מבחן רכב: פורד גלקסי

במטה הנהלת פורד בדטרויט מסתובבים כיום לא מעט אנשים בתחושה לא קלה. אמנם הצרות של פורד ויצרני הרכב האמריקנים בכלל החלו עוד הרבה לפני משבר הנפט - אז עוד קראו להם "טויוטה" - אולם הן היו יחסיות. הבעיות הנוכחיות, שנובעות מהזינוק הבלתי חזוי במחירי הדלק, מעמידות את פורד בפני המשבר הגדול בכל 100 שנותיה.

פורד צריכה כיום להתמודד עם מפעלי ייצור עצומים, שתוכננו עבור כלי רכב ענקיים וצמאים שאין להם דורש. היא ניצבת מול ירידה חודשית דו-ספרתית במכירות בסגמנטים הרווחיים ביותר שלה, ועם סטוקים אדירים של טנדרים ורכבי כביש-שטח, ששוכבים במגרשי הדילרים כמו אבן ומפילים את המחירים של כלי הרכב החדשים והמשומשים גם יחד.

לפורד יש מעט מאוד דרכים להתמודד עם המצב. אחת מהן היא מכירה מזורזת של חברות-הלוויין היוקרתיות שלה - וולבו היא האחרונה בתור - כדי לשפר את תזרים המזומנים בטווח הקצר. אבל כדי לשנות כיוון בטווח הארוך היא מבצעת כיום תפנית יוצאת דופן, ופותחת את שערי ארצות-הברית בפני כלי הרכב הקומפקטיים, היעילים והמודרניים של חטיבת הרכב האירופאית שלה "פורד אירופה". את זה היא עושה באמצעות ייבוא והסבת קווי ייצור מושבתים בארצות-הברית לייצור של דגמים אירופאים, שמתאימים למציאות של 4.5 דולר לגלון.

אחד הדגמים, שיש לו חשיבות אסטרטגית בתפנית, הוא המיני-ואן פורד גלקסי, שמשווק גם אצלנו, בישראל.

חיצונית זהו רכב עם עיצוב מדויק ונכון, ללא שמץ מהכרסתניות המופגנת של המיני-ואנים האמריקניים הענקיים.

עם אורך של 4.82 מ' ורוחב של 1.86 מ' הוא תופס שטח כביש של מכונית סאלון רגילה וכל סנטימטר שלו נראה מנוצל כהלכה - החל מבסיס גלגלים ארוך שדוחק את הגלגלים לפינות המרכב, דרך דפנות זקופות שמנצלות למקסימום את מרחב הפנים וכלה בגג אופקי ובזנב אנכי. אין לו קשתות גלגלים שריריות או כונסי אוויר כמו של אחיו הקטן יותר S-MAX, אבל בגרסת הגימור המפוארת ג'יה, עם חלונות כהים וחישוקי סגסוגת, הגלקסי אפילו מצליח למשוך תשומת לב ברחוב.

סביבת נהג כמו במונדיאו

תא הנוסעים הוא תכלית הקיום של המיני-ואנים המשפחתיים ומהנדסי פורד עשו עבודה מרשימה בניצול מיטבי של הממדים החיצוניים הצנועים.

לגלקסי אין דלתות צד מחליקות אבל הגישה לשורת המושבים השלישית עדיין מתבצעת בקלות יחסית, והכניסה לתא נוחה בזכות סף לא גבוה מדי וגג, שמאפשר נחיתה זקופה ונטולת מאמץ במושבים. בניגוד למיני-מיני-ואנים דוגמת מאזדה 5 ושות', צמד המושבים בשורה השלישית מאחור יכולים לאכלס גם מבוגרים עם מרווח סביר לרגליים ולראש.

המגבלה העיקרית היא רוחב המושבים בשורה השנייה והשלישית, שעשוי להוות עידוד רציני לדיאטה וכושר גופני. כאשר כל המושבים מאוישים נפח המטען מסתפק ב-390 ליטר - מספיק רק בקושי למטען יד קל של שבעה נוסעים. עם זאת, קיפול ו/או הסרה של חלק מהמושבים - פעולה שמתבצעת בקלות יתרה - מגדילים משמעותית את הנפח ומשפחה בת חמש נפשות לא תתקשה להטעין לתוך הרכב ציוד נופש מלא, כולל אופניים, גלשן, מערכת מנגל וכדומה.

סביבת הנהג תואמת את הקו החדש של דגמי פורד ומזכירה מאוד את המונדיאו. תנוחת הישיבה מאחורי ההגה נינוחה, הראות לכל הכיוונים מצוינת, לוח המחוונים ברור ונאה, למרות שאנחנו לא חסידים גדולים של פיקוד ההגה של פורד, שכולל לא פחות מ-16 מתגים שונים.

איכות הייצור והחומרים מותירה רושם מכובד למעט מסילת תאי האחסון העיליים נוסח מטוסי-נוסעים, שממוקמת לאורך כל הגג ועשויה מרכיבי פלסטיק קלילים וזולים למגע.

מתחת למרכב הרבוע מסתתרת הפלטפורמה המשפחתית של המונדיאו והוולבו S80 החדשות, וזוהי בהחלט נקודת פתיחה מוצלחת. על הכביש הגלקסי אכן מרגיש "הכי פחות מיני-ואן" מבין כל המיני-ואנים הגדולים בהם נהגנו עד היום.

מרכז הכובד נמוך יחסית ומנטרל את נטיית הגוף בפניות חדות, המתלים המתוחכמים נטועים היטב בכביש והרכב יציב מאוד במהירויות גבוהות וזורם בקלילות בפניות.

לחלק מהתחושה תורמים צמידי ספורט נמוכי חתך אבל עדיין, זהו "מוביל נוסעים" משפחתי, שלא יגרום לנוהג בו להרגיש כמו נהג מיניבוס שכיר. ההגה רגיש וקל מדי לטעמנו אבל עדיין מאפשר לקבל מידע מספק על מצב הגלגלים.

ספיגת הזעזועים רכה ונעימה יותר מזו של ה-S-MAX ונטרול המהמורות העירוניות סביר, אבל הגלקסי לא מעניק את הבידוד המרחף של המיני-ואנים האמריקנים הגדולים. קרוב לוודאי שזהו המחיר שגובים צמיגי הספורט הקיצוניים. היינו ממליצים ליבואן לשקול להכניס למפרט הישראלי צמיגים משפחתיים יותר.

צריכת דלק סבירה

מנוע ה-2.3 ליטר בנזין של המונדיאו מסתפק ב-161 כ"ס ואין לו את הדחף של המתחרים האמריקנים או את המומנט השופע של הדיזל של הקיה קרניבל.

מנגד הוא משודך לתיבה אוטומטית מצוינת בת 6 מהירויות וצריך למשוך משקל צנוע יחסית לז'אנר - כ-1.7 טון בלבד - מה שמעניק לו תחושה זריזה וביצועים סבירים דוגמת זינוק מאפס ל-100 ב-11.2 שניות. גם הבלמים מרגישים חדים ויעילים יותר מאשר במיני-ואנים כבדים.

צריכת הדלק - סוגיה לא מבוטלת בימים אלה - מתקבלת על הדעת ביחס לז'אנר ובנהיגה מקובלת אפשר להשיג 8 קילומטר לליטר ללא קושי.

פורד גלקסי ברמת הגימור המפנקת ג'יה עולה בארץ הקודש 191 אלף שקל ומשתבץ בנישה הלא-גדולה של "מיני-ואנים פול-סייז בקבוצת שווי שימוש 5".

דגם הדיזל כבר עולה 220 אלף שקל ובהתחשב בביצועיו הצנועים, סביר להניח שהוא יישאר בקטלוג בלבד. במחיר הזה צריך הגלקסי להתמודד עם כמה מתחרים חדשים ומרווחים יותר שמגיעים מארצות-הברית (דודג') וקוריאה (קיה) ולהצדיק פער מחיר של כ-13 אלף שקל מעל אחיו, ה-S-MAX, עם אותו מנוע וגיר, מראה יותר מושך והתנהגות כביש מושחזת. *

מתחרים

דודג' ג'רני

הג'ורני ארוך בכ-8 ס"מ מהגלקסי ובסיס הגלגלים שלו ארוך ב-5 ס"מ. יש לו מרחב ישיבה נדיב, כולל בשורה השלישית מאחור. הגישה הנוחה וסידור המושבים המודולרי של הרכב ממחישים את הניסיון הרב שצברו האמריקנים בתחום. יש לו גם אין ספור פתרונות אחסון מקוריים. לארץ הוא מגיע עם מנוע בנזין בהספק של 170 כ"ס, שמונה כריות אוויר, מערכת בקרת משיכה ועוד, ומחירו, בסיוע הדולר הנמוך, מתחיל ב-167 אלף שקל.

שברולט אפלנדר

השברולט אפלנדר שייך לדור הביניים של המיני-ואנים האמריקנים. הדגם "הקומפקטי" שלו נמתח לאורך 4.85 מ' וניצב על בסיס גלגלים של 2.87 מ'. הוא מציע כניסה נוחה מאוד וסידור מושבים מרווח עם מרחב סביר לכתפיים, לרגליים ולראש גם בשורה השלישית. לרכב מנוע אמריקני מלפני עידן מחירי הנפט הנוסקים, עם נפח של 3.88 מ' והספק של 240 כ"ס. נוחות הנסיעה רכה וטובה.

קאיה קרניבל

לדור האחרון של הקרניבל יש עיצוב בוגר, נקי ומוצק יותר, אם כי הוא עדיין רחב מאוד (1.99 מ') וגבוה (1.76 מ'). הכלי מציע 7 מושבים מרווחים עם שפע של מרחב כתפיים וראש, והכניסה והיציאה נוחות מאוד בזכות דלתות הצד המחליקות. מתלים מודרניים מעניקים לו שילוב טוב בין נוחות להתנהגות כביש והוא מיובא בשתי גרסאות מנוע - בנזין 2.7 ליטר בהספק 189 כ"ס או טורבו-דיזל רב-עוצמה בנפח 2.9 ליטר, שמייצר 185 כ"ס. המחיר מתחיל ב-191 אלף שקל.