פסיקה תקדימית: נבחר ציבור וגוף ציבורי זכאים לשימוע גם בעבירות קלות

מפסיקתה התקדימית של סגנית הנשיא, השופטת דרורה בית-אור, עולה כי הפרקליטות מחויבת להעניק זכות שימוע לכל נבחר ציבור וגוף ציבורי בטרם יועמדו לדין, גם כשמדובר בעבירות קלות. ההחלטה עשויה ליצור "כאב ראש" לא קטן ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, ולפרקליטויות.

המועצה וליטבינוף ביקשו, באמצעות עוה"ד אבנר ברק ודפנה וינברג ממשרד דן כהן, שפיגלמן, ברק, זמיר & יחיאל, דרנס, קורן ושות', למחוק את כתב האישום, בשל סירוב המדינה לערוך להם שימוע.

בתגובה, הציגה המדינה מכתב ששיגר סגן פרקליט המדינה, עו"ד שאול כהן, בו נאמר לנאשמים שסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי מחייב לאפשר שימוע רק לחשודים בעבירות מסוג "פשע" (שעונשן שלוש שנות מאסר ויותר), ואילו הם מואשמים בעבירה מסוג "עוון" בלבד.

כהן הוסיף שקיים אמנם נוהג בלתי מחייב, לפיו מוענקת זכות שימוע בכתב בלבד לראשי רשויות ולנבחרי רשויות, גם בעבירות שאינן פשע, אך הוא מיושם רק כלפי הנבחרים ולא כלפי הרשויות עצמן. לדבריו, הנוהג אינו מיושם כשנבחר הרשות שמר על שתיקה בחקירה, כפי שעשה ליטבינוף.

זכות יסוד

השופטת בית-אור קבעה כי "זכות השימוע הפכה לזכות יסוד במשפט הישראלי ונמנית עם עקרונות הצדק הטבעי ואין היא מתמצית ומצטמצמת לנסיבות שבסעיף 60א, שלא פסל ו/או אסר לקיים זכות שימוע בעבירות עוון או חטא". היא ציטטה מפסיקת העליון, לפיה "מדובר בזכות יסוד של כל נאשם, שהיא חלק מזכותו להליך הוגן".

לכן, קבעה, "אין אני מקבלת את הטענה, כי לא קמה לנאשמים לפי דין זכות שימוע בהתחשב בעובדה כי לא הוגש נגדם כתב אישום בעבירת פשע". מקל וחומר היא דחתה את הנוהג שלא להעניק שימוע לנבחר רשות ששמר על שתיקה בחקירה. "זכות השתיקה, כמו זכות השימוע, הינה זכות יסוד ואין במימושה של זכות אחת כדי להביא לשלילתה של הזכות האחרת", ציינה.

באשר לראש המועצה קבעה, כי "בשל רגישות מעמדו והיותו נבחר ציבור, עומדת בכל עוזה זכותו להשמיע את טענותיו בפני הרשות, בטרם ייתן מענה לכתב האישום".

באשר למועצה עצמה קבעה, ש"האבחנה שעושה המדינה בין ראשי רשויות ונבחרי ציבור לבין הרשות עצמה, היא אבחנה מלאכותית, ככל שמדובר בהעמדה לדין. הרשות מופיעה כנאשמת בזכות עצמה בכתב האישום והיא עלולה לשאת באחריות פלילית למעשיה כרשות. מכאן מתבקשת המסקנה כי מנגד קמות ועומדות לה אותן זכויות, להן זכאי כל נאשם וביניהן זכות השימוע".

במצבים בהם לא קוים שימוע קיימות פסיקות שונות של בתי המשפט השלום והמחוזיים, שחלקן ביטלו את כתב האישום וחלקן תיקנו את הפגם על-ידי שימוע בדיעבד. השופטת בית-אור קבעה שמאחר שלא ניתנה עדיין תשובה לאישום, "עריכת שימוע בשלב זה לא תגרום נזק לאינטרס הציבורי", והורתה לקיים שימוע לנאשמים. (ת.פ. 1350/06).