פרופ' יוסף אדרעי, מהמומחים הבולטים בתחום המיסוי, מצטרף כיועץ למשרד של פרופ' דן ביין

אדרעי הצטרף לאוניברסיטת חיפה שנה לפני פתיחת הפקולטה למשפטים, והיה שותף להקמתה יחד עם הדיקאן הראשון, פרופ' יצחק זמיר. פרופ' ביין, שהיה אז שופט בחיפה, היה מעורב גם הוא בהקמה וכך נוצרה ההיכרות המרכזית בין השניים, שנמשכה גם בשנים שאחר כך. מעבר לכך שביין משמש מרצה בפקולטה בחיפה, שאדרעי היה הדיקאן שלה, השניים היו יו"רים משותפים של חוקה בהסכמה בחיפה, מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה.

"בגילי המופלג קצתי כבר בשכר הזעום שמקבלים באקדמיה", מסביר אדרעי את המעבר לפרקטיקה. "עד היום הקדשתי את כל כולי למחקר והוראה וזה קשה. את פרופ' ביין אני מכיר ואוהב כבר למעלה מ-30 שנה, עוד כשכתבנו את הדוקטורט באוניברסיטה העברית. מעבר לכך, האופי הסולידי של המשרד, שלא לוקח כל דבר ומטפל רק בדברים שהוא מאמין בהם ומאפשר יצירתיות ומקוריות, מתאים לי. לא צריך לרוץ שם כל היום ואפשר להשקיע בדברים יפים".

"אנחנו קולטים אנשים חדשים ומצויים בתהליך התרחבות הדרגתי, שנעשה בצעדים קטנים", אומר פרופ' ביין.

* צירופו נובע מרצונך "להוריד רגל מהגז"?

"הוא מומחה עם קשרים ומוניטין בינלאומיים ויש בו הרבה מן היצירתיות, שזו תכונה מאוד חשובה בתחום תכנוני המס וחוות הדעת. הוא יהווה תוספת רצינית שתחזק את המשרד. אני לא מרגיש שאני 'מוריד רגל מהגז', אלא פשוט נפח העבודה במשרד גדל ויש תחומים שבהם רק אני עוסק, כמו בוררויות וגישורים. יש גבולות ליכולת שלי לעשות הכל ואני צריך עוד מישהו שיסייע בחוות דעת ותכנוני מס".

* ולמה דווקא אדרעי?

"חלק מהכותבים באקדמיה מצטמצמים לכתיבה טכנית יותר. הם לוקחים חוק ומנתחים אותו בלי לקשור אותו להיבטים רחבים יותר. אדרעי אינו מסוג הכותבים הטכניים. הוא רואה את הדברים בראייה רחבה, מכיוון אחד ראייה כלכלית ומכיוון אחר הוא רואה בצדק את דיני המסים כחלק מהמשפט המינהלי והחוקתי, ולא כתחום צר שעומד בפני עצמו. גישתו הרחבה משתלבת טוב עם גישת העליון בשנים האחרונות של הפרשנות התכליתית והיא מתאימה לזמננו".

משרד ביין, שנוסד במתכונתו הנוכחית ב-2003, עוסק בכל תחומי המיסוי, לרבות תכנוני מס מורכבים, מס הכנסה, מיסוי בינלאומי, מיסוי עקיף ומיסוי מוניציפאלי. הוא מעסיק כיום תשעה עורכי דין ועל לקוחותיו נמנים חברת החשמל, כימיקלים לישראל, רפא"ל, דלק, כרמל אולפנים, רשויות מקומיות, רשתות שיווק ועוד.

אדרעי מתמחה בתחומי המס השונים, לרבות מיסוי בינלאומי, חוקי עידוד למיניהם. ארבעת הספרים ולמעלה מ-40 המאמרים שפירסם בארץ ובחו"ל, מצוטטים לא מעט בפסיקת העליון ותרמו לעיצוב דיני המיסים בישראל, בעיקר בנוגע למיסוי בינלאומי ולהיבטים החוקתיים של החקיקה הפיסקאלית. עד לאחרונה שימש כראש המכללה האקדמית למשפטים ברמת-גן וכדיקאן הפקולטה למשפטים שם וכיום הוא מלמד באוניברסיטה חיפה ובבתי-ספר למשפטים בארצות-הברית.

גישתו של אדרעי נחשבת למקורית ויצירתית ונסמכת על תורת הפרשנות התכליתית. כך למשל, לגישתו תקנות המס נועדו רק לאותם מקרים בהם יש צורך באומדנים או בחישובים מסובכים. הוא סבור שתקנות אינן יכולות לשנות את בסיסי המס השונים, ואין בסמכותו של שר האוצר לשנות בתקנות את מהות החוק.

בהזדמנות אחרת טען אדרעי בפני רשויות המס, כי כל נכס - מוחשי או לא מוחשי - שמאבד מערכו בתהליך ייצור ההכנסה זכאי לניכוי פחת, והעובדה שלא נקבעו שיעורי פחת אין בה כדי לשלול ניכוי כזה. לפני שנים רבות אימץ ביהמ"ש העליון את גישתו לעניין הקביעה מיהו עובד לצורכי מס.

"מערכת המסים במשבר מאוד קשה"

לפרופ' יוסף אדרעי ביקורת קשה ונוקבת על מדיניות המיסוי הישראלית, או ליתר דיוק על היעדרה. "אנו נמצאים במשבר מאוד קשה בכל מערכת המסים שלנו", הוא אומר. "אני לא חושב שיש יד אחת מכוונת שרואה את התמונה הכללית. יש יותר מדי אינטרסנטים ששודדים את הקופה הציבורית ואין מדיניות אחידה. אני רואה את זה לאורך כל תיקוני החקיקה של הזמן האחרון".

לדבריו, בספרות המקצועית מדברים על תופעת "תחרות מיסים בינלאומית", שרוב הכותבים מזהירים מפניה מחשש שתביא לחיסול מדיניות הרווחה. "ישראל קפצה על זה כאילו זה הפתרון היחיד שיש", טוען אדרעי. "אולי פה ושם יש סימני צמיחה אבל זה לא בגלל מדיניות המסים שלנו. במקביל, אפשר לראות מה קורה לחברה ולסולידריות הישראלית. כשבעולם מעודדים את ההון האנושי ולא הכספי, ישראל עושה הפוך: מעודדת את ההון הכספי ופוגעת קשות בהון האנושי והחברתי. כיום לא צריך לעשות תכנוני מס אגרסיביים כדי לא לשלם מסים, אפשר פשוט לנצל את הפרצות שהמחוקק יוצר במו ידיו".

אדרעי ממחיש את טענותיו באבסורד שנוצר עם הורדת שיעור המס על רווחי הון, בעזרת סיטואציה של נישום עצמאי המשלם מס שולי של 50%. אם הנישום יקנה מכונה ב-1,000 שקל, אז הוא יקבל עליה פחת ויפחית אותו. "אם יקבל פחת מואץ של 100%, כמו לפני שנתיים, הוא יקנה מכונה במיליון שקל וינכה זאת כהוצאה מיידית. הוא אומר לעצמו שאינו צריך כל כך את המכונה, אבל אם נותנים לו פחת של מיליון שקל, הוא יקנה אותה וידווח באותה שנה על הכנסה אפס וכך לא ישלם מס. כעבור שנה ימכור את המכונה ב-700 אלף שקל, עליהם ישלם 20% מס, שזו מכבסת מיסים שלא תיאמן.

"הרבה חקלאים לא שילמו מס בזכותי. דיברתי בשעתו עם הממונה על הכנסות המדינה באותה תקופה ושאלתי איך עשיתם את זה. רק אחרי שחשב על כך אמר, שהוא לא מבין את זה". לכן, טוען אדרעי, "קשה להבין מה קורה היום במערכת המסים בישראל. אני לא קורא לזה דיני מסים אלא אינטגרציה של דיסציפלינות, כי זה כולל מימון ציבורי, חשבונאות, משפט חוקתי ומינהלי ועוד, ואין הרבה ששולטים בזה. בא ח"כ ומוצא נישה שתיתן כותרת טובה, ואז מגיש הצעת חוק פופוליסטית שמסייעת רק לשכבות החזקות, משום שאינו מבין את משמעותה".