הנזק הכלכלי שנגרם למדינה בשנת 2007 כתוצאה מהפשיעה נאמד בכ-13 מיליארד שקל. הנזק המצטבר מתופעת הפשיעה בשנים 2001-2007 מגיע ליותר מ-100 מיליארד שקל. כך עולה מדו"ח שהציג אתמול (ג') אגף תכנון תקצוב ובקרה (את"ב) במשרד לביטחון הפנים, למנכ"ל המשרד, רני קריב.
הסכומים האמורים אינם כוללים נזקים כמו הפשיעה בתחום התעבורה וכן הוצאות האכיפה, השפיטה והענישה, שאלמלא הפשיעה היו מופנות לפעילות אלטרנטיבית. עיקר הנזק (54.4%) נגרם כתוצאה מעבירות רכוש ומירמה, והיתר נובע מעבירות סמים ואלימות.
למרות הנתונים הקשים, יש סיבה לאופטימיות: בשנה החולפת נרשם הנזק הכלכלי הנמוך ביותר מאז החל המשרד לאמוד את נזקי הפשיעה (2001), והוא משקף ירידה של 10.6% ביחס ל-2006, וזאת בשעה שהפשיעה המדווחת ב-2007 ירדה בכ-9.3% בלבד.
מטרת הדו"ח היא לאמוד את נזקי הפשיעה על רקע מגמת חיזוק מרכיב ביטחון הפנים במשוואת החוסן הלאומי והירידה המתמשכת בביטחון האישי של אזרחי המדינה, "מגמות המעצימות את הצורך בהצבת תחום ביטחון הפנים במרכז התעדוף הלאומי".
הנזק הכלכלי לנפש ירד בשנה זו לראשונה מתחת ל-2,000 שקל, ועמד על 1,792 שקל, ירידה של כ-12.2% לעומת 2006. החל משנת 2004 הלך ופחת הנזק הכלכלי כאחוז מהתמ"ג ובשנת 2007 עמד על כ-1.9% מהתמ"ג בלבד.
מחקרים מהשנים האחרונות אומדים את "מחיר" הפשיעה בבריטניה בכ-6.7% מהתמ"ג לשנה, באוסטרליה בכ-5.7% מהתמ"ג ואילו בארה"ב כ-5.5% מהתמ"ג. בהתבסס על נתונים אלה, נאמר בדו"ח, ניתן להעריך שהעלות הכלכלית של הפשיעה בישראל מגיעה לכ-40 מיליארד שקל בשנה.
הנזק הכלכלי כולל שלושה מעגלים. הראשון הוא נזק שנגרם כתוצאה מאיום הפשיעה, שעיקרו צעדי מנע והתגוננות (הוצאות אבטחה, ביטוח, התנהגות אישית מתגוננת, פעילות מניעתית מצד השלטונות, חרדה ועוד). המעגל השני כולל נזק כתוצאה מהפשיעה, שעיקרו אובדן הרכוש והנזק (עלות הרכוש, הפסד תפוקה או הכנסה מצד הקורבן, הוצאות רפואיות וטיפול נפשי ועוד).
במעגל השלישי כלולים נזקים מהתגובה לפשיעה, הנוגעים בעיקר למערכת אכיפת החוק (הוצאות אכיפה כמו משטרה, תביעה ובתי משפט ועוד).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
