השופטת שולמית וסרקרוג: יש חשיבות רבה למינוי בורר שהוא משפטן מנוסה

שני פסקי דין שניתנו באחרונה ע"י סגנית נשיאת המחוזי בחיפה, שולמית וסרקרוג, מדגישים את החשיבות שבמינוי בורר שהוא משפטן מנוסה. באחד המקרים היעדר הידע המשפטי של הבורר הביא להתנהלות לקויה מצידו, הגם שלא היה בה די כדי להעבירו מתפקידו. המקרה השני העיד, מנגד, שגם בורר שהוא משפטן אינו ערובה לפסק בורר נכון.

במקרה הראשון ביקשו החברות א.י.י.ו מבנים ונולטון פיתוח להעביר מתפקידו את יונה חורש מארגון הקבלנים בחיפה, ששימש כבורר בסכסוך בינה לבין סימבול ישראל יזמות ובניה. הבורר הופטר מהדין המהותי ומהצורך לנמק החלטותיו ונקבע שעליו לפסוק לפי מיטב שפיטתו ושיקול דעתו. בפסק הבורר חויבו א.י.י.ו ונולטון לשלם 650 אלף שקל לסימבול. השתיים ביקשו לבטלו, בעיקר בטענה שהבורר נמנע מלאפשר להן להביא ראיות בקשר לתביעתן הנגדית בסך 900 אלף שקל, וממילא לא הכריע בטענות.

לפני כשנה ביטל השופט עודד גרשון את פסק הבורר, בגין חסימת דרכן של שתי החברות להוכיח טענותיהן בעניין היחסים שבין סימבול לקבלני המשנה שלה. גרשון השיב את התיק בחזרה לאותו בורר, והורה לו לשמוע את טענותיהן. "בבואו לשקול את פסקו החדש", הדגיש, "על הבורר להתנתק לחלוטין מהכרעתו הקודמת ולשוב ולשקול את חומר הראיות והטענות בלב פתוח ובנפש חפצה, ולראות עצמו חופשי להגיש לכל תוצאה שימצא לנכון להגיע, על-פי הראיות והטענות ששמע ושעוד ישמע".

אחרי מעט יותר מחצי שנה ביקשו שתי החברות להעביר את הבורר מתפקידו בשל התנהלותו. באמצעות עוה"ד אופיר נאור ורועי הלוי ממשרד ד"ר יוסי שגב טענו, כי תכתובות ושיחות עם גורמים בתיק העלו חשד שהבורר ניהל מגעים ישירים עם הצדדים האחרים בלא ידיעתן. הבורר הבהיר בדיון המקדמי שאינו יודע ואינו מכיר את כל ההליכים המשפטיים, כי אינו שופט, ולגרסתו של נאור גם אינו מתכוון לנהוג ככזה.

באשר לחשדות הודה הבורר, בין היתר, שאחד הפרקליטים שלח לו מסמכים בקשר לבוררות ופנה טלפונית למשרדו. התברר שגם מנכ"ל סימבול עצמו פנה ישירות לבורר ודיבר איתו בטלפון בנוגע לעניינים פרוצדוראליים הקשורים לבוררות ולא למהותה. הבורר סבר שאין צורך לדווח על כל שיחה או פגישה עם מי מהצדדים, כפי שגם לא דיווח על פגישה אקראית שהיתה לו עם מנכ"ל א.י.י.ו.

וסרקרוג דחתה את הבקשה להעברת הבורר מתפקידו, והורתה לצדדים לחזור ולנהל את הבוררות, לא לפני שכתבה הבהרה בנוגע לאופן המשך התנהלות הליך הבוררות. "לא מצאתי כל פגם מהותי באופן התנהלות הליך הבוררות, שמצדיק העברת הבורר מתפקידו", פסקה. "גם אם נפלו פגמים כאלה או אחרים, או נאמרו אמירות שמקורן בחוסר היכרות של הליך הבוררות ותפקידו של בורר, אין באלה כדי להצדיק הגשת בקשה להעברת הבורר מתפקידו".

השופטת הוסיפה, עם זאת, ש"יש להצטער על העובדה שלא נדרשת הכשרה מקדימה למינויו של אדם כבורר, כדי להביא לידיעת המשמשים כבוררים עקרונות נדרשים לאופן ניהולו של הליך הבוררות, לרבות החובות המוטלות על בורר, בעת מינויו ולאורך ניהולו של הליך הבוררות". היא נתנה כמה כללי עשה ואל תעשה לבורר שאינו משפטן, הנוגעים כולם "לכלל המחייב, שלא ניתן לוותר עליו, לפיו התנהלות הבוררות צריכה להיעשות בנוכחות שני הצדדים להליך". בורר, הבהירה, "צריך שינהג כפי ששופט צריך לנהוג, ככל שהדבר קשור לניגוד אינטרסים ולאופן ניהולו של הליך הבוררות. בניגוד להליך הגישור, אין הבורר רשאי להיפגש עם אחד הצדדים או לשוחח איתו. ראוי כי הבורר יבהיר כבר בישיבת הבוררות הראשונה, כי אין ליצור קשר עימו, לא באופן ישיר ולא באמצעות המזכירות, ללא ידיעת הצד השני, וככל שישנה פנייה אל הבורר - צריך שתיעשה בכתב עם העתק לצד השני".

היא הוסיפה, ש"לא יכולה להתקיים כל פגישה בין הבורר למי מהצדדים, ללא נוכחות של הצד האחר. אם היתה פגישה מקרית, ראוי כי הבורר ימציא הודעה בכתב על כך לב"כ הצדדים, וימסור על נסיבות הפגישה, וככל שהוחלפו דברים, יובא תוכן הדברים לידיעת הצד האחר" (ת.א. 684/07).

משפטנות - לא ערובה לכלום

החלטתה השנייה של השופטת וסרקרוג עסקה בפסק בורר של עו"ד אילן פורת, שחייבה את אברהם שם-טוב לשלם שכ"ט בסך 15 אלף שקל לעו"ד גלעד גולדשמיט, שייצג אותו בהליך בבימ"ש עד להפסקת הייצוג.

הבורר פורת חויב לפסוק לפי הדין המהותי. לפי הסכם השכ"ט, גולדשמיט היה זכאי לשכ"ט בסך 15% מכל סכום שיתקבל בתביעה בה ייצג. למרות ששם-טוב לא קיבל כל סכום עד לשלב הפסקת הייצוג, מצא לנכון הבורר לקבוע את גובה השכ"ט על דרך האומדנה, לתשלום מיידי ועל בסיס הערכת העבודה שהושקעה.

שם-טוב ביקש לבטל את פסק הבורר, בנימוק שלא ייתכן שבית המשפט יאשר פסק בוררות העומד בניגוד מלא להסכמות הצדדים, וזאת עוד בטרם הסתיים בירור התביעה ובטרם נפסק סכום כלשהו לזכותו. לפי ההסכם, טען, החיוב לשאת בשכ"ט, הן מבחינה החובה והן מבחינת המועד, טרם התגבש.

השופטת וסרקרוג ציינה, שהסכם השכ"ט ניתן היה לביטול בהודעה של חודשיים מראש, ללא כל סנקציה נלווית וללא שנדרשת הנמקה בנוגע להפסקת הייצוג.

היא קבעה שהבורר חרג מסמכותו בהתעלמו לחלוטין מהסכמי השכ"ט. "לצורך קביעת שיעור השכ"ט, אופן קביעתו, אם היה מותנה אם לאו בתוצאת ההליך, לרבות מועד תשלומו, מהווים הסכמי השכ"ט את המסגרת הנורמטיבית המחייבת, גם מבחינת תוכנו ומהותו של הסכם הבוררות. התעלמות מעיקרים אלה, באופן מוחלט - קביעת שיעור שכר הטרחה שלא על-פי השיעור המוסכם, גם לא בדרך נגזרת, קביעת חובת התשלום ללא בחינה של סיכויי הצלחה בתיקים וקביעת מועד מיידי לתשלום - הם קביעת הסדר אחר במקום ההסדר ההסכמי בין הצדדים, שהיה לראותו כחלק בלתי נפרד מהסכם הבוררות".

לכן, הוסיפה, "העמדת השכ"ט תוך התעלמות מוחלטת מסיכויי ההצלחה של התביעה, ואי-התניית מועד תשלומם במתן פסק הדין המורה על פיצוי בפועל, ושלא על בסיס הסכמים-חוזים תקפים, חורגים מהסכם הבוררות ומהסמכות הנתונה לבורר". חטאו של הבורר פורת, לפי וסרקרוג, היה שלא התייחס להתניית התשלום בקבלת פיצוי ואף לא לסיכויי ההצלחה בתיק.

וסרקרוג תיקנה את פסק הבורר, כך שגולדשמיט יקבל מקסימום 15% ממה שייפסק לטובת שם-טוב בפועל (אם ייפסק), כאשר הזכאות לשכ"ט היא רק בסיום ההליך בשלום. בהסתמך על הערכת שיעור הפעולות שנעשו בתיק עד לאותו שלב, היא קבעה שגולדשמיט יהא זכאי ל-7% מסכום זה. בינתיים חויב שם-טוב בשכ"ט עבור התביעה שכנגד, שלא הותנה בתוצאות ההליך. (ת.א. 767/07).