חברות רבות משקיעות מאמצים רבים בשיווק מול מועמדים פוטנציאלים לעבודה. בדרך כלל הן מציגות את עצמן כארגונים שבהם אפשר להתקדם, שהעבודה בהם מאתגרת, שההכשרות מושקעות ושהמנהלים קשובים.
אבל מסקר ארצי שנערך בעבור G, כחלק מפרויקט העבודה בגיליון זה, עולה שאולי הן מבזבזות את זמנן: הפרמטר הכי חשוב לעובדים אינו בוסים מטפחים, לא אפשרויות קידום עתידיות ולא אתגרים, אלא שכר גבוה והטבות.
בסקר, שערך מכון "חקר רייטינג" שבהנהלת מרים חונן, בקרב מדגם ארצי של אלף שכירים יהודים, ציינו 29% מהנסקרים את השכר כפרמטר הראשון בחשיבותו. בפער ניכר אחריו נמצאים, בסדר יורד, יציבות (14%), אפשרויות קידום (14%), תנאים סוציאליים (12%), שעות עבודה נוחות (9%), קשר עם המנהלים (7%), השקעה בהכשרה (4%), קשר עם הכפיפים (3%) ופעילויות רווחה (1%). גובה השכר נתפס גם כגורם מרכזי המשפיע על שביעות הרצון, גם במגזרים הידועים בשכר הגבוה הנהוג בהם, כמו היי-טק ופיננסים.
פרופ' יצחק הרפז, ראש המרכז לחקר ארגונים באוניברסיטת חיפה, אומר כי במחקרים שערך ב-25 השנים האחרונות רואים מגמה ברורה: השכר הפך לפרמטר העיקרי המשפיע על שביעות הרצון של העובדים. לשם השוואה, לפני 25 שנה, "עניין בעבודה" היה הפרמטר הראשון, ואחריו יחסים בין-אישיים; השכר דורג רק במקום השלישי.
בהקשר זה יש לציין את השינויים החברתיים שעברו על ישראל בשנים הללו; במידה רבה השכר נתפס כיום, בעיקר בקרב בעלי שכר גבוה, כסמל סטטוס, ולכן גם עובדים בדרג ניהולי שהתבססו בקריירה שלהם מייחסים לו חשיבות רבה, לא בהכרח כצורך קיומי אלא כמרכיב המגדיר את חשיבותם.
הרפז: "ישראל עברה שינויים מפליגים, מחברה קולקטיביסטית לחברה שבה כל אחד לעצמו. יש המון אי-ודאות, המון חששות, ולא תמיד יש אמונה במוסדות שיעזרו במידת הצורך. ועל רקע היחלשות האיגודים המקצועיים, אכיפת חוקי העבודה והיחלשות מדיניות הרווחה רואים באופן עקבי את התחזקות חשיבות השכר וההטבות".
פרופ' יצחק סמואל, ראש התוכנית לפיתוח ארגוני מערכתי באוניברסיטת חיפה, מוסיף כי מסקרים שנערכו במהלך השנים עולה, באופן גורף, ששביעות הרצון של עובדים משכרם נמוכה משביעות הרצון מגורמים אחרים. "בהרבה מקרים אנשים חושבים שמגיע להם יותר", הוא מציין.
שונאים את חברת החשמל
לאור החשיבות שמיוחסת לשכר, אין זה מפתיע לגלות שהחברות שנתפסות ככאלה שטוב לעבוד בהן הן החברות שמשלמות שכר גבוה. במילים אחרות: חברות ההיי-טק וחברת החשמל. 30% מהנסקרים ציינו את מגזר ההיי-טק כולו כמקום שטוב לעבוד בו, בעוד 27% ציינו את חברת החשמל. 11% נוספים בחרו בענף הבנקאות ו-8% במשרדי הממשלה (כשהבולטים הם האוצר והביטחון).
מדוע זכתה דווקא חברת החשמל, שרק מעטים יודעים מה באמת קורה במסדרונותיה, בכבוד? אפשר להניח שהתשובה קשורה לא מעט לסיקור התקשורתי. כבר שנים ארוכות תנאי ההעסקה בחברה (עובדי החברה הם שיאני השכר של המשק) מככבים בכותרות יחד עם החשמל חינם והוועד הדומיננטי המבטיח הגנה לעובדים. הקוראים אולי אוהבים לשנוא את חברת החשמל, אבל משוכנעים שזה מקום נהדר לעבוד בו.
חברת החשמל אולי אינה מרוצה מהעיסוק הכמעט אובססיבי בתנאי העובדים, אך מתברר שיש מי שהצליח לעשות שימוש פנטסטי בתקשורת כדי למצב עצמו כמקום שטוב לעבוד בו: 7% מהנסקרים דירגו את גוגל כחברה שהכי טוב לעבוד בה, כאשר מקרב עובדי ההיי-טק הגיע שיעורם ל-30%. גוגל, יש לציין בהקשר הזה, מעסיקה בישראל קצת יותר ממאה עובדים, ופתחה את מרכז המחקר והפיתוח שלה בתל אביב לפני פחות משנה, אך מושכת תשומת לב לגימיקים הקשורים במשרדיה ולתנאים הנלווים יוצאי הדופן שמקבלים העובדים.
הכי לא מרוצים: רואי חשבון
שכר הוא אולי הרכיב המרכזי, אולם לא היחיד. לשאלה "מדוע החברה שציינת היא החברה שהכי טוב לעבוד בה?" ענו 34% כי השכר, ואחריו הופיעו תנאים סוציאליים, (30%), הטבות (12%), יציבות (10%) ועניין בעבודה (10%).
חברות היי-טק, למרות השכר הגבוה שהן משלמות, נתפסות גם כתובעניות מאוד. בתגובה לשאלה "איזו חברה במשק נחשבת לתובענית ביותר מבחינת שעות עבודה?" ציינו 53% ממי שידעו לענות על השאלה את חברות ההיי-טק, לעומת 3% שהצביעו על רפואה, תחום שבו שעות העבודה רבות, ועוד 3% הצביעו על משפטים. בין החברות שבלטו בתשובה הייתה אינטל שבה בחרו 5% מהנסקרים.
נושא אחר שנסקר הוא היכן צומחים המנהלים הטובים ביותר. 32% מהמשיבים ציינו את מגזר ההיי-טק באופן כללי, 16% בבנקאות, ו-14% בצה"ל, אולי בגלל התברגותם המהירה של קצינים בכירים בסקטור הפרטי מיד עם שחרורם. גם "טבע" סומנה כמצמיחת מנהלים (6%), וכך גם משרד האוצר (4%), ש"נעריו" זוכים בג'ובים מפתים.
בפילוח לפי מגזרים עולה כי בענף ההיי-טק נתפסת אינטל כמצמיחת המנהלים הטובה ביותר (11%), בבנקאות נבחר בנק לאומי (34%), ובמגזר הציבורי צה"ל (4%). בתעשייה הייתה זאת טבע עם 11% מהנסקרים.
עוד ממצא בולט בסקר הוא הנאמנות הגבוהה יחסית למקום העבודה. עובדה זו מתבטאת בשביעות רצון כללית ממקום העבודה הנוכחי ובכוונה להישאר בו לפחות בשנה הקרובה. 32% מהנסקרים ציינו את החברה שבה הם עובדים כחברה שבה הכי טוב לעבוד, בהשוואה לשאר החברות במגזר שאליו הם משתייכים. מחלוקה לפי מגזרים עולה כי שביעות הרצון הגבוהה ביותר היא של עובדי מגזר הבנקאות/ביטוח/פיננסים (48%), אחריהם עובדי התעשייה (33%) ועובדי המגזר הציבורי (29%). באופן פרדוקסלי משהו, שביעות הרצון הנמוכה ביותר ממקום העבודה הנוכחי נרשמה בקרב עובדי ההיי-טק, עריכת הדין וראיית החשבון; במגזרים אלה רק 25% מהנסקרים ציינו את מקום עבודתם הנוכחי כטוב ביותר במגזר שבו הם מועסקים.
פרופ' סמואל מציין כי שביעות הרצון נגזרת מההשוואה. "אנשים נוטים להעריך את מה שהם מקבלים, בהשוואה למה שמקבלים הדומים להם. כאשר יש תחושה כי התקבולים לא תואמים את ההשקעה, שביעות הרצון יורדת". בענפים שבהם קיימת תחרות מתמדת על כוח האדם ותנאי השכר, והעניין נדון בתדירות גבוהה בתקשורת ובשיחות סלון, ההשוואה בלתי נמנעת. כך, עובדי ההיי-טק שמחוזרים על-ידי מעסיקים כבר מספר שנים מרגישים שהם יכולים להרוויח יותר במקום אחר, ולכן שביעות הרצון שלהם ממקום העבודה הנוכחי נמוכה יחסית למגזרים אחרים.
84% מהנשאלים אמרו כי אינם מתכוונים לחפש עבודה בשנה הקרובה. נתון זה אינו מצביע בהכרח על שביעות רצון ממקום העבודה הנוכחי, ואפשר להניח כי החששות ממיתון מגבירים את רצון העובדים לשמור את מקום עבודתם הנוכחי. למרות שעדיין לא נרשמו פיטורים המוניים במשק, אפשר כי מרבית העובדים חשים שהשנה הקרובה אינה אידיאלית לחיפוש מקום עבודה חדש.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
