הסופר ועיתונאי "הארץ" אהוד אשרי הלך לעולמו בגיל 57

אשרי החל את עבודתו העיתונאית ב-1975 בעריכת עיתון הסטודנטים "פי האתון" * כתב את הרומנים "זה ייגמר בבכי", "בילי בלום אוהבת ככה", "נפש אחות" ו"לראות בחושך"

העיתונאי והסופר אהוד אשרי נפטר הערב (ב') ממחלת הסרטן, בגיל 57. אשרי, יליד ירושלים, החל את דרכו המקצועית כעורך "פי האתון", עיתון הסטודנטים של האוניברסיטה העברית. לאחר ששב מלימודי תואר שני בסוציולוגיה באוניברסיטת סן דייגו, הצטרף אשרי לצוות עיתונאי "כל העיר", ואף ערך אותו. התחנה הבאה שלו היתה בעיתון "חדשות", שם ערך את המוסף השבועי. לאחר ש"חדשות" נסגר, עבר אשרי לעיתון "העיר", שבו כיהן כעורך משנה.

אשרי הגיע ל"הארץ" לפני למעלה מעשור, וכיהן בעיתון כפרשן לענייני תקשורת. לאחר מכן ערך את מוסף "הארץ" במשך 7 שנים, ומאז 2004 שימש כמבקר הטלוויזיה של העיתון. הטור האחרון שלו פורסם לפני פחות מחודש, ונכתב ממיטת חוליו.

אשרי גם פרסם 5 ספרים, בהם רבי-המכר "זה ייגמר בבכי", "בילי בלום אוהבת ככה" ו"לראות בחושך".

אהוד אשרי: כולם היו בניו

כולם היו בניו של אודי אשרי, וגם אני זכיתי. הייתי כתב צעיר וזוטר של "חדשות" ז"ל בלונדון, ולא האמנתי שאני יכול לפנות לעורך הדגול של מוסף השבת בפמיליאריות מסתחבקת שכזאת. אז בהתחלה קראתי לו אהוד. הוא תיקן: אודי. התקשיתי והמשכתי עם אהוד, אבל הוא לא ויתר: אודי. הוא לא היה מתוק ו"חמודי" כמו שמו, ולא נשא את ליבו הגדול והרגיש על שרוולו, ודווקא משום כך גילויי החיבה שלו היו כמו מדליות אולימפיות. כשהוא קרא לי "ירוני" בפעם הראשונה, הרגשתי על פסגת העולם.

הוא היה עורך שלי גם ב"העיר" וממש לא מזמן ערך את תרגומי לספר "התינוקת", שחנך סדרת ספרי מתח ב"עם עובד", שגם אותה, למרבה התסכול והכאב, לא יזכה ללוות. כל מה שאומרים עליו נכון: הוא דיבר מעט, לאט ומזוקק, אבל תמיד לעניין, והפעוטה בהערותיו הייתה שקולה להרצאות שלמות של עורכים אחרים. יכולתו המופלאה והבלתי ניתנת לחיקוי, לזהות את העיקר בכל דבר, הייתה מבחינתי אוניברסיטה בלתי נדלית לחיים עצמם.

הוא היה התגלמות הקוליות והשלווה. פעם איחרתי כהרגלי בהגשת כתבה, ואודי צלצל והכריז בסטואיות מוחלטת: "אני רותח".

אני נוצר באהבה את המיילים הקצרצרים והמושחזים שלו. כשהאשמתי אותו פעם באנטיפתיות אינטרנטית, השיב: "אבל מתחת לחזות הזעופה אני די חביב". כשנודע לי על מחלתו וכתבתי לו משהו כמו "מספיק עם השטויות שלך, תבריא מיד כי צריכים אותך פה", הוא הגיב במילה אחת: "תודה".

תודה לך, אודי, על הרבה יותר ממה שנצליח להסביר אי פעם. כולם היו בניך, ואתה עצמך היית בן של שני הורים שהביאו אותך היום למנוחות. אנחנו איחרנו בהגשת כתבות, אבל אתה כל-כך הקדמת ללכת. זה בהחלט ייגמר בבכי, אבל עכשיו זה רק מתחיל.