נדחתה בקשה לייצוגית נגד מכון הרכב "מבדק" בשל הדבקת מדבקות פרסום על מכוניות

התובעת, שושנה בירנבוים, טענה כי המכון מתעשר שלא כדין על חשבון לקוחותיו בשל נוהגו להדביק מדבקת פרסום למכון על כלי הרכב שמגיעים לבדיקה, ללא ידיעת והסכמת בעלי הרכב. בכך, נטען, הפך המכון את כלי הרכב לפרסומת ניידת חינם שלו. לדברי התובעת, לכל לקוח נגרם נזק כספי קטן יחסית כתוצאה מהשימוש נעשה ברכבו למטרות פרסום, אך נזק זה מצטבר לכמה מיליוני שקלים.

מבדק טענה בתגובה כי במסלולי הרישוי שבמכון מותקנים שלושה שלטים מאירי עיניים, בהם צוין בבירור כי מי שאינו מעוניין בהדבקת המדבקה על רכבו יודיע על כך מראש לבוחן הרכב. בנוסף טענה החברה כי המדבקות יוצרו במיוחד באופן שניתן יהיה להסירן בקלות.

השופטת צפורה ברון קבעה כי יש לראות בשתיקתם של הלקוחות ביחס לשילוט במכון בעניין המדבקות משום הסכמה להדבקת המדבקה. לכן, קבעה, אין לומר כי מבדק נהנית מפירות פרסום המדבקה שלא לפי זכות שבדין.

עוד ציינה השופטת כי מדובר בגוף פרטי-מסחרי, הפועל במתחם הפעילות של המשפט הפרטי, ולכן חל עיקרון החוקיות הקובע כי כל מה שלא נאסר במפורש, הרי הוא מותר. השופטת קבעה גם כי הדבקת מדבקת הפרסום אינה כרוכה בעוגמת נפש כלשהי ללקוחות, וכי מדובר במדבקה שניתן להסירה בקלות ולכן הדבקתה אינה כרוכה בנזק כלשהו. היא גם ציינה כי התביעה אינה מעוררת סוגייה עקרונית ביחסי עוסק-צרכן הראויה לדיון במסגרת תביעה ייצוגית, וכי לא סביר שהיא תתקבל. התובעת חויבה בהוצאות בסך 20 אלף שקל. (ת.א. 1113/07).