הגבייה המנהלית הופכת לגוויה?

לפני מספר שבועות הטיל השופט גדעון גינת, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, פצצה. בפסק דין מנומק ומפורט (עת"מ 3061/06 רכבת ישראל בע"מ נגד עיריית חדרה) הוא ביטל, כמעט לחלוטין, את אפשרותן של הרשויות המקומיות לעשות שימוש בהליכי הגבייה המנהלית לצורך גביית חובות.

משמעות ההחלטה, ככל שתיושם, הינה ביטול של הוראות חוקי הכנסת, המאפשרות לרשויות השונות לנקוט בהליכי גבייה (לרבות עיקולים) ללא צורך בהליכי תביעה רגילים בבית המשפט.

הנימוק המרכזי היה, כי הליכי הגבייה המנהלית הופכים את הרשות המקומית לרשות מחוקקת (בקובעה את צו הארנונה), רשות שופטת (כשהיא קובעת מי חייב לה כספים) ולרשות מבצעת (שמבצעת בעצמה ועל פי שיקול דעתה הליכי גבייה). מצב זה פוגע פגיעה מהותית, כך נקבע, בזכויות היסוד של האזרח, המוגנות מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (מצב זה הוביל לדוגמא לעיקול רכב של חייב בדוח חניה בסך 70 שקל - המערכת).

אין ספק - ההחלטה זוכה לאהדה רבה בקרב כלל החייבים, ובמיוחד סרבני תשלום. גם לשכת עורכי הדין הצטרפה למצדדים בהחלטה והיא מבקשת להצטרף להליכי הערעור, על מנת לשכנע את בית המשפט העליון לבטל לחלוטין את הליכי הגבייה המנהלית, בהיותם נעדרי מנגנוני איזון ראויים שיגנו על החייבים. נראה כי אילו היה נערך משאל עם, היה פסק הדין זוכה לרוב מוחלט.

ובאמת - מדוע יש להעניק יתרון לרשות המקומית על פני כל נושה אחר - פרטיים, חברות גדולות או קטנות - שלצורך גביית חובותיהם מגישים מידי יום עשרות תביעות ומערכת בתי המשפט ההוצאה לפועל מספקת להם מענה? וקושיה נוספת - איזה יתרון מעניקים הליכי גבייה אלה לנו - "האזרחים הקטנים"?

ובכן: ההבדל בין רשויות מקומיות לנושים אחרים בסיסי - בעוד שכל נושה יכול לבחור את הצרכן אשר לו הוא יספק את שירותיו, ולהפסיק את מתן השירות כאשר מצטברים חובות, הצרכנים של הרשויות המקומיות נכפים עליה. לרשות אין הפריבילגיה להפסיק לתת שירותי פינוי אשפה, תאורה, חינוך, סעד או רווחה, לתושב או בעל עסק שאינו פורע את חובותיו. מעמד זה מעניק לחייבים, ובמיוחד לסרבנים שביניהם, יתרון עצום על פני הרשות ומעודד מעצם טיבו ומהותו ניסיון להתחמק מתשלומי החובה.

בשונה מחוקי מס רבים אחרים, נקיטת הליכי ההשגה והערר על חיובי ארנונה ותשלומי חובה אחרים אינה מותנית בתשלום החוב, או לכל הפחות - הסכום שאינו שנוי במחלוקת, או הפקדת ערבות כלשהי. מדוע אם כן שהחייב ימהר לשלם את החוב, ומדוע שיפעל ביעילות ובנחישות לסיים הליכים משפטיים אלה? אם נוסיף לכך את הידוע לכל, שהליכי המשפט וההוצאה לפועל רחוקים מלהיות יעילים ומהירים, נמצא את אחת הסיבות המרכזיות למשברים בשלטון המקומי.

אין ספק שהשימוש בהליכים מחייב מישנה זהירות ומגנוני פיקוח ואיזונים, הן על ידי הרשות והן באמצעות החוק, אך ביטולם המוחלט (כמעט) יגרום לשפיכת מי האמבט עם התינוק.

הכותבת שותפה במשרד הררי טויסטר ושות', מומחה בדיני רשויות המקומיות ומיסוי מוניציפלי.