באין שטר בעלות החזקה קובעת

אם במהלך ההסדר מוגשות לפקיד ההסדר פניות סותרות על אותה קרקע (מה שמכונה "תביעות סותרות"), אזי פקיד ההסדר מפנה את הצדדים לבית המשפט המחוזי, שהוא בית משפט המוסמך להכריע בסכסוך. בית המשפט המחוזי אמור להכריע בין הצדדים, ובדרך כלל סכסוכים אלו מוכרעים על בסיס תעודות ישנות, מסמכים שעברו שנים רבות מאז יצירתם וכן עדים שגילם מופלג.

לאחרונה בית המשפט העליון נדרש לסוגיה זו בערכאת ערעור, עת דן בהכרעה של בית המשפט המחוזי בירושלים. העניין היה בע.א 9974/05, הפטריארכיה הסיריאנית אורתודוכסית והפטריארכיה הקופטית בירושלים נגד הוד קדושתו הפטריארך הארמני של ירושלים ויורשיו, אשר נדון בפני הרכב של השופטים מ. נאור, ס. ג'ובראן, י. אלון. בעניין דנן הצדדים ניהלו משפט בבית המשפט המחוזי (השופט י. צבן) לגבי תביעת כל אחת מהן וכן הפטריארכיה האתיופית בירושלים לגבי חלקת בית קברות בהר ציון. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבה, ושתי המערערות שלא השלימו עם ההכרעה הגישו את הערעור.

בית משפט של הערעור, מפי השופט ג'ובראן, לאחר בחינת הראיות שהובאו על ידי הצדדים בבית המשפט המחוזי, קבע כי אין לשנות את ההכרעה. את עיקר פסק דינו השופט ג'ובראן מבסס על שני עקרונות.

האחד הינו החזקה הממושכת שהפטריארך הארמני הצליח להוכיח במשך כל השנים עד 1948 והחל מ-1967, וזאת בניגוד ליתר העדות שלא הצליחו להראות כזו חזקה.

השופט ג'ובראן קבע: "החזקה בחלקה עשויה לשמש ראיה לזכות בעלות, ולעיתים החזקה יכולה לשמש כמקור יחיד לטענת בעלות ולעיתים בראיה חזקה נוספת". בעניין זה השופט ג'ובראן מאמץ את האמור בספרו של ח. זנדברג -הסדר זכויות במקרקעין בארץ ישראל ובמדינת ישראל, הטוען: "בתי משפט שדנו בסכסוכים במקרקעין בלתי מוסדרים נזקקו תדיר לחזקה לפיה המחזיק הוא הבעלים, הן בתקופת המנדט והן בתקופת המדינה. הזדקקות זו נבעה מן ההכרח להכריע בין שני פרטים שאין בידם יכולת להוכיח את בעלותם, והתיישבה עם נכונותו של המשפט המקובל האנגלי להכיר בהחזקה כראיה לבעלות, כאשר מדובר בסכסוך בין פרטים".

כן השופט ג'ובראן מצדיק את פסק הדין של המחוזי בכך שעל פי הסכם משנת 1892, שהיו צדדים לו הפטריארך הארמני והיווני ונציג העדה הלטינית, בית הקברות הארמני תואם בגבולותיו את החלקה שבהסדר.

השופט ג'ובראן קובע כי "בנוסף לראיות אלו יש להוסיף ראיות נסיבתיות הכוללות רישום מלא ומסודר של המתים, העובדה כי העדה הארמנית היא זאת שקיימה במהלך כל השנים הליכים משפטיים על גבולות החלקה, וכן הפניות של העדה האתיופית לעדה הארמנית בבקשות קבורה".

מפסק דין זה ניתן ללמוד על חשיבות החזקה, כשלאיש מהטוענים לבעלות אין מסמך חותך והוכחת בעלות חותכת. כאן המקום לראיות נסיבתיות, ועצם החזקה ועוצמתה והמשכותה המכריעות את הכף.