מיומנו של איש היי-טק: על הפער העצום בין תעשיית ההיי-טק המפוארת בארץ לבין עליבותה של מערכת החינוך בתחום

גלשתי לתומי לאתר בית הספר של בני על מנת לחפש את לוח המבחנים למחצית השנייה של השנה. נכנסתי והזדעזעתי. אם הביקור שלי באתר האינטרנט של בית הספר היה בוחן פתע, הוא היה נכשל וכנראה גם נשאר כיתה.

האתר איטי ומאורגן בצורה תמוהה. דפים רבים ריקים או לא מעודכנים, וכמוהם גם לוח המבחנים. בחלון המבזקים אפשר לראות הודעות מלפני חודשיים, הפורומים לא ממוקדים והודעות לתלמידים והורים אינן מופרדות, ונמצאות בארבעה מקומות שונים באתר.

ההתמצאות באתר מסובכת, והסיכוי למצוא את מה שאתם מחפשים הוא אפסי. לכאורה, אירוע קטן וחסרי משמעות. הרי כולנו יודעים את מצבם הכללי של אתרי בתי הספר והשימושיות שלהם. אבל האתרים האלה הם כנראה רק הסימפטום למשהו גדול בהרבה.

אז כן, יש לי חלום. בחלומי, כל תלמיד בישראל יוכל לשלוח אימייל לכל מורה שלו ויוכל לקבל תשובה תוך 24 שעות, ממש כמו בחלק מבתי הספר בארה"ב. בחלומי, לכל תלמיד יהיה מחשב נייד, כך שיוכל ללמוד בכיתה ולהמשיך גם בבית.

יש לי חלום, שבכל בתי הספר בארץ יותקן WiFi והוא ישמש כקמפוס וירטואלי-לימודי, וטווח הקליטה שלו יכסה את כל תחומי בית הספר - כולל הדשאים. בחלומי, אני רואה מערכת הקרנה ממוחשבת בכל כיתה, חיבור של כל המחשבים למערכת הדרכה הנשלטת על ידי המורה, שמצידו יוכל להעביר שיעורים בצורה תרבותית ומודרנית.

כן, יש לי חלום. שאתרי האינטרנט של בתי הספר יהיו שימושיים וישמשו כפורטל פנימי או/וחיצוני, בסגנון אתרי אינטרנט או ווב 2.0 פופולריים. שבבתי הספר יטמיעו וישתמשו בטכנולוגיות של למידה מרחוק, ותלמידים יוכלו ללמוד מהבית בעת הצורך. בחלומי, לכל מורה יהיה לפטופ, הוא ידע להשתמש בו, והוא יקבל שיעורי בית ועבודות באימייל וישיב אותם עם ציונים באותה הדרך. בחלומי, אני רואה את הפער בין תלמידים מצטמצם באמצעים דיגיטליים. אני מדמיין הקניית כישורים ואמצעים לניצול טכנולוגיות המידע והתקשורת ככלי לפיתוח ביטוי עצמי ויצירה.

נושא השימוש בטכנולוגיה ומחשבים במערכת החינוך בארץ הוא נושא כאוב, ואולי שווה להרהר לרגע בפער העצום שבין תעשיית ההיי-טק המפוארת והמדהימה בארץ, אותה מובילות טכנולוגית ברמה עולמית, לבין הדלות והעליבות הקיימות בתחום זה במערכת החינוך. ואחרי שהרהרנו, כנראה שאפשר רק לחזור לחלום.

הכותב הוא יזם ומנהל בתעשיית ההיי-טק