במרכז העניין הציבורי. אין ויכוח כי השירות בצבא קבע אינו קל, שעות העבודה ארוכות, מתוחות וטומנות בחובן אחריות לחיי אדם וזמינות מלאה 24/7. ביחידות הקדמיות ישנם אלפי משרתי קבע הרואים את משפחותיהם רק בסופי-שבוע ומשרתים בתנאים פיזיים לא קלים, שלא לדבר על סיכוי גבוה מהממוצע לאובדן חיים.

הצבא משתדל לתת למשרתי הקבע תנאי שכר טובים מאוד, שלא לומר מצוינים. השירות בצבא הקבע מאפשר לקבל הטבות משמעותיות בעלות שווי כספי ניכר. החל מיציאה ללימודים אקדמיים על-חשבון המערכת (שווה-ערך למענק של רבע מיליון שקל לכל שנת לימודים) וכלה ביציאה לפנסיה בגיל 45 (הטבה בעלות ממוצעת של 3.5 מיליון שקל). כל זאת בנוסף לשכר גבוה יחסית, שנועד למשוך צעירים לשירות קבע ארוך טווח, ולמנוע בריחה של אנשים מוכשרים לשוק האזרחי.

השכר הממוצע של משרתי הקבע הוא כ-16 אלף שקל. אם נביא בחשבון כי זה שכר ברוטו שאין ממנו הפרשות פנסיוניות, הרי שמשרתי הקבע יכולים להביט בתנאי עובדי חברת חשמל בגובה העיניים בלי למצמץ. עם זאת, מדובר בממוצע. ישנם נגדים שמשתכרים שכר מינימום ויש קצינים בדירוג מחקר המשתכרים עשרות אלפי שקלים. אם ניקח את מרכז פעמון גאוס, אפשר להעריך כי רב-סרן בקבע, בן 35, בעל השכלה אקדמית, ששירת כמה שנים ביחידת שדה, יקבל שכר ברוטו בסך כ-20 אלף שקל.

הצבא אגב, נוהג לפרסם נתונים לגבי השכר הממוצע של משרתי הקבע, תוך שימוש בטריק אופייני: מהילת נתוניהם של משרתי הקבע בשנה הראשונה לשירותם (אלו שחתמו קבע לשנה אחת כהתחייבות מוקדמת ליציאה לקורס קצינים) בתוך נתוני השכר הממוצע. קצינים ונגדים אלו משתכרים בדרך-כלל בסביבות שכר המינימום, והיות שמספרם רב מאוד הם מטים את נתוני השכר כלפי מטה.

אין משא-ומתן ואין אפליה

איך נקבע שכר משרתי הקבע? בצבא אין ועד עובדים ומשרתי הקבע לא מנהלים משא-ומתן על שכרם. פרטיו האישיים של כל משרת קבע מוזנים למערכת השכר במנהל התשלומים (מת"ש), שמחשבת אוטומטית את שכרו. לכן צבא הקבע הוא אחד הארגונים הבודדים בישראל שבהם אין אפליה מובנית בשכר בין נשים לגברים.

חוקת השכר היא מערכת מסובכת המורכבת מעשרות משתנים. נמנה את העיקריים שבהם: דרגת כתף, דרגת תקן, מקצוע, ותק בשירות, ותק בדרגה, אופי פעילות היחידה, ותק בפעילות ביחידות קודמות, השכלה אקדמית, השכלה מקצועית, דירוג מקצועי וכו'.

דרגת כתף - היא הדרגה שאותה נושא משרת הקבע, נגד או קצין. הדרגות מוכרות לנו והקידום נעשה לפי פרק זמן מינימלי בדרגה (פז"מ). מרמת רב-סרן ומעלה העלייה בדרגה נגזרת מהתפקיד שאותו ממלא הקצין.

דרגת התקן - לעיתים קרובות, ובייחוד בדרגות הקצונה הזוטרות והבינוניות (סגן, סרן ורב-סרן), לא ניתן לאייש את התפקידים בקצין הנושא דרגת כתף מתאימה. וכך על תקן המיועד לאיוש על-ידי קצין בדרגת סרן ישב קצין בדרגת סגן, על תקן רב-סרן יהיה קצין בדרגת סרן ולעיתים גם סגן. זוהי אנומליה שהתקבעה כנורמה מאז משבר הקבע של שנת 1985, וכיום מדובר במקצועות מסוימים במחצית מממלאי התפקידים.

חוקת השכר מאפשרת לתת שכר לקצין, בדרגה אחת הגבוהה מדרגת הכתף, וכך יכול סגן לקבל שכר כאילו היה בדרגת סרן. הכלל הוא, שאם קיבל הקצין לאורך תקופה מסוימת שכר בדרגה גבוהה מדרגת הכתף, הוא ימשיך לקבל שכר זה גם בעתיד.

מקצוע - ישנם מקצועות מסוימים המקנים תוספות בשכר. למשל, טייסים או מקצועות נדרשים. משרתי קבע אלו מקבלים תוספת מקצועית ייחודית הנגזרת מתפקידם וממקצועם.

ותק בשירות - בדומה לכל ארגון, גם בצבא לוותק יש משמעות. הוא מאפשר לקבל תוספת שכר על-פי נוסחה קבועה מראש.

ותק בדרגה - ייתכן מצב, בעיקר בדרגות רב-סרן ומעלה, שבו משרת הקבע תקוע בדרגתו ולא מתקדם. לדוגמה הפז"מ לקידום לסגן-אלוף הוא ארבע שנים, אך מכיוון שסגן-אלוף הוא דרגה תלוית תפקיד, ייתכן שהרב-סרן המועמד לקידום, ישהה שש, שמונה ואפילו עשר שנים בדרגתו. מצב זה ייתכן גם בדרגות הבכירות. כדי לתת לקצינים שלא מתקדמים בדרגתם תוספת שכר, נקבע רה-דירוג. כל שנתיים מקבל הקצין תוספת אחוזית מסוימת לשכרו, עד שיגיע כמעט עד לשכר הנגזר מהדרגה הבכירה הבאה בתור.

אופי פעילות היחידה - השירות ביחידת שדה מקנה תוספת משמעותית לשכר הנגזרת בעשרות אחוזים משכר הבסיס. לכל יחידה בצבא מוגדר אופי הפעילות שלה על-פי רמות. גדוד או טייסת הוא רמה א' פלוס, יחידות ברמת הגולן, למשל, הן רמה א' או ב'. פיקודים מרחביים הם רמה ג' ויחידות עורפיות מוגדרות כרמת דריכות. התוספת הגבוהה ביותר ניתנת למשרתים ברמה א' פלוס, ומכאן התוספת הולכת וקטנה.

ותק בפעילות ביחידות קודמות - מה קורה כאשר קצין עובר מיחידת שדה לתפקיד עורפי? שיטת אפיון היחידות גורמת לשכרו לקטון, והוא ניזוק. מצד שני, הצבא רוצה לעודד מעבר כזה, בייחוד בדרגות בכירות, כדי לאפשר לקצינים ורסטיליות בתפקיד, וכדי להכשיר אותם לתפקידים בכירים יותר המחייבים יכולת ניהולית נוסף לפיקודית.

הפתרון שנמצא הוא גרירת תוספת השדה לתפקידים עורפיים. כל שנה בדירוג המסוים מקנה 10% מהתוספת לאותו דירוג. כך, קצין שהיה חמש שנים בגדוד ברמת הגולן, ועבר לשרת בקריה בת"א, יקבל 50% מתוספת השדה שלה היה זכאי. במקרה זה, שכרו יהיה גבוה משמעותית מעמיתו היושב עימו באותו מסדרון בקריה, אך לא יצא מגבולות תל-אביב. גובה התוספת מוגבל ל-90% מהמקסימום, כדי לא ליצור מצב שבו קצין יושב בקריה, ומקבל בדיוק אותה תוספת כאילו ישב ברמת הגולן.

השכלה אקדמית - הצבא מעודד מאוד אקדמיזציה, ושולח מדי שנה כ-500 קצינים ללימודים על חשבונו. רובם קצינים מצטיינים שאינם משובצים לתפקיד, שממשיכים לקבל משכורת מהצבא, ורק לומדים באוניברסיטה במשך שנתיים עד ארבע שנים. הלימודים הם כלי לקשירת קצינים איכותיים לשירות ארוך טווח, כי בעבור כל שנת לימוד הקצין מתחייב לשתי שנות שירות נוספות. מעבר לכך, הצבא מאפשר, ולעיתים אף מעודד את משרתי הקבע לצאת ללימודי ערב על חשבונם. לתואר האקדמי שמקבל משרת הקבע יש משמעות כספית, והוא מקנה לו תוספת משמעותית לשכר, לעיתים עד כדי 30%. תואר שני מקנה זכאות לרה-דירוג מהיר יותר.

השכלה מקצועית - בצבא קיימת מערכת הכשרה פנימית של קורסים כמו מפקדי פלוגות, קציני שלישות חטיבתיים, מפקדי גדודים או פיקוד-ומטה. קורסים אלו, שהם לימודים צבאיים טהורים, נספרים לצורך זכאות לגמול השתלמות או לקבלת דירוגים מקצועיים שונים, ומאפשרים תוספת שכר.

דירוג מקצועי - הדירוג המקצועי היא כלי פנימי של הצבא לשיפור שכרם של סקטורים מועדפים. בעלי תואר אקדמי רגיל זכאים לדירוג של המח"ר, ומהנדסים לדירוג מהנדסים. ההגדרות בצבא גמישות מאוד ומותאמות לצורכי המערכת. למשל, לפני שנים רצו בצבא לעודד לימודים כמותיים שאינם הנדסה, כמו כלכלה. לכן, עד סוף שנות ה-90 בוגרי כלכלה קיבלו דירוג מהנדסים. כלומר, תוספת מעבר לדירוג הרגיל שלו היו זכאים עקב השכלתם האקדמית הפורמלית. בשטף האירועים החלו אפילו רבנים צבאיים לקבל, אלוהים יודע למה, דירוג מהנדסים.

דירוג נוסף הוא דירוג מחקר. הצבא שנלחם בציפורניים מול חברות היי-טק כדי להשאיר מהנדסים איכותיים, נזקק לכלי ייחודי כדי לתת לאוכלוסייה זו תוספת שכר מיוחדת. דירוג מחקר מקנה תוספת שכר גבוהה משמעותית מהמקובל, לקצינים מצטיינים ביחידות מחקר, ביחידות מחשבים וביחידות פיתוח אמצעי לחימה. שכרם של בעלי דירוג מחקר גבוה לעיתים אפילו משכרם של אלופים, ובטח מזה של מפקדיהם, משרתי קבע רגילים.

הפנסיה כמלכודת דבש

אחד מתנאי השירות הייחודיים והאטרקטיביים של משרתי הקבע הוא הפרישה המוקדמת. בגיל 45 יכול משרת הקבע לפרוש ולצאת לקריירה שנייה, תוך שהוא מקבל פנסיה חודשית לכל חייו. חלק ניכר מהפורשים יוצאים כבר בגיל 40, והגיל הממוצע עומד על 43-44. הפרישה המוקדמת היא סדין אדום בעיני כל מנגחי צבא הקבע.

מדוע שקצין שאינו בתפקיד קרבי, למשל מהנדס או קצין לוגיסטיקה, יפרוש בגיל כה צעיר? שואלים רבים. גישה אחרת מצביעה על הבזבוז בהכשרת בעלי מקצוע והוצאתם לפנסיה לפני שהחזירו למערכת את שנות ההשקעה בהם. כך או כך, אופציית הפרישה המוקדמת תלך ותתכרסם בעתיד. תוכנית סדורה תגרום בשנים הקרובות להעלאת גיל הפרישה, כך שבעלי תפקידים אזרחיים וסמי-אזרחיים יפרשו בגיל 50-55, ורק קצינים קרביים ובוגרי יחידות שדה יפרשו כבעבר.

אבל פרישה מוקדמת, למרות ההטבות הטמונות בה, היא מלכודת דבש, בייחוד לקצינים בדרגת אלוף-משנה ומעלה. הם יוצאים לפנסיה בגיל צעיר יחסית, לאחר שהתרגלו לנהל מערכות גדולות ולהפעיל עשרות ומאות אנשים. כעת הם נכנסים למעגל העבודה בשוק אזרחי, שאינו כה להוט לקלוט אותם.

הקצין מצפה לקבל תפקיד בכיר שישקף את מעמדו. בתפקיד זוטר הוא אינו מעוניין, קשה לו מבחינת המנטליות ואולי גם האגו, להתחיל מלמטה. כך לעיתים מתברר כי 25 שנות כישורים וניסיון אינם רלבנטיים לצורכי השוק האזרחי. לעיתים, דווקא כישורי הפיקוד והניהול המשימתי שסייעו להצלחתו במערכת הצבאית, עומדים לו לרועץ במערכת אזרחית הבנויה על מו"מ ועל פשרות. התוצאה: פער ציפיות שמסתיים באכזבה.

מצד שני, הקצין מקבל פנסיה נאה של 10-15 אלף שקל בחודש. והנה מלכודת הדבש. שוק העבודה קר ומנוכר, אם אין לך מי שימשוך אותך או יארגן לך תפקיד בכיר, אתה בבעיה. עם זאת, יש לך את הפנסיה, סכום נמוך מיכולת ההשתכרות הפוטנציאלית של מנהל בכיר, אך עדיין זה סכום כסף מכובד השקול למשכורת חודשית נאה של אנשים רבים. כלומר, שכר חודשי שאינו מקנה מוטיבציה לחזור לשוק העבודה, שיכול להיות עוין. "