מבחן דרכים: האאוטלנדר של מיצובישי

עוד לפני העלייה האחרונה במחירי הדלק, נחשבו רכבי הכביש-שטח לכולאי הברק של תעשיית הרכב. אנשי איכות הסביבה כיוונו אליהם את חיצי הזעם המושחזים ביותר שבאמתחתם, והאשימו אותם בתרומה ראוותנית להתחממות הגלובלית. פוליטיקאים התייחסו אליהם כשעיר לעזאזל, שעליו ניתן לתלות את כל המחדלים רבי השנים של משק האנרגיה ואיכות האוויר, ואילו ההמונים סתם ראו בהם סמל מעמד מוחצן.

יצרני הרכב קראו את המפה והגיבו לדרישות השוק. בכל שלוש תערוכות הרכב הגדולות האחרונות יחד - טוקיו, פרנקפורט וז'נבה - הוצגו פחות מחמישה דגמי כביש-שטח חדשים בגודל מלא (בתערוכת ז'נבה הוצג רק אחד), וגם אלה שהוצגו עשו זאת בצנעה.

את החלל השיווקי שנוצר בעקבות הירידה במכירות רכבים אלו מנסים כיום היצרנים למלא באמצעות "רכבי פנאי" שונים ומשונים, שהמשותף לכולם הוא פרופיל נמוך: לא גבוהים מדי, לא רחבים מדי, לא חזקים מדי ולא בולטים מדי בעיצובם.

אחד הדגמים שמייצגים היטב את המגמה הזו הוא האאוטלנדר החדש של מיצובישי. הרכב תוכנן כפרויקט משותף של קבוצת דיימלר-קרייזלר בתקופה שבה מיצובישי עוד הייתה חלק ממנו, וחולק רבים מרכיביו עם דגמים שונים של ג'יפ, דודג' ויונדאי.

חיצונית זהו רכב קומפקטי יחסית, שממדיו תואמים היטב את המגמה של "והצנע לכת". אורכו 4.64 מ' בלבד - לא הרבה יותר ממכונית סטיישן טיפוסית - רוחבו 1.8 מ' והוא מתנשא לגובה צנוע של 1.68 מ'. יש לו פרופורציות מאוזנות ומראה אופנתי ונקי, שאינו מאיים על סביבתו ברמזור או בחניה. הוא אמנם מפיץ הילה הרפתקנית-מצליחנית מסוימת, אבל עדיין נראה ידידותי מספיק גם עבור צי הרכב של גרינפיס.

צפוף בשורה השלישית

סף הכניסה לתא ממוקם בגובה אידיאלי ומאפשר כניסה ויציאה עם צוואר זקוף לטובת הסובלים ממיחושי גב. מושב הנהג גבוה יותר משל רכב פרטי, ומעניק תחושה של שליטה מבלי להרתיע נהגים שאינם רגילים לכלי רכב גבוהים. הראות לכל הפינות טובה, החניה בתנאים עירוניים קלה יחסית, והתא שטוף אור ומאוורר. מרווח הראש סביר בכל הרכב והספסל האמצעי מאחור מרווח דיו עבור שלושה מבוגרים בגודל ממוצע, אם כי תנוחת הישיבה עליו מעט זקופה מדיי לטעמנו.

מרווח הרגליים מאחור הוא עניין של משא ומתן בין יושבי הרכב. במצב הרגיל של המושב האמצעי הוא מספק די מרווח רגליים למבוגרים בשורה השנייה, אולם יושבי השורה השלישית נענשים בתנוחת ישיבה מכווצת. שני זאטוטים פעילים, שגייסנו לצורך המשימה, לא התנגדו לאכלס את צמד הדרגשים של השורה השלישית בנסיעה ארוכה (לאחר שהותקן עבורם מסך טלוויזיה ו-DVD כמובן), אולם מבוגרים העדיפו להזמין מונית מאשר להידחק לאזור העונשין.

עם שבעה נוסעים בתוך הרכב, תא המטען מציע נפח סמלי של כ-220 ליטר בלבד. קיפול שורת המושבים השלישית כבר מפנה נפח סביר יותר. עמדת הנהג נאה ועדכנית ואין בה אף סממן "שטח", למעט ידיות אחיזה חסונות ומתג סיבובי להעברת מצבי ההנעה הכפולה בקונסול המרכזי. איכות הייצור טובה ובידוד הרעשים יעיל, אך איכות החומרים מאכזבת וכוללת בעיקר משטחים של פלסטיק אפרפר ונוקשה. לא בדיוק מה שמצפים לקבל תמורת כ-60 אלף דולר.

בחרטום ממוקמת יחידת הנעה מוכרת, שבה פגשנו עד כה בשלל דגמים של קרייזלר, דודג' ויונדאי. היא כוללת שילוב בין מנוע 2.4 ליטר בנזין בהספק 170 כ"ס ותיבת הילוכים רציפה (CVT), עם מנגנון שליטה ידני בשישה "כמו-הילוכים". זה לא המנוע הכי שקט, וצליל הפעולה המחוספס שלו אף מודגש על ידי התיבה הרציפה, שמקפיצה אותו לסל"ד גבוה בכל "קיקדאון" אגרסיבי וזינוק בעליה. אבל בנהיגה רגועה המנוע מייצר דחף שקט וחלק למדי שמתורגם לביצועים סבירים בהחלט. התאוצה מאפס למאה נמשכת 10.8 שניות והמהירות המרבית עומדת של 190 קמ"ש.

מלבד מוט ההילוכים המקובל עומדות לרשות הנהג גם צמד ידיות להעברה ידנית של ההילוכים, שממוקמות מאחורי ההגה בנוסח מכוניות ספורט. זהו גימיק חביב, אך רוב הנהגים ישתמשו בו לעיתים רחוקות.

רחוק מהשטח

הפשרה בין נוחות הנסיעה להתנהגות הכביש מציבה את הרכב עמוק בטריטוריה של הכביש ורחוק מרכבי הכביש-שטח המסורתיים. הרכב מגיב בזריזות לפקודות ההגה, מפגין נטיית גוף מתונה מאד בפניות מהירות - במיוחד בדגם הספורט בעל הצמיגים נמוכי החתך - והמשקל של ההיגוי מאוזן במידה סבירה ומעניק היזון חוזר טוב עבור רכב פנאי ששוקל 1.6 טון. גם נוחות הנסיעה מזכירה רכב משפחתי גדול. היא אמנם לא רכה ומלטפת אך המתלים מקהים את העוקץ של רוב המהמורות הטיפוסיות, ומעניקים למכונית כושר שיוט נינוח ומרגיע בנסיעות ארוכות על הכביש המהיר. הצמיגים בחתך 55' של דגם ה"ספורט" מקשיחים את הספיגה והדגם הפשוט יותר, עם צמיגים בחתך 70', נוח ומתאים יותר לכבישי ישראל.

למרות הייחוס ומוניטין השטח של מיצובישי, ולמרות המתג הסיבובי המרשים למראה שמאפשר לנעול את ההנעה הכפולה, לאאוטלנדר אין יומרות שטח מעשיות. הוא יוביל את בעליו בנאמנות בשבילי עפר וחצץ כבושים, ייקח את המשפחה לחוף הים ויצלח בצורה פוטוגנית שלוליות גדולות, לקול מצהלות הילדים. אבל עם מרווח גחון של 18 ס"מ, זוויות גישה/נטישה צנועות, גחון חשוף והעדר הילוך כוח, היינו משאירים את מדרונות הנגב ושבילי הערבה מחוץ לתוכנית הטיול.

מחיר הבסיס של המיצובישי האאוטלנדר החדש הוזל לאחרונה בכ-15 אלף שקלים, אולי לרגל נחיתת הפורד EDGE. תג מחיר בסיסי של 205 אלף שקל (230 אלף שקל לדגם הספורט המאובזר יותר) עדיין מותיר אותו מחוץ לגבולות של קבוצת שווי שימוש 5, אולם הוא מציב אותו כאלטרנטיבה מעניינת לבעלי משפחות מורחבות עם זאטוטים, שמחפשים רכב פנאי עם "52" מקומות ישיבה ואינם מוכנים להיכנס לתבנית המרובעת של מיניוואן משפחתי. המחיר אמנם קרוב קרבה יתרה לכלי רכב גדולים ומפוארים הרבה יותר, אבל צריך לזכור שהזמנים משתנים. עם 120 דולר לחבית נפט, ולפני עוד קיץ לוהט, פחות יכול להיות לפעמים יותר.

זכות: ממדים הגיוניים, ביצועים סבירים, נוחות והתנהגות של רכב כביש, שמירת ערך

חובה: מושבים אחוריים לזאטוטים בלבד, תא מטען מוגבל, ספיגת זעזועים קשיחה בדגם הספורטיבי

מתחרים: יונדאי סנטה פה, פורד S-MAX ועוד

יונדאי סנטה פה V6

ב-225 אלף שקל, לפני הנחות עונתיות, ניתן לרכוש כיום את דגם הבנזין של יונדאי סנטה-פה. עם גובה של 1.8 מ' ורחב של 1.89 מ' הרכב קרוב יותר בממדיו לרכבי כביש-שטח פול סייז, אם כי בסיס הגלגלים שלו גדול רק במעט משל האאוטלנדר ומרחב הרגליים מאחור בהתאם. גרסת הבנזין מצוידת במנוע V6 בנפח 2.7 ליטר, שמייצרת 189 כ"ס, אולם משקל עודף של כ-300 קילו מעניק לרכב ביצועים איטיים יותר משל האאוטלנדר וצריכת דלק גבוהה יותר. יכולת השטח של ההנעה הכפולה-קבועה דומה לזו של המיצובישי.

שברולט טראוורס

הקרוס אובר החדש מבית ג'נרל מוטורס צפוי להגיע אלינו לקראת סוף השנה ולהימכר במחיר אטרקטיבי בסיוע שער הדולר. הרכב עצמו נמוך יחסית, אולם הוא רחב ומנצל היטב את אורכו הכולל לטובת תא הנוסעים עם בסיס גלגלים באורך של כמעט שלושה מטרים. תא הנוסעים שלו יכול להכיל ברווחה שבעה נוסעים מבוגרים בשלוש שורות מושבים, ועמדת הפיקוד מודרנית. בארצות הברית הוא הוצג בינתיים עם רק עם מנוע 3.6 ליטר בהספק מרשים של 281 כ"ס, שמשודך לתיבה אוטומטית מתוחכמת בת שש מהירויות. לקראת השיווק הוא עשוי לקבל מנוע מתון יותר.

דודג' JOURNEY

הכלי החדש של דודג' מאמץ את אותה נוסחה של האאוטלנדר: בסיס, התנהגות ונוחות של רכב כביש, מראה של רכב פנאי, תא ל-52 נוסעים או חמישה נוסעים, ויכולת מסוימת לרדת מהאספלט אל הטבע. הוא ארוך וגבוה יותר מהמתחרה של מיצובישי, ועם בסיס גלגלים ארוך יותר בכ-20 ס"מ הוא מציע יותר מרווח רגליים ליושבי השורה השלישית. אלינו הוא צפוי להגיע במחצית השנייה של השנה במחיר מעניין.