קבלו שחרור

א. המאבק סביב הקמת מתחם המלונות בתמנע ליד אילת הוא בעיניי דוגמה טובה לדינמיקה מלאת הקסם של חלק לא קטן מהמאבקים הירוקים. התארגנות מקומית אד-הוק של מספר תושבים שהתעוררו ברגע האחרון בעקבות כתבה בעיתון המקומי "בקצה המדבר" לפני כשלושה חודשים. פתאום הם הבינו מה קורה: ממש עוד מעט, בתחילת 2008, הולכים לבנות להם מתחם מלונות בעלות של למעלה ממאה מיליון דולר על 300 דונם בעמק בתולי בין גבעת ססגון והר מכרות.

הם העלו אתר, התחילו להפיץ עצומה אינטרנטית והעניין צבר תאוצה. יותר מ־27 אלף איש כבר חתמו על העצומה, העיתונים כתבו לא מעט, ותמיד בנימה של אהדה למאבק, עמותת אדם טבע ודין התגייסה, אופיר פינס העביר אל משרדי התיירות, הגנת הסביבה והפנים בקשה ללמוד את הנושא ולקיים דיון ציבורי באשר לחשש לפגיעה בערכי הטבע, ובשבוע הקרוב יגיע המאבק לסוג של שיא, עת תתכנס ביום ג' השדולה החברתית־סביבתית בכנסת לדיון מיוחד עם כל הגורמים במאבק, כולל הירוקים והיזם, יואב איגרא, במטרה לשכנע אותו להעביר את הפרויקט למקום אחר, לא רחוק משם. העניין מתחמם.

יפה, לא? מאבק עממי, ירוק, שצמח מלמטה למען הטבע ונגד מפלצות הבטון וההון. מה יכול להיות יותר קל מלתפוס מקום טוב בצד הנכון? ומה יותר נכון מלהילחם כמו אריה על עתידה של תמנע, ועתיד המדבר כולו? ומה יכול להיות יותר פשוט ונכון מזה שהיזם יודה בטעות ופשוט יעביר את כל העסק למקום אחר בקלי קלות.

כן, להיות צודק תמיד זו אחת ההטבות העיקריות בלהיות ירוק.

ב. אבל כשירדתי לפרטים גיליתי שאני לא יכול להתחבר למאבק הזה בלב שלם. אני רוצה, אבל משהו לא מתחבר לי. קודם כל, קצת פרופורציות. למועצה האזורית חבל אילות יש 1.2 מיליון דונם של שמורות טבע, מתוכם 65,000 דונם כפארק. מתוך אלה הוקצו 2,000 דונם לתיירות, ומתוך אלה הוקצו 300 דונם למלונאות, ובתנאים די מחמירים. אז אין פה מקרה של איזה הרס מסיבי של המדבר.

יש עוד טיעונים קלושים. במצגת שלהם, מלאת הפאתוס ('תב"ע או טבע - מה עדיף?'), טוענים הנאבקים כי שביל ישראל "יועתק ממקומו" בגלל הפרויקט. אבל הוא יועתק מאה חמישים מטר כולה. לא סיפור בכלל. הם גם טוענים שהמקום יגודר בגדר חשמלית, מה שמסוכן לחיות הבר. זה נכון, אבל מי שדרש להקים את הגדר היו ארגוני הסביבה מסיבות של דאגה לאותן חיות בר ממש.

טלפנתי לאחד מראשי המאבק לשאול על מה נלחמים בעצם. אז מסתבר שהר מכרות וגבעת ססגון הם שני ההרים היחידים בישראל מאבן חול נוּבִּית, אבל עם יד על הלב, למי אכפת מאבן החול הנובית? ובכל מקרה יש החולקים על הקביעה הזו וגם אם כן - הפרויקט לא מגלח את ההרים או משהו, הוא גם לא בונה עליהם, הם גם לא בתוך הגדר. נכון, ההרים כבר לא יעמדו שם לבדם, בודדים ומלאי הוד, ג'יפים מגעילים יחנו בתחתיתם, כמה חבל, אבל אין פה מקרה של חסימת גישה אליהם או משהו עד כמה שהבנתי.

נכון, אין ספק שארבע מאות חדרי מלון בלב המדבר, מחולקים לארבעה מלונות נושא, אחד מהם מוקדש לג'יפאים רחמנא לצלן ובאחר מפלי מים ובריכות, לא יכולים להיות דבר טוב לסביבה ואין ספק שמדובר בדבר די מחריד, אבל הפרויקט עצמו חסכוני ומעניין מאוד מבחינה סביבתית; בנייה נמוכה, חשמל סולרי, מערכת טיהור מים עצמאית וכיוצא באלה. מלבד זאת, המבנים עצמם ייבנו במקום אחר ויובאו לאתר מוכנים על מנת לקדוח בקרקע כמה שפחות. אין פה מקרה של יזם מזהם ואטום לצרכים הסביבתיים.

ג. לירוקים יש בעצם רק טיעון אחד חזק: למה לבנות את כל הדבר הזה על שטח בתולי. אם כבר לבנות ולפתח, עדיף לעשות את זה על שטח מופר (כלומר, שכבר עבר התערבות אנושית). כאמור, הם טוענים שהם מצאו אחד כזה. אין להם קייס מבחינה פורמלית, רק טיעון מוסרי ותקווה ללחץ ציבורי שיופעל על היזם או על חברי הכנסת, שהרי יש מענק פיתוח של משהו כמו מאה מיליון שקל שאמורה המדינה להעביר לאיגרא.

הטיעון הזה מבוסס על ההנחה שבחירת המקום היא טעות. הרמתי טלפון לצד השני, ליואב איגרא, וגם לו יש כמה נקודות למחשבה: כבר עשרים שנה שהשטח מאושר. במהלכן אושרו התוכניות, ואושרו שוב, בוועדה הזו ובוועדה ההיא והכל רשום והם כבר ארבע שנים בעניין וכולם היו בעד עד שקפצו כמה תמהונים שלא מבינים, ואין מקום אחר ומבחינתו אין על מה להתפשר. מה גם שמקום חדש, לדבריו, זה עיכוב של עוד שמונה שנים והוא כבר לא בן עשרים. אל מול טענת ה"טעות. טעינו. טועים" הוא מציג חוות דעת ואישורים, כולל של גופי הטבע והסביבה. ומה זה בכלל ה־300 דונם שלו מול המיליון מאתיים אלף דונם שלהם? יש עוד הרבה פרטים שאני חוסך מכם.

ד. אני חושב ששם, בדיוק שם, טמונה הבעיה שלי עם המאבק הזה. יותר מדי פעמים התמונה הבאה חוזרת על עצמה: בצד אחד מתנהלות עשרים שנות עבודות מטה ותכנון, ובצד השני באים פתאום, ברגע האחרון, עם איזו ידיעה מעורפלת ש"הכל היה טעות" ושכדאי לעבור מקום או לעשות משהו אחר לגמרי.

זו תחושה שחוזרת אצלי הרבה פעמים במאבקים ירוקים שונים: הרבה כוונות טובות, דאגה כנה, אהבה לטבע, לעולם ואנרגיות חיוביות, אבל הרבה פעמים אין שם הרבה חוץ מזה. ככה לא מנהלים מאבקים. ויותר חשוב מזה: ככה לא שומרים על הסביבה.

ואתם יודעים מה, גם אם הייתה טעות בתמנע, וכנראה שהייתה, באישור הבנייה, יכול להיות שכבר מאוחר מדי. הדבר הכי טוב שיכול לקרות שם, כמובן, זה שהיזם יקבל את ההתנגדויות ויסכים לעבור לשטח לא מופר. הירוקים מאמינים, כמו תמיד, שזה לא נגמר עד שזה לא נגמר ושתמיד יש סיכוי. אבל עושה רושם שזה לא הולך לקרות. הלוואי.

הרבה אומרים שמה שהתנועה הירוקה המבוזרת והמפוזרת צריכה על מנת להפוך לכוח ממשי זה מנהיג. אולי, אבל מה שהיא צריכה הרבה יותר זה מהנדסים, עורכי דין, רואי חשבון, אדריכלים ומדענים; אנשים שיכולים לתת עבודה ממשית, נציגים בוועדות תכנון אפורות ומייבשות, זה מה שצריך, לא נואמים בהפגנות.

יהי מתחם התיירות של איגרא בתמנע עוד שיעור לתנועה הירוקה, כי ממה לומדים אם לא מהפסדים.

ה. יש לי תחושה שיהיו כמה ירוקים שיכעסו עלי, שיאמרו שהפכתי את עורי ועברתי לצדד בקבלנים ויזמים, חס וחלילה. סביבתי אני, אבל באמת שאני לא מתכוון לקפוץ באוויר באופן אוטומטי בכל פעם שאיזה קיבוצניק מתחיל לדאוג לאבן החול הנובית מול הבית שלו.

אותי הרבה יותר מדאיג תוסף לדלק ששמו MBTE, שמוסף למי השתייה שלנו באופן די קבוע. לפי דוח העוני הסביבתי שיצא השבוע (מאת עמותת אדם טבע ודין), החומר חדר ל־10% מהבארות.

מדובר באחלה תוסף אם אתה מנוע: הוא החליף את העופרת, משפר את הבעירה, מונע צלצולים במנוע ומשפר את האוקטן. אם אתה בנאדם, אתה יכול לחטוף מזה סרטן. אם זה מדאיג אותך, אולי כדאי שתדע שאין תו תקן ישראלי להימצאות החומר במי השתייה. הייתה ועדה, הוגשו המלצות, אז מה?

http://dror.notes.co.il

הרהור

הרבה פעמים במאבקים ירוקים יש כוונות טובות אבל הרבה פעמים אין שם כלום חוץ מזה. ככה לא שומרים על הסביבה