שותפים לשעבר במסעדת רוקה: מיקי פרידמן אישר לנו הלוואה של 3 מיליון שקל תוך רבע שעה

לטענת השניים, ההלוואה, שניתנה בשתי מנות בינואר ובפברואר 2007, נועדה לרכישת אחזקותיהם של שותפיהם במסעדת היוקרה "רוקה" בהרצליה פיתוח. השניים מבהירים כי ההלוואה אושרה מבלי ששאלת ערבותם עלתה במהלך הפגישה כתנאי למתן האשראי ומבלי שהבנק טרח לשעבד את המניות הנרכשות ולהבטיח עצמו בבטוחות אחרות.

הבעלים הנוכחיים של המסעדה, רון גרינברג, רכש את המסעדה מנתן ודני שבס לפני כחצי שנה ואין לו כל קשר להלוואות שניתנו לשניים מבנק לאומי. גרינברג גם מעולם לא היה שותף של השניים במסעדה.

לטענת נתן ודני שבס, הם חתמו על טופסי ערבות, אף שברור היה לכל המעורבים בפרשה כי מדובר בכיסוי טכני בלבד, שאינו יכול להוות בטוחה בידי הבנק. ואולם, לדבריהם לאחר שפרידמן עזב את תפקידו, חזר בו הבנק מהתנאים וההסכמות, והגיש נגדם תביעה להחזר ההלוואה.

במסגרת בקשת רשות להתגונן נגד תביעת הבנק, שהגישו השניים בתחילת החודש, הם טוענים כי ההלוואה אורגנה על-ידי מתווך, איש עסקים מקורב לבכירי הבנק, שנהג לקיים אחת לשבוע, בדרך כלל בימי שישי, פגישה במסעדה יחד עם בכירים בבנק, בהם פרידמן, וגורמים נוספים מהקהילה העסקית בישראל.

מזומן במעטפות

השבסים מגוללים את אופן היכרותם עם המתווך, שאירגן להם את ההלוואה. לטענתם, הם פגשו במקרה ידיד של משפחתם המשמש כנהגו של המתווך, וסיפרו לו כי נקלעו לסכסוך עם שותפיהם במסעדה וכי הם זקוקים למימון לרכישת חלקם. לדבריהם, הנהג הבהיר להם כי מעבידו יכול לסייע להם להשיג מימון בנקאי, כיוון שהוא מקושר לגורמים מתאימים בבנקים.

לטענתם, תנאי ההלוואה סוכמו בין המתווך לבין פרידמן והוא זה שמסר להם את פרטיו של פרידמן וביקש מהם ליצור עימו קשר לסיכום וחתימה על הניירת. ואמנם, השניים נפגשו עם פרידמן בפגישה קצרה שלא ארכה יותר מ-15 דקות. לדבריהם, הפגישה כללה שיחת חולין שאינה נוגעת כלל לתנאי ההלוואה, כיוון שהתנאים כבר סוכמו בין המתווך לבין פרידמן.

בפנייה לבית המשפט נאמר כי בין השבסים לבין המתווך סוכם כי תמורת השגת האשראי יעמוד שכרו על 10% מסך ההלוואה ושכרו של נהגו יעמוד על 1% מסך ההלוואה. בתוך שבועיים ממועד המפגש האקראי בין נתן ודני שבס לבין הנהג, הם קיבלו את ההלוואה. במועד בו העביר להם הבנק את כספי ההלוואה הראשונה על סך של 400 אלף שקל במזומן, הם מסרו למתווך כעמלה סך של 300 אלף שקל במעטפת מזומן והיתרה שימשה, בין היתר, לתשלום העמלה לנהגו. השבסים מדגישים, באמצעות עוה"ד שאול קוטלר ויונת מאיר, כי הם הבינו שתשלום העמלה למתווך ולנהגו הוא מקובל וידוע לבנק.

לאחר שפרידמן עזב את תפקידו, טוענים השבסים, חזר בו הבנק מהסיכומים עימם ודרש את החזר ההלוואה. נתן ודני שבס מאשימים את הבנק, באמצעות עוה"ד שאול קוטלר ויונת מאיר, בהפרת הסכמים, הטעיה ובהתנהגות בחוסר תום לב ושלא בדרך מקובלת. לדבריהם, הבנק היה מודע לעובדה כי מדובר בהלוואת נון רקורס והוא התרשל בכך שלא טרח לעמוד על רישום שעבוד על המניות הנרכשות כדי להבטיח את תשלום ההלוואה.

הם מבקשים מבית המשפט להעניק להם רשות להתגונן נגד תביעת הבנק להתיר להם להגיש כתב תביעה שכנגד. כמו כן, הם מבקשים להורות על זימונו של פרידמן לדיון בבקשתם לביטול העיקולים על נכסיהם. (ת.א. 1388/08).