התרגיל של כי"ל

חובות צריך לשלם אבל לא כשמדובר בחובות למדינה; כך ברחה כי"ל מתשלום תמלוגים על מכירות של אוצרות ים המלח דיווחה על מחירי העברה ולא על מחירים סופיים.

כיל (כימיקלים לישראל) היא ההצלחה הגדולה של הכלכלה הישראלית בשנים האחרונות. זה לא בגלל טכנולוגיה יוצאת דופן וכנראה גם לא בגלל אסטרטגיה ניהולית מדהימה, זה מסיבה הרבה יותר פשוטה מחירי המוצרים של החברה מזנקים לשמיים במקביל לגאות בשוק הסחורות ולביקושים מצד חברות בסין ובהודו.

החברה מגדילה מכירות ורושמת רווחים מדהימים בשנים האחרונות במחצית הראשונה היא הרוויחה 940 מיליון שקל, על מחזור של 7.9 מיליארד שקל, בהשוואה לרווח של 840 מיליון על הכנסות של 7 מיליארד שקל בתקופה המקבילה אשתקד, והאנליסטים צופים להמשך מגמת הגידול.

השווי של כיל עלה פי 10 בארבע שנים וחצי ליותר מ-14 מיליארד דולר, שנייה רק לטבע במבחן שווי השוק. אבל, אנחנו לא באנו להלל כאן את כיל, אלא להגיד שחלק מהשווי הזה שייך לנו, לציבור הרי ים המלח הוא שלנו ומשם היא מפיקה את האוצרות שלה.

זאת כמובן ראייה פשטנית, הרי המדינה מכרה את האוצר הזה, אבל האמת היא כרגיל באמצע.

כיל על החברות המרכזיות שבקבוצה חתמה עם המדינה על הסכם תמלוגים. על פי ההסכם הזכויות באוצרות של ים המלח שייכים לה, אך היא מחויבת לשלם אחוז מסוים מסך הכנסותיה שמקורם בחומרי הגלם שמופקים מים המלח.

ובכן, היא לא משלמת כראוי. כיל, בחרה לשלם באופן חלקי ורק על מחירי העברה לחברות הבנות בקבוצה, וכדי להמחיש נניח שהיא מעבירה חומר גלם לחברה בת בגרמניה במחיר העברה של 10 דולר, והחברה הגרמנית מוכרת אותו הלאה (עם עיבוד נוסף או בלי) במחיר של 100 דולר.המחויבות של כיל היא לשם תמלוגים על ה-100 דולר שכן אלמלא חומר הגלם שהוא ליבת המוצר לא היה מוצר. כיל בפועל משלמת על מחיר העברה 10 דולר. המספרים כמובן הם לא מספרי אמת, הם מובאים רק כדי להמחיש את הבעייתיות שבעניין.

על כל פנים, דוח של מבקר חיצוני משרד רואי החשבון בר- לב שבדק את החבות של חברת הברום שהיא רק חלק מקבוצת כיל, איתר חוב של מעל 20 מיליון דולר. אבל, זה מאוד חלקי. מדובר רק בחלק מהמוצרים של הברום ורק בחלק מהשנים. למעשה, החוב הזה מתבסס רק על מידע שאיכשהו הגיע לידי המבקר.

חוב בהיקף דומה - 20 מיליון דולר, קיים לחברת רותם מקבוצת כיל, וגם כאן מדובר בחישוב חלקי.

אלה המפרים החלקיים של רותם וברום, ותזכרו שהבום הגדול בהכנסות מגיע בכלל מהאשלג.

שיטת הדיווח השגויה הזו, לא היתה טעות מקרית של אחת מהחברות בקבוצה, זה היה דפוס פעולה של כל החברות בקבוצה מישהו מלמעלה כנראה כיוון לדיווח החלקי.

ובכמה מסתכם החוב האמיתי?

ובכן, החוב האמיתי כנראה אף פעם לא ישולם כי קיים חוק התיישנות במקרה הזה על חובות שמעל 7 שנים. לגבי המספרים שבטווח של 7 שנים הרי שמשרד החשב הכללי מתקשה להגיע לסכומים הוא פשוט לא מקבל את המידע מהקבוצה, אולי בגלל שיש לה מה להסתיר.

על פי גורמים בכירים באוצר ובמשרד התמ"ת החוב של הקבוצה עשוי להסתכם בין 400 מיליון ל-600 מיליון שקל, וזה משמעותי גם לכיל הענקית.

על רקע המחלוקת בין כיל למשרד החשב הכללי שעלה על התקלה החמורה הזאת במסגרת יישור קו, בדיקה וגבייה של כל הגופים שחשבו שחוב למדינה זה רק בכאילו, הוחלט על מהלך של גישור. המגשר שנקבע דרור שטרום אמור לגבש הצעה שמוקבלת על שני הצדדים בזמן הקרוב.

תגובת מפעלי ים המלח:

הכתבה "התרגיל של כיל" של אבישי עובדיה מהיום היא מלאכת מחשבת של דמיון יוצר, שהקשר בינה ובין המציאות מקרי. חבל גם שהכותב לא טרח לברר את העובדות או לבקש תגובתנו לפני שבחר להתגולל על כיל ולהאשימה בהאשמות שווא.

העובדות לאשורן, בתמצית, הן אלו:

מפעלי ים המלח מקבוצת כיל מחזיקה בזכיון שהוענק לה מכח חוק. הזכיון, ניתן בזמן שהחברה היתה חברה ממשלתית בבעלות מלאה של המדינה.

מפעלי ים המלח חולקת על טענות החשב הכללי ומציינת כי החברה שילמה ומשלמת מאז הענקת הזכיון בשנות ה 60 את התמלוגים למדינה כסדרם ובדיוק לפי הזכיון שקיבלה מהמדינה. אופן חישוב התמלוגים לא השתנה מאז שהחברה היתה חברה ממשלתית. כזכור מפעלי ים המלח היתה בשליטת הממשלה למעלה מארבעים שנה, עד הפרטת כיל באמצע שנות ה 90.

נוסחת התמלוגים נקבעה בזכיון והיא מבוססת על מחיר כלוריד האשלג וברום אלמנטרי בשער המפעל בסדום.

חישוב התמלוגים מאושר מדי שנה על ידי רואי החשבון המבקרים של מפעלי ים המלח וחברת הברום.

מבקר המדינה בדק בראשית שנות ה 80 את אופן חישוב התמלוגים ומצא שאין מקום להתערב.

המדינה מודעת והיתה מודעת לשיטת ואופן חישוב התמלוגים על ידי מפעלי ים המלח וחברת הברום. במשך השנים גם נערכו מעת לעת בדיקות של משרד התמ"ס בנושא ולחשבי התמ"ס הועבר חומר ומסמכים לבקשתם.

נציגי החשב הכללי פנו למפעלי ים המלח בדרישה לקבל מסמכים בנושא התמלוגים. שלא כמצוין בכתבה, העבירה מפעלי ים המלח עשרות קלסרים עם כל הפרטים והמסמכים שנתבקשה להעביר.

שורת פניות ובקשות של מפעלי ים המלח לקבל מהחשב הכללי פרטים והסברים לטענותיו לא נענו. למותר לציין שגם "דוח המבקר החיצוני" שהכתבה מזכירה, ככל שיש כזה, לא נמסר למפעלי ים המלח.

נוכח עמדתו התמוהה של החשב הכללי בנושא, פנתה מפעלי ים המלח ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיגרום לכך שינתנו הפרטים ושיתקיים מול המדינה דיון לגופו של עניין. לפני מספר שבועות, התקיים דיון בפרקליטות המדינה בהשתתפות נציגי החשב הכללי, משרד הוצר ומפעלי ים המלח וסוכם בו כי משרד האוצר יעביר עמדתו בכתב. עמדה זו טרם התקבלה.

עו"ד דרור שטרום והגישור הנזכר בכתבה אינם קשורים כלל לנושא התמלוגים של מפעלי ים המלח.

לסקירות כלכליות נוספות יש לגלוש לאתר בורסה פלוס