נא להכיר: שופט התעבורה אברהם טננבוים - אימת הרשויות והמשטרה ו"הרובין-הוד" של עברייני התנועה

דברים מוזרים קורים בבית המשפט לתעבורה בירושלים. כתבי אישום מבוטלים משום שכתב היד של השוטר רושם הדו"ח לא קריא; נהגים שיכורים שנתפסו כשבדמם כמות אלכוהול גבוהה מן המותר על-פי חוק, מזוכים מעבירת נהיגה בשכרות; רישיונם של נהגים שהורשעו בנהיגה בשכרות נפסלים לחודשים ספורים בלבד, תוך חריגה מעונש המינימום הקבוע בחוק, ועוד.

לא צריך לשאול מי חתום על ההחלטות "המוזרות". רק שופט שלום אחד בירושלים די נועז כדי לטלטל ולזעזע את המערכת חדשות לבקרים בפסיקות חריגות מהמקובל: השופט ד"ר אברהם טננבוים, 47, המכהן בעיקר כשופט תעבורה ותביעות קטנות בבירה ומנסה לתקן את העוולות שעושים גופים ציבוריים ומסחריים לאזרח הקטן.

סנגורים רואים בו 'הימור כמעט בטוח' לעונשים מופחתים בעבירות תעבורה, עבריינים מייחלים להגיע לאולמו, ונציגי המשטרה והעירייה בבירה אובדי עצות. טננבוים מעביר את נציגי הרשויות סדרת חינוך קשה, בדרך שלו להשגת מטרתו - יחס ראוי למתדיינים מול הממסד.

יין ישמח לבב-אנוש

"כעיקרון, צריכים אנו לזכור שהמנהג של שתיית יין אינו מנהג פסול. לא לחינם נקבע בהלכה כי אדם צריך לשמח את בני ביתו ביין (בחג), ולא לחינם קיימות ברכות מיוחדות רק ללחם ולגפן וכבר נאמר: יין, ישמח לבב-אנוש...", כתב טננבוים בגזר-דין שנתן בעניינו של עופר שלם. במקרה הזה לא רק היין שימח את שלם, שהורשע בנהיגה בשכרות, אלא גם העונש שנגזר עליו: שישה חודשי פסילת רישיון ועבודות שירות לתועלת הציבור, תוך חריגה משמעותית מעונש המינימום הקבוע בחוק, שנתיים פסילת רישיון.

בהחלטה אחרת זיכה טננבוים נהג שנתפס נוהג כשהוא שיכור, לאחר שקבע כי הוא היה שיכור כשנתפס, אך לא כשנהג. מבלבל? אכן. מומחה שהוזמן לאולם גיבה את קביעתו של טננבוים, לפיה "זמן הבדיקה אינו זהה לזמן הנהיגה". טננבוים ציין כי "בגלל מהלך האלכוהול בדם, ייתכן מצב שבזמן הנהיגה היה אחוז האלכוהול בגופו של הנהג מתחת למידה הקבועה בחוק, כך שלא נחשב לשיכור. לעומת זאת, בזמן הבדיקה כבר הספיק אחוז האלכוהול לעלות ולהגיע לרמה של מעל המידה הקבועה". החלטה זו ורבות אחרות גרמו לנהגים עבריינים להתפלל להישפט אצל טננבוים.

בעשר שנותיו כשופט נצמד טננבוים לאג'נדה השיפוטית שלו ולא עצר באדום. הוא תויג כשופט "אנטי-ממסדי", אמיץ, ונון-קונפורמיסט, שמפגין אכפתיות כלפי "האזרח הקטן" ולא בוחל בשום אמצעי לחנך-מחדש את רשויות החוק. הוא הוציא פסיקות עקרוניות מרחיקות-לכת בנושאים שטיפל בהם, ולא נרתע מכך שבית המשפט המחוזי עיקר את העוקץ מחלק ניכר של פסיקותיו יוצאות הדופן.

"שופט אחר שנתקל בטענה נגד הרשות אולי יזכה את הנאשם בגלל הליקוי שמצא, אבל מנגד הוא עלול לומר לעצמו 'למה לי להכניס ראש בריא למיטה חולה ולחטוף ביקורת', וייתן החלטה נקודתית למקרה שבפניו", אומר עורך-דין ירושלמי שמופיע רבות בפני טננבוים. "לעומת זאת, כשהשופט טננבוים מחליט שיש דבר שצריך לתקן, הוא יתקן אותו, ויכתוב זאת במפורש בהחלטה בלי פחד. הוא פשוט לא פוחד מאף אחד".

"הוא לא עושה חשבון לאף אחד", אומר עו"ד אילון אורון, סנגור ומומחה לדיני תעבורה. "הוא שופט מאוד יצירתי, עם אומץ-לב. הוא קובע קביעות חדשניות בלי לחשוש שהן לא בדיוק מתאימות לשופטים אחרים ולמערכת בכלל".

חתן התנ"ך העולמי

טננבוים הוא אדם דתי, ידען ולמדן. הוא צבר הישגים נכבדים ואסף במרץ תארים אקדמיים. בילדותו היה שחקן שחמט מצטיין, השתתף בתחרויות והתברג בין אלופי השחמט בישראל. ב-1976 זכה בתואר "חתן התנ"ך העולמי" לנוער. במקביל, סיים את לימודיו התיכוניים כשהוא בן 16 בלבד, לאחר ש"קפץ" שתי כיתות. אחרי שירות צבאי במסגרת ישיבת הסדר, נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית, תוך שהוא לומד גם לתואר ראשון במדעי המחשב ובמתמטיקה.

גם אחרי שהתמחה בפרקליטות המדינה ובבית המשפט העליון, שירת במשטרה כחוקר ביחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) וכתובע משטרתי, לא שבע טננבוים מהאקדמיה. הוא למד תואר ראשון נוסף במדעי הרוח והחברה באוניברסיטה הפתוחה, ואחריו המשיך את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת מרילנד בארה"ב, וקיבל דוקטורט בקרימינולוגיה.

עם שלושה תארים ראשונים ועוד דוקטורט הפך טננבוים את אהבתו לאקדמיה למקצוע, ועבד כמרצה בחוג לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. בהמשך, חזר לפרקטיקה ועבד כעורך דין עצמאי, עד למינויו לשופט בבית המשפט לתעבורה בירושלים ב-97'.

לבית המשפט הוא הגיע עם אג'נדה מגובשת. "הוא רצה לתקן כל עוול שעושה כל ממסד", אומר עו"ד ירושלמי. "והיה נחוש לשנות דברים במערכת שהייתה בעיניו מאוד מאובנת, שמרנית וקופאת על שמריה".

את דיני התעבורה הוא לקח כפרויקט. כשהופיע בפני ועדת המשנה של ועד מחוז ת"א והמרכז, שהמליצה על מועמדים לשפיטה, הפתיע את חבריה כאשר ביקש לכהן דווקא כשופט תעבורה. "הוא הופיע בפנינו ומאוד הרשים אותנו", נזכר עו"ד אילן בומבך, שהיה חבר בוועדת המשנה, שראיינה את טננבוים. חברי וועדת המשנה ניסו לשכנע את טננבוים שהוא qualified over לתפקיד, אבל הוא לא מצמץ ואמר "תעבורה!".

"ראינו אדם בעל רזומה עשיר ומרשים, בעל כישורים והשכלה אינטר-דיסציפלינריים, אבל לתדהמתנו הוא התעקש להיות שופט תעבורה", אומר בומבך. "מעטים השופטים שרואים בעיסוק כשופט תעבורה ייעוד, ושסירבו לתפקידים אחרים של שפיטה, שנחשבים לאטרקטיביים יותר, שהוצעו להם".

למרות הקושי שבדבר, ניתן להגיע גם מבית המשפט לתעבורה לשפיטה בערכאה הגבוהה ביותר במדינה: בית המשפט העליון, וכבר היה לכך תקדים - השופט העליון אליעזר ריבלין. טננבוים אינו מבקש לרכוב על "התקדים" הזה. מאז שמונה לשפיטה ועד היום לא ניסה להתקדם בדרגות במערכת, ושידר מסר ברור לסביבתו שלפיו מצא את ייעודו בבית המשפט לתעבורה.

ההתנהלות החריגה של טננבוים, שמראשית דרכו השיפוטית הוכיח כי אינו מעוניין להתיישר עם המוסכמות, התגלתה בהמשך כמאפיין מרכזי גם בפסיקותיו.

"נכנס" במשטרה

באופן לא צפוי למי ששירת בעברו במשטרה, טננבוים הצליח לעצבן הרבה שוטרים בהחלטותיו. השוטרים הירושלמים שנכנסים לאולמו לא יודעים כיצד ייצאו ממנו, והתביעה המשטרתית בבירה דרוכה כל אימת שמובא לפתחו כתב אישום תעבורתי. טננבוים הוכיח פעם אחר פעם, שהדריכות והמתח לקראת דיון באולמו מוצדקים. הוא הקל בעונשו של נהג שהורשע בנהיגה בשכרות לאחר ששוטר התנועה שרשם לו דו"ח העדיף "לארוב" לנהג במקום למנוע ממנו לנהוג; הוא זיכה נהג שהואשם בנהיגה לא זהירה, לאחר שעקף רכב במקום שבו מוצב תמרור המתיר לעקוף; וביטל דוחות תנועה שנכתבו בכתב-יד לא קריא, תוך חיוב המדינה בהוצאות המשפט. ואלה רק חלק מההפתעות הצפויות לנציגי רשויות החוק המופיעים לפניו.

אין כמעט שבוע שבו טננבוים לא מוציא החלטה ש"נכנסת" במשטרה או בפרקליטות בגין מחדליהן. בעיקר נמאס לו מהגשת כתבי אישום בלתי קריאים על-ידי המשטרה. "כתב ידו של שוטר אינו צריך להיות אמנותי, אך יש מינימום שבו צריך לעמוד כתב יד שאמור להגיע להליך שיפוטי", כתב טננבוים באחת מהחלטות האחרונות, וביטל כתב אישום בשל כתב יד לא קריא, וחייב את המדינה בהוצאות.

במקרה אחר שנדון בפניו השנה מתח טננבוים ביקורת נוקבת על חוסר המעש של המשטרה באיתור עברייני תנועה המתחמקים מהדין. "על אף שהדברים ברורים וידועים ובית המשפט התריע עליהם פעמים רבות, נוהגת המשטרה להתעלם מכך", כתב השופט בראש ההחלטה. בהמשך, הוא השתלח

בשוטרים וציין כי הם בוחרים "להקטין ראש" נוכח התופעה החוזרת ונשנית. "אין בית המשפט יכול להשתחרר מההרגשה שהתופעה נובעת בין השאר מבחירת פתרון קל על-ידי השוטרים בשטח", כתב. בסוף ההחלטה הבהיר טננבוים כי אם תימשך ההתנהלות הקלוקלת של המשטרה, הוא ישקול את ביטול כתבי האישום נגד אותם נהגים "נעדרים", אף במחיר של הענקת "פרס" לעבריינים". "ייתכן ויצא חוטא נשכר", כתב, "אולם הסבלנות לחוסר המעש בעניין זה של המשטרה שנמשך כבר שנים, אינה יכולה להימשך".

כאב-ראש לעיריות

בפסיקותיו לא חס טננבוים גם על עיריית ירושלים. עורכי דין ירושלמים מעידים כי הוא הדיר שינה מעיניהם של היועצים המשפטיים של העירייה, ששקלו במקרים מסוימים לבקש את פסילתו בנימוק תמוה-משהו, שאינם מסוגלים להופיע בפניו. "הוא פועל בגלוי נגד עיריית ירושלים", טוען עורך-דין ירושלמי. "הוא עושה לעורכי-הדין שעובדים בעירייה כאב-ראש רציני, בעיקר בכל מה שנוגע לדוחות חניה".

כשדן בעניינה של הירושלמית יפעת כהן, הצליח טננבוים למתוח את עצביהם של נציגי העירייה, שנרגעו רק כאשר החלטתו בוטלה במחוזי. כהן הפגועה הגיעה לאולמו של טננבוים לאחר שקיבלה ארבעה דו"חות חניה מהעירייה בגין חניה בכחול-לבן בלי לשלם. היא דרשה מהעירייה לבטל את הדו"חות בטענה שחנתה במקום שבו היו שלושה מקומות חניה, אך רק שני מדחנים. העירייה לא התרשמה, הטילה עיקול על רכבה, שמנע ממנה למכור אותו, וגרם לה לנזק כספי. כהן שילמה עבור ביטול העיקול, שיחררה את רכבה, והגישה תביעת פיצויים לבית המשפט לתביעות קטנות.

לרוע מזלה של העירייה הגיע התיק לשופט טננבוים, ששוב ניצל הזדמנות כדי לחנך את העירייה. במקום להתייחס נקודתית לנושא שבפניו, דן טננבוים בנושא חזקת המסירה של דרישות התשלום ששולחת העירייה לנהגים. הוא ביקר את התנהלות עיריית ירושלים ואת העובדה שניתנו לרשויות בכלל "אמצעים דרקוניים", כלשונו, וקבע כי השיטה שבה פועלות הרשויות המקומיות כשהן שולחות דרישות תשלום קולקטיביות לנהגים בגין דוחות חניה, בלי שיהיו בידיהן אישורי מסירה שמיים פרטניים, אינה קבילה.

אלפי בעלי דוחות חניה בבירה פתחו בחגיגות, אך אלה צוננו במהרה על-ידי השופט המחוזי בעז אוקון. אוקון דן בבקשת רשות הערעור של העירייה על החלטתו של טננבוים, ודחה אותה, אך לא לפני שהבהיר כי הקביעות העקרוניות בפסק-הדין חלות על הצדדים במקרה הקונקרטי בלבד. אוקון ציין, שקביעותיו של טננבוים היו "אמרות אגב", והוציא מהן את העוקץ.

אך בזאת לא נסתם הגולל על החינוך שכפה טננבוים על הרשות המקומית בבירה. לטננבוים לא הפריעה העובדה שבית המשפט המחוזי עיקר את קביעותיו העקרוניות בפסק דינה של כהן, וזמן מה אחר-כך הוא נתן החלטה דומה נוספת נגד העירייה. בפסק הדין השני, הוא קבע כי הנוהג של עיריית ירושלים (ועיריות אחרות) לשלוח דו"חות חניה לכתובת החייב המופיעה במשרד הרישוי, אינו חוקי.

עורך דין דוד גולן, ראש משרד המתמחה בבעיות תעבורה, מגדיר את טננבוים כ"מהפכן". "הוא קבע מדרג ענישה שונה מהמקובל בין שופטי התעבורה בעבירות של נהיגה בשכרות, באופן המקל עם נאשמים שעניינם נחשב ל'גבולי'. זאת בהחלט מהפכה".

מהפכה נוספת שמוביל טננבוים בנושא ענישת עברייני תנועה המואשמים בעבירות "מסמכים", נחשבת לממסדית יותר ולמחמירה עם עברייני תנועה, אך באופן לא מפתיע גם היא, בדומה למרבית פסיקותיו, עומדת בניגוד להכרעות של חבריו לכס השיפוט. מרבית השופטים "מסתפקים" בפסילת רישיון הנהיגה של נהג שנתפס נוהג ללא רישיון נהיגה לתקופה ארוכה, בתוספת עונש מאסר על תנאי. מאולמו של טננבוים אותו נהג יישלח לקלבוש.

גם בנושא הזה לא העריך בית המשפט המחוזי את היצירתיות של טננבוים. במשך תקופה ארוכה נוצר "פינג-פונג" שיפוטי בין המחוזי לבין החלטותיו של טננבוים. טננבוים שלח נהגים למאסרים בפועל, והשופט עוני חבש, שהיה ממונה על תיקי התעבורה במחוזי, היה משחרר אותם.

"לא מעניין את טננבוים שהופכים את החלטותיו במחוזי, כי לדעתו הוא צודק והגישה שלו היא הנכונה", אומר סנגור ירושלמי שפרש מהתביעה בתחום התעבורה. "הוא מאמין שפסילת רישיון אינה מרתיעה את הנאשם. הרי העבריין כבר עשה זאת בעבר. להיפך, הפסילה יוצרת פיתוי עבורו להמשיך לעבור אותה עבירה של נהיגה ללא רישיון. מנגד, עונש מאסר יגרום לו לחשוב פעמיים לפני שייכנע לפיתוי, והפסילה הקצרה תאפשר לו לעמוד בו. לדעתי, טננבוים קלע בול למטרה, אך קשה להסביר זאת ללקוחות שנתפסו נוהגים בזמן שלילה".

מנגד - ושוב בניגוד למרבית שופטי התעבורה - כאשר מופיע בפני טננבוים נאשם שכבר הספיק להוציא רישיון נהיגה עד מועד הדיון, הוא לא ישית עליו לא שלילה ולא עונש מאסר, ויסתפק בקנס סמלי. "הוא ידחה את המשפט כמה זמן שיידרש לנאשם כדי להוציא רישיון. הוא למעשה אומר לנאשם: 'תוציא רישיון ואני אפטור אותך בקנס סמלי. לא הוצאת, אני יכול להטיל עליך גם מאסר'", מסביר עו"ד אורון. "טננבוים רואה לנגד עיניו את טובת הציבור ואת טובת הנאשם. הגישה הזו מייחדת אותו. מרבית שופטי התעבורה שוללים את רישיון הנהיגה החדש שמוצג בפניהם".

מגן על האזרח הקטן

בנוסף לתיקי תעבורה, מועברים אל טננבוים, המכהן משנת 2003 כשופט שלום, גם תיקים אזרחיים, פליליים ותיקי תביעות קטנות. פסקי הדין שלו כשופט תביעות קטנות זיכו אותו בתואר "שופט פרו-צרכני", ושמו הולך לפניו כמגן על האזרח הקטן נגד נותני שירותים שונים ורשתות דורסניות.

לאחרונה, חייב את רשת המרכולים הארצית "קו-אופ ישראל" לפצות צרכן בכ-1,800 שקל, בגין הטעיה שיצרה תמונה בפרסומת של הרשת. במקרה אחר, חייב את חברת בזק לפצות ב-3,000 שקל - סכום גבוה פי 56 מהסכום שאותו תבע (53 שקל) - לקוח שנותק בשל איחור בתשלום שנגרם שלא באשמתו.

במקרה נוסף שנדון בפניו השנה חייב טננבוים את חברת אינטרנט זהב לשלם פיצוי בסך 2,500 שקל ללקוח שלה, לאחר שהקשתה עליו להתנתק משירותי האינטרנט שהיא מספקת. "לא ייתכן, שכל ספק שירות (טלפוניה או אינטרנט) יערים מכשולים בדרכו של זה החפץ להינתק ממנו (מתוך רשלנות או בכוונה). וזה אשר יעשה כן ישא בתוצאות והוצאות", כתב בפתח פסק-דינו.

טננבוים התגלה גם כ"פריק" של אינטרנט ומחשבים. יש לו עניין מיוחד בתחומי המחשב והטכנולוגיה, והסקרנות האקדמית שלו לעולם האינטרנט נדירה בקרב קהילת השופטים. "בעוד מרבית השופטים המתעניינים באינטרנט עושים זאת כמשתמשים וכחובבי מחשבים, אצל טננבוים האהבה לאינטרנט מוצאת ביטוי גם באפיקים האקדמיים של כתיבה והוראה", אומר עו"ד חיים רבייה, מומחה לדיני מחשבים ואינטרנט. "ההבנה שלו בתחום הזה אינה דבר מצוי בקרב השופטים".

בעקבות העניין שגילה והידע הרב שצבר בתחום זה, מופנים אליו כל תיקי האינטרנט והמחשבים של מחוז ירושלים ("לדאבונו", אומרים מקורביו, "אין הרבה כאלה").

טננבוים כתב כמה החלטות חדשניות בתחומי הטכנולוגיה והמחשב, והתבלט כשופט פעיל ביותר בתחום. הוא עשה סדר בנושא הסמכות המקומית של בית המשפט על פעולות שבוצעו באינטרנט, כשקבע כי לכל בית משפט בארץ סמכות מקומית לדון בסכסוך הנובע מפעולה שבוצעה באינטרנט; הוא חייב בלוגרית לפצות סימלית את יו"ר מפלגת "עלה ירוק", לאחר שכינתה אותו "עבריין" בבלוג שלה, וקבע כללים מנחים בנוגע לעבירות ההימורים באינטרנט.

אמנם פסקי-הדין של טננבוים בתחום האינטרנט לא עוררו הדים ציבוריים בדומה לפסקי-הדין התעבורתיים שכתב, אך פסק-הדין המפורסם ביותר שלו, שבו זיכה מכל אשמה את אבי מזרחי, שהואשם בחדירה שלא כדין לאתר האינטרנט של המוסד, העמיד אותו במרכזה של מחלוקת ציבורית. בפסק-דין חסר תקדים קבע טננבוים כי מזרחי ביקש לבדוק את אבטחת האתר של המוסד, ולא לפרוץ אליו, וכי בדיקת אבטחה של אתרי אינטרנט (האקינג) בישראל היא פעולה חיובית שיש לעודד אותה. "ישנה תועלת חברתית בכך שאתרי אינטרנט ייבדקו על-ידי גולשים, ויוזהרו על ידם אם מצאו פרצות כלשהן", כתב טננבוים. "יתירה מזו, הייתי מעז לומר שאין כל פסול שגולשים יפרסמו ברבים אתרי אינטרנט (ובעיקר שרתי אינטרנט) שאינם מאובטחים. גולשים הבודקים את פגיעותם של אתרים פועלים במידה מסוימת לטובת הציבור ואם עושים זאת הם בכוונה טובה וללא להזיק אף ברוכים יהיו".

בפסק-דינו נתן טננבוים גושפנקה ליציאה נגד המוסד, מאחרוני הפרות הקדושות שנותרו בישראל, והתברג למקום מכובד בקרב השופטים "המורדים". גם אלה שאינם מסכימים עם החלטתו, מודים כי הוא שופט חסר פחד. "ההחלטה שנתן טננבוים היא החלטה אמיצה", אומר עו"ד רביה, שנמנה עם אלה שאינם מאמצים את פסק-הדין.

במקרה זה, איש לא הופתע מכך שקביעותיו העקרוניות של טננבוים לא זכו לתמיכת שופטי בית המשפט המחוזי. המחוזי אמנם דחה את ערעור המדינה על הזיכוי, אך התעלם מהקביעות האידיאולוגיות של טננבוים בנוגע לעולם הווירטואלי. כך סורסה שוב החלטה מנומקת ומלומדת, חריגה ופורצת דרך, שכתב טננבוים. קשה שלא לתהות אם טננבוים אינו מרגיש לעתים שהוא נוסע בפול גז בניוטרל.

לא מחפש להתקדם

עם רקורד אקדמי מכובד, הבנה עמוקה בדיסציפלינות משפטיות שונות ורשימה של פסקי-דין מנומקים ובעלי גוון עקרוני, נראה כי דרכו של טננבוים סלולה לערכאות הגבוהות יותר. אלא שעד כה לא נראה סימן גלוי לכך. מקורביו אומרים שאינו מחפש להתקדם ומעדיף לדון בתיקי תעבורה ובתביעות קטנות כדי "לחוש את האזרח הקטן". מתנגדיו סבורים כי דעותיו האנטי-ממסדיות מהוות מכשול בפני קידומו.

כך או כך, את טננבוים זה לא מעסיק. הוא שקוע כולו במהפכות, בקביעת כללים מנחים להתנהלות הרשויות השונות, ובקביעת מדרג ענישה חדשני ויצירתי בתחום התעבורה. מכס השיפוט בבית המשפט לתעבורה ובבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, לא קל לעשות מהפכות, אך טננבוים לא מתכוון להרים ידיים.

אמנם פסיקותיו של טננבוים מעוררות הרבה ביקורות, אך לא חסרים גם הרבה עורכי-דין שמפרגנים לו ומקווים לראותו שופט בערכאות גבוהות יותר. "טננבוים מבוזבז בשירות דיני התעבורה. למרות החשיבות שלהם, זה פספוס גדול למערכת ששופט כזה לא מכהן בערכאות גבוהות ובעניינים יותר עקרוניים", אומר עו"ד גלעד קורינלדי. "הוא שופט חכם ויצירתי, שיש לו מה לומר".