משחזר אהבות קודמות

החדר המיועד למפגשים עם יוצרים בפסטיבל ברלין לא היה מפוצץ, אך מעט הנוכחים רעמו בקריאות התלהבות ובמחיאות כפיים כאשר מישל גונדרי נכנס במלוא עדינותו דרך הדלת. דקות ספורות אל תוך ההקרנה של "קדימה, תריץ אחורה", מבהירות כי מישל גונדרי הוא במאי לאניני טעם. גונדרי, שבין יצירותיו - "שמש נצחית בראש צלול", "מסיבת שכונה" ו"מדעי החלום", נולד בצרפת לפני 44 שנה, אך הוא מתגורר בניו-יורק ועובד שם כבר שנים רבות.

הוא זכה לתהילה כבמאי קליפים ובהמשך, החל לביים סרטים במסגרת הקולנוע העצמאי האמריקני. ב"קדימה, תריץ אחורה", קומדיה קלילה ומלאת לב וחוכמה, גונדרי מספר על שני חבר'ה צעירים (ג'ק בלק ומוס דף) העובדים בספריית וידיאו שכונתית שיום אחד מגלים כי כל הקלטות בספרייה נמחקו ושהדרך היחידה לפתור את הבעיה ולהמשיך לעשות עסקים היא לצאת ולצלם מחדש את הסרטים בעצמם. כך הם מתחילים רשימה ארוכה של רימייקים זולים של הסרטים האהובים על תושבי השכונה: "מכסחי השדים", "רובוקופ", "שעת שיא 2" ועוד רבים.

"הדמויות בסרט מאוד מזכירות לי את עצמי", מספר גונדרי בנימה נוסטלגית, "בתקופה שעשיתי את הסרטים הקצרים הראשונים שלי כנער. באותה תקופה ניסיתי לפצות על חוסר האמצעים בעזרת יצירתיות".

עולם שמרגיש אמיתי

*נראה כי שם הסרט משקף איזה רצון "להריץ אחורה", לחזור אחורה בזמן.

זה מעניין כי אחד הסרטים הראשונים שרציתי לשחזר בסרט היה 'בחזרה לעתיד', אבל לא השגנו את הזכויות. כותרת הסרט באה כמובן מהסטיקר שהיה על קלטות הווידיאו פעם שנועד להזכיר לך להחזיר את הקלטת אחורה. אני זוכר שפעם עובד בספריית וידיאו שטף אותי קשות בגלל ששכחתי להחזיר לאחורה קלטת, וזה היה טראומתי. אבל, כמו שאתה אומר, אפשר להבין את שם הסרט כאיזה צורך לחזור אחורה בזמן. אני רק לא רוצה שאנשים יחשבו שאני נגד טכנולוגיות חדשות, או נגד די.וי.די".

*בוא נחזור ל"בחזרה לעתיד".

"האמת שיש לי שאיפה סודית לעשות רימייק אמיתי של הסרט הזה, כי אני מאוד אוהב אותו, אבל אני לא יכול לסבול את העניין שבסרט, בחור לבן חוזר לעבר ומלמד את השחורים כיצד לנגן רוקנ'רול. זה ממש מוציא אותי מדעתי. מדובר בסגנון מוזיקלי שהמקור שלו במוזיקה השחורה, ושהלבנים העתיקו מהם, ולא להפך. לכן ב'קדימה, תריץ אחורה', רציתי שג'ק בלק ומוס דף יעשו רימייק לסרט ויתייחסו לעניין. מוס דף אמור היה לשחק את התפקיד של מייקל ג'יי פוקס וללמד את ג'ק בלק לנגן. אבל בעלי הזכויות של הסרט לא נתנו לנו אישור לכך".

*אז הסתפקת ב"מכסחי השדים"?

"את הסרט הזה החלטתי לשחזר בעיקר כי מדובר בסרט האהוב על חברה שלי לשעבר והאמנתי שאם אני אעשה לו רימייק זה ימצא חן בעיניה והיא תסכים לחזור אליי. אבל לצערי, זה לא עבד. חוץ מזה, הבחירות שלי לגבי אילו סרטים לשחזר לא נקבעו בהכרח לפי הטעם האישי שלי אלא לפי הבחירות שהכי נכונות ואמינות לדמויות. הסרטים שבחרתי הם אלה שלדעתי אנשי השכונה היו מבקשים לשחזר".

*עם מי אתה מתייעץ לאורך תהליך היצירה?

"בדרך כלל אני מספר את הרעיון שלי לאנשים, כי אם אני שומר את הרעיון לעצמי אני בסוף לא עושה אותו. ברגע שאני מספר אותו למישהו, כמו חברים או מפיקים, אני נקלע למצב שבו אני מרגיש שעכשיו אני מוכרח לעשות אותו. העניין הוא שרב הזמן אני מתחיל מרעיון לגמרי מופרך או מגוחך וכשאני מספר אותו לאנשים הם אומרים לי שזה בלתי אפשרי לעשייה, או שזה לא עובד. אבל התגובות האלה דווקא מעודדות אותי לנסות להוכיח לכולם שזה כן אפשרי".

לאסור על ילדים משחקי מחשב

כחלק מהניסיון לממש את רעיונותיו, יוצר גונדרי עולם ריאליסטי שמשמש כבסיס לחוסר הריאליסטיות של הקונספט הראשוני. "הדמויות וההתרחשויות בסרטים שלי הן פנטסטיות, דמיוניות, אבל על מנת שיהיו קיימות אני חייב לייצר סביבן עולם שמרגיש אמיתי. אנשים לעיתים מאשימים אותי בכך שאני עושה קולנוע מרוחק, חולמני, לא מציאותי, תמים, במובן זה שאני מאמין שאנשים יכולים ליצור דברים ביחד ולהיות טובים אחד לשני. אתה מבין, זה נראה טבעי ומציאותי יותר כשאנשים אכזריים אחד לשני. אם אתה מסתכל על העולם, יש בו הרבה אכזריות, אבל לפי דעתי, בני אדם הם יצורים טובים ונחמדים. אולי משהו לא בסדר אצלי, אבל ככה אני מרגיש, ואני אנסה להוכיח את זה גם במציאות".

*מהו הפרויקט הבא שלך?

"אני עובד על פרויקט יחד עם הבן שלי בן ה-16 שמבוסס על ספר קומיקס מאוד פאנקיסטי ואנרגטי. זהו סיפור על דיקטטור בעולם מאוד מיוחד. אני אגלם את המהפכן והוא את הדיקטטור. הבן שלי חי איתי היום בניו-יורק ויש בינינו הרבה בעיות. הוא בן אדם מאוד יצירתי ולכן יש הרבה קונפליקטים ביצירת הדמויות, אבל אנחנו מתקדמים. אני מאוד מאמין בלהעניק לילדים שלנו את כל האפשרויות שיש בידינו ולחשוף אותם לכמה שיותר מידע. החוק היחיד החשוב בעיני בהקשר של ילדים הוא לאסור עליהם לשחק במשחקי מחשב. אני מאמין שהדור הזה, שמתחנך על בסיס משחקי מחשב ילמד בעיקר דבר אחד: כיצד להיות טייס קרב מעולה".

*ואיך האיסור הזה עבד עם הבן שלך?

"כשהבן שלי חי בצרפת הוא היה מכור למשחקי מחשב כל היום. כשהוא ביקש ממני לעבור לגור איתי בניו-יורק, אמרתי לו שזה יקרה בתנאי אחד - שלא יהיו כאן משחקי מחשב. לשמחתי, הוא הסכים לתנאי הזה וברגע שהפסיק לשחק במשחקי מחשב הוא פתאום התחיל לרכוב על סקייטבורד, לצייר, לכתוב, לקרוא ועוד כל מיני דברים. משחקי המחשב משפיעים על אופן החשיבה של הילדים שלנו, והייתי רוצה לעודד אותם לחשוב באופן יצירתי יותר".