יפתח רייכר-עתיר

* מצב משפחתי: נשוי 4

* במקור: מנהל משותף בקרנות הון הסיכון של אוורגרין, סמנכ"ל בכיר בקונצרן כור ומנהל קרן הון הסיכון כור ונצ'ר קפיטל

* כיום: כותב פרוזה ("סופר" זה מהספר השני ואילך, לא?)

* איך זה קרה: לפני חמש שנים, כשסיימתי את עבודתי בכור, החלטתי שכדאי לנצל את העובדה שיש לי חסכונות ופנסיה צבאית (בשנת 1994 השתחררתי כתא"ל בחיל המודיעין), ולעשות שינוי כיוון אמיתי. לא חיפשתי; התפניתי מכל עיסוקיי בצורה מוחלטת, ישבתי בבית, וחיכיתי למה שיבוא. אחרי מספר שבועות זה הגיע: התיישבתי ליד המחשב וכתבתי בשלושה שבועות את כתב היד של ספרי "עסקת חבילה". נעזרתי בעורך מקצועי, ופניתי להוצאות ספרים. הספר נדחה, ואז הבנתי שכמו בכל מקצוע, גם כאן צריך ללמוד את המקצוע.

* מסלול: למדתי תואר שני בספרות עברית באוניברסיטת בן־גוריון, במגמת כתיבה יוצרת. לקראת סיום הלימודים ערכתי שוב את הספר, ובמאי 2007 יצא "עסקת חבילה" לאור בספריית מעריב. היום אני כותב את הספר השני.

* מה יגידו השכנים: התגובות היו "כל הכבוד" ו"איזה אומץ", אבל ברור לי שחלקם, כשהתרחקו, אמרו "האיש ירד מהפסים". מבחינתי, עליתי על פסים מעניינים יותר. המשפחה נאלצה להתרגל לכך שאחרי שנים שלא הייתי בבית, פתאום אני כאן יום־יום, יושב וכותב.

* המחיר: בראש ובראשונה כלכלי; הייתה לי הכנסה מאוד מכובדת, וצריך לעבור לשכר סופרים. יש גם הרבה בדידות בכתיבה, ובאמנות בכלל - אדם מול עצמו. ויש התמודדות עם אכזבות: אתה רוצה לכתוב משהו טוב, ושעשרות אלפים יקראו את זה, והחתירה לשלמות היא תהליך מכאיב.

* התמורה: אני בר מזל, אני עושה את מה שאני רוצה, ומגשים את השאיפות שלי.

* למתלבטים: לקחת פסק זמן, נפשי ואמיתי, כזה שהשעון דופק בו, ולחשוב. אדם שהולך בשדרה החמישית בניו יורק חושב שהוא רואה הכול, אבל הוא טועה: אנשים חולפים על פניו במהירות, והוא הולך עם אלה שהולכים בכיוון שלו. שב, התנועה תעבור משני צדיך, וכך תוכל לבחון אותה ולבחור.