זה היה סוף-שבוע אביבי ראשון אחרי החורף, והטיילת של נתניה המתה אדם; משפחות, תיירים וספורטאים חובבים התענגו על מזג האוויר הנעים, בתי הקפה היו מלאים, ובעלי הדוכנים הניידים - מוכרי הבלונים, העפיפונים והקרטיבים - לא הפסיקו לחייך. ואז החלה האדמה לרעוד, ולשנייה קצרה ירדה דממה על הטיילת. מצוק הכורכר שבע המרורים של נתניה התחיל לקרוס. ההמון שעל הטיילת לא בדיוק הבין מה קורה, אבל את קולות הנפץ הוא שמע גם שמע, והדממה הקצרצרה התחלפה במנוסה מבוהלת לכיוון העיר. ואולם, רבים לא הספיקו להתרחק ממוקד הסכנה וכשהתמוטטה הטיילת נקברו תחת הריסותיה.
עוד תסריט בלהות בנוסח הסדרות הכמו-דוקומנטריות המשודרות בימים אלה בטלוויזיה? כשקוראים את הדוח שנערך עבור עיריית נתניה בדצמבר 2005, בעניין סכנת ההתמוטטות של המצוק, התסריט הזה מוחשי לגמרי. למרות זאת, את הדוח הזה, הצופה התמוטטות של צוקי נתניה, העירייה העדיפה להצניע.
מדוע להסתיר מסמך כזה, ולא להציגו בראש חוצות בדרישה לפעולה מיידית? בעירייה גורסים שמדובר בדוח ביניים, ולכן אין לתת לו פומבי. זו טענה בעייתית, אם מביאים בחשבון את הסכנה לציבור ואת העובדה שעברו כמעט שלוש שנים מאז הוגש הדוח, מבלי שמדיניות גובשה או שנעשו פעולות בשטח.
לגורמים אחרים יש הסברים משכנעים יותר: הביקורת הציבורית שתתעורר לאור העשייה המצומצמת של העירייה ושל הרשויות האחרות, הביקורת על המשך ההשקעות הכספיות בבנייה למרות הסכנה, החשש מירידה צפויה במחירי הנדל"ן, הסטיגמה העלולה להיווצר, ואפילו הפחד מתביעות של בעלי נכסים בשל "חוסר תום לב" של הרשויות.
התמוטטות המצוק בנתניה אינה שמועה חסרת בסיס המסתובבת בין ותיקי העיר, אלא עובדה שנבדקה ואומתה. למרות זאת, הפעולות הנדרשות - ייצוב המצוק והרחקת הציבור - אינן מבוצעות. להפך, העירייה ממשיכה לקדם בנייה חדשה על המצוק.
כבר שלושים שנה
הרמז הראשון למצבו של המצוק התקבל בדיוק לפני שלושים שנה: תושבת העיר, ז'נט הכט, נהרגה בקיץ 1978 מהתדרדרות סלעים שניתקו מהמצוק. בעקבות זאת הקימה הממשלה ועדה שניתחה את המצב והגישה המלצות, ובהן הקמת שוברי גלים וקירות תומכים, שרטוט "קו אדום" שמעבר לו תיאסר הבנייה, ונקיטת אמצעי זהירות שימנעו מהציבור להתקרב לשפת המצוק. כצפוי, איש לא טרח ליישם את ההמלצות הללו.
הוועדה לא הייתה היחידה שעסקה בסוגיה. ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת קיימה באותה תקופה ישיבות דחופות בנושא. לאחר ששמעה מומחים קבעה הוועדה שבחוף נתניה יש תהליך מתמיד של גלישת גושי כורכר, והטילה על משרד הפנים ועל העירייה להזמין סקרים ולפעול. בין היתר קראה הוועדה לעיריית נתניה להטיל מגבלות בנייה באזורים הסמוכים למצוק, ו"לעמוד על המשמר" באמצעות ביקורות חוזרות ונשנות שיקטינו את הסכנה הנשקפת למתרחצים בחוף. גם ההמלצות האלה העלו אבק, עד שנשכחו.
שנתיים אחר כך, ביוני 1980, באה עוד תזכורת: פקיד במחוז רמלה (שנתניה נמצאת בו) של משרד הפנים, פנה לממונה על המחוז והזכיר לו שיש להימנע מאישור תוכניות בניין עיר בנתניה ולא לתת היתרי בנייה לאורך המצוק עד למציאת פתרון לייצוב הצוקים. גם במקרה הזה, ההמלצה נשלחה אחר כבוד לארכיון.
עם זאת, יש לציין כי במשך השנים בוצעו מספר עבודות נקודתיות לייצוב המצוק ולהגנה על מבנים אחדים, בעיקר מלונות. בין השאר הוקמו שני שוברי גלים מנותקים בחוף סירונית, הוקם קיר תומך לרגלי מלון כרמל, הוקמו קירות מגן מכלונסאות ליד מלון העונות, ונשתלה צמחייה כדי למנוע את הסחף שעלולים ליצור גשמים. ואולם, באף אחד מהמקרים האלה לא נעשה ניסיון למצוא פתרון כולל לבעיה.
בשנים הרבות שחלפו מאז מותה של הכט טענו מדי פעם תושבים ותיקים, כי הם רואים בבירור כיצד קצה המצוק הולך ומתקרב אליהם, אולם איש לא שעה. רק ב-2004 הקים מהנדס העיר, פול ויטל, צוות מומחים שעליו הוטל לבדוק את מצב המצוק. את הדוח ערכה חברת "אפרתי מדפיס ניהול פרויקטים", שהתייעצה עם שורה של מומחים, בהם יועץ קרקע, גיאולוג ימי ומומחה למערכות סילוק מים. מטרת העבודה הוגדרה כגיבוש פתרונות הנדסיים ישימים והצעת צעדים קונקרטיים. את הבדיקה, שעלותה הייתה 600 אלף שקל, מימנו העירייה ומשרד הפנים, ובדצמבר 2005 הוגש הדוח.
בלי עיתונאים חטטנים
יהודית ולנר, 86, עלתה לישראל בשנות ה-50, ומאז מתגוררת ברחוב המלכים, בגבולה הצפון מערבי של העיר, קו ראשון לים. ב-2005, בשיחה אקראית עם נכדה, עו"ד אורן שבת, היא אמרה לו שיש לה הרגשה שקצה המצוק מתקרב והולך. שבת, שבילה בילדותו ימים רבים בבית סבתו, החליט לבוא ולבדוק בעצמו. "קפצתי מעל לגדר", הוא אומר, "התקרבתי וגיליתי שהיא צודקת. המצוק אכן התקרב לבית".
הוא פנה לעיריית נתניה, ונענה שהמצוק תקין. לך ולסבתך אין סיבה לדאגה, אמרו לו. "שמחתי, ושכחתי מהעניין לחלוטין למשך כשנתיים", הוא מספר, "ואז נודע לי במקרה, שבידי העירייה יש דוח הסוקר את מצב המצוקים, שממנו עולה שהמצב רחוק מלהיות בסדר. בקיץ 2007 פניתי לעירייה בשמה של סבתי, וביקשתי לקבל את הדוח. זמן קצר אחר כך היא אמרה לי שבשל גילה היא אינה מתכוונת להיות צד לתיק, ולכן לקחתי אותו על עצמי. זה לא עניין של סבתי בלבד. ברחוב הזה גרים תושבים ותיקים רבים, שרכשו את הבתים לפני שנים רבות, ואין להם כוח ומשאבים לעמוד על זכויותיהם".
ברחובות גרים תושבים, ועל הטיילת מטיילים אנשים, אך העירייה לא חשבה שראוי שידעו על הסכנות האורבות להם: שבת קיבל מכתב ממנהלת אגף התשתיות בעירייה, עדה אייזנשטיין, המודיעה לו שהעירייה מסרבת למסור לו את הדוח, על סמך חוות דעת של המחלקה המשפטית. לאחר דין ודברים נוסף הזמינה אותו אייזנשטיין לעיין בדוח בפיקוחה האישי, במשרדה שבעירייה. את החלטתה, לפי שבת, נימקה אייזנשטיין בכך ש"עיתונאי זריז וסקרן עלול לעשות שימוש בדוח כדי לבקר את העירייה באמצעי התקשורת".
שבת החליט לא לוותר, ועתר לבית המשפט לפי חוק חופש המידע. בעתירה הוא טען שהמפולות המתרחשות באזורים שונים מסכנות את תושבי העיר, ולכן יש להזהיר את הציבור. לטענתו, הדוח כולל מידע על-אודות מצבו הגיאולוגי של המצוק, ופירוט של הסכנות הצפויות לתשתיות ולנכסים, ויסייע לציבור לדרוש מהרשויות הרלבנטיות לתקן את המצב.
העירייה המשיכה להתעקש, וטענה בבית המשפט שהיא רשאית לא למסור דוח שעליו אמורה להתבסס מדיניות הנמצאת בשלבי תכנון. ההסבר? חשיפת המידע תגרום להתערבות הציבור בגיבוש המדיניות.
לפני מספר שבועות דחתה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל רובינשטיין, את טענות העירייה, וקבעה שעליה למסור את המסמך לשבת. בית המשפט קבע כי לא זו בלבד שלא מצא בפרסום הדוח פגיעה באינטרס הציבורי, אלא להפך: הפרסום יחזק את אמון הציבור בעירייה, שאינה מסתירה את התנהלותה ופועלת לטיפול בבעיית המצוק בשקיפות מלאה. השופטת חייבה את העירייה לשלם לשבת הוצאות בסך 30 אלף שקל.
תושבים לא הורשו עד היום לקבל מידע על המצוק המתכרסם, אבל אנשי מקצוע זכו להתעדכן במידע. החשאיות נשמרה רק ביחס לציבור. ממה חששה העירייה? יו"ר לשכת שמאי המקרקעין לשעבר, רן וירניק, מעריך שהחשש העיקרי נובע מהסטיגמה, העלולה להוריד באופן ניכר את שווי הבתים והנכסים בעיר, בעיקר אלה הסמוכים למצוק. מסטיגמה, אומר וירניק, קשה להיפטר. "כמו ששמו של ים המלח נקשר לבולענים, כך קיים חשש ששמה של נתניה יקושר מיד לתופעת המצוק המתמוטט", הוא מעריך.
יו"ר לשכת שמאי המקרקעין הנוכחי, ארז כהן, אומר כי כלל ידוע הוא שבתים הקרובים לים זוכים למחירים גבוהים. חשש להתמוטטות עלול להפוך את המגמה, ולטעת חשש בקרב הקונים מפני רכישת נכסים באזור. זאת ועוד: לדבריו, גילוי נאות מצד המוכר הוא אחד הכללים הברורים בכל עסקת נדל"ן. כשבעל נכס, או אפילו מינהל מקרקעי ישראל, משווק קרקע ללא גילוי נאות, הוא עלול להיתבע על-ידי הקונה ולשלם פיצויים. מהכלל הזה נגזר, כי כאשר העירייה מספקת מידע תכנוני, היא חייבת לספק לקונה הקרקע מידע. אם לא מסרה לו על סכנות צפויות, היא עלולה להיתבע בעצמה.
החול נשטף החוצה
אז מה יש בדוח, שעיריית נתניה כה חוששת מחשיפתו? קודם כול, קביעה נחרצת כי מצבו של המצוק בנתניה חמור יותר מאשר מצוקי הכורכר האחרים בישראל, בשל גובהו הרב ותנאים גיאולוגיים נוספים.
מצוק הכורכר בנוי משכבות של חול וכורכר שאינן ניחנות בחוזק אחיד. ההבדל בין השכבות יוצר חשש מתמיד מהתמוטטות, שכן די בקריסה של שכבה אחת כדי לגרום שבר בכל השכבות שמעליה. הרס מצוק הכורכר מתרחש בו-בזמן מצדו העליון ומצדו התחתון. בסיסו מתערער בשל חתירת הגלים, הסוחפים את החול שבין השכבות ויוצרים חללים פנימיים המחלישים את המבנה. תהליך דומה, אם כי בקצב איטי בהרבה, מתרחש בחלקו העליון של המצוק: המים הזורמים ברחובות העיר מחלחלים למצוק, שוטפים החוצה את שכבות החול, ומחלישים את החלקים העליון והאמצעי של המצוק. לפי הדוח, ככל שצפיפות הבנייה בראש המצוק גדולה יותר, כך מתערער המצוק עוד יותר.
הדוח מחלק את המצוק, שאורכו בנתניה כ-10.5 קילומטרים, לשלושה חלקים, לפי קצב ההתפוררות. מהגבול המוניציפלי הצפוני, ועד לשוברי הגלים, נמצא שבחמישים השנים האחרונות נסוג המצוק בכ-15 מטר; מול שוברי הגלים נמצאה נסיגה של כעשרה מטרים בחמישים השנים האחרונות; ובתחום שמדרום לשוברי הגלים עמד קצב הנסיגה על כ-20 מטר בחמישים השנים האחרונות, או ארבעים סנטימטר לשנה. כותבי הדוח מדגישים שבאזורים מסוימים מתרחשות כל הזמן מפולות, וכי אפילו בזמן הכנת הדוח התרחשו שינויים משמעותיים בשטח.
בניסיון לסמן את האזורים הרגישים יותר במצוק יצרו עורכי הדוח מעין "סולם בטיחות", המתבסס על המשתנים של הצוק. בסולם הזה, הספרה 1 מסמנת רמת בטיחות סבירה. ככל שהיא יורדת - כך עולה הסכנה. כותבי הדוח מציינים כי ביצעו הערכה ממעיטה, וכי בארץ הנחשבת לרגישה מבחינת רעידות אדמה, כמו ישראל, צריך היה להביא בחשבון מקדם בטיחות גבוה יותר.
כאמור, האזורים הרגישים והפגיעים ביותר נמצאו בחלק הדרומי של המצוק, לאורך רחוב ברוך רם, ועד למלון כרמל ולרגלי טיילת המצוק (פירוט בטבלה המצורפת).
על התנהלותה של העירייה ניתן ללמוד משהו מכך שיזמה בשנה שעברה הקמת מבנה למסעדה סמוך למלון כרמל. התוכניות הוגשו לאישור, אך בסופו של דבר נדחו בוועדת הערר, בנימוקים שאינם קשורים למצבו של הצוק. בשום שלב לאורך התהליך לא ציינה העירייה כי האזור כולו סובל מסכנת התמוטטות. באתר האינטרנט שלה מציינת העירייה שהיא מקדמת תוכנית המשלבת בנייה למגורים ומלונאות לאורך המצוק, ממלון כרמל דרומה, עד לשמורת האירוסים. הזכויות בתוכנית כוללות היקפי בנייה של כ-3,000 יחידות דיור וכן כאלף חדרי מלון.
הדוח מקדיש התייחסות מיוחדת לטיילת ולפרגולות הבנויות לאורכה - שני מוקדי משיכה לתושבים רבים. לפי הדוח, הפרגולות הללו נבנו על מצוק, שמדד הבטיחות שלו נמוך במיוחד, וקיימת סכנה ממשית שסלעי הכורכר, שעליהם בנויות הפרגולות, יתמוטטו בבת אחת. לא צריך דמיון פרוע כדי לדמיין איזה נזק ייגרם במקרה כזה. הדוח מציין במפורש: "כל עיכוב בנקיטת צעדים להקטנת ההרס יגדיל את הסכנות".
אפשר למנוע
הדוח אינו עוסק רק במצבו של המצוק, אלא מציע המלצות לייצובו: סדרה של עבודות, בהן דיפון של רגלי המצוק באמצעות מסלעות ושוברי גלים, קירות תומכים מבטון, שתילת צמחייה על המדרון עצמו ומתיחת רשתות.
המסמך מחלק את העבודות לשלושה שלבים עיקריים: את השלב הראשון הוא ממליץ להשלים בתוך חמש שנים (שמהן עברו כמעט שלוש מבלי שנעשו הפעולות הדרושות), והשניים הבאים אמורים להימשך 25 שנים נוספות. העלות הכוללת של התוכנית, לפי הדוח, מסתכמת בכ-210 מיליון שקל, מהם רק 33 מיליון בשנים הראשונות - עלות מצחיקה ביחס לנזקים הפוטנציאליים. אגב, לפי הערכות, מ-1958 ועד 2002 נגרעו מבמת המצוק כמאה דונם, שמחירם כקרקע למעלה מ-100 מיליון שקל.
רכז החופים בחברה להגנת הטבע, משה פרלמוטר, אומר שאם יוחלט בסופו של דבר לבצע את עבודות התיקון - שכנראה אין מהן מנוס - מוטב לעשות זאת בזהירות רבה, משום שאין בישראל ניסיון רב בתחום; עקב חוסר הניסיון, פעולות שנועדו לתקן גרמו לא אחת נזקים. למשל, במרינה בהרצליה הוקמו שוברי גלים מנותקים, מתוך כוונה לשמור על החוף הצפוני של העיר, ועד מהרה התברר שהם גורמים נזק כבד.
"במהלך 2008 הוציאה העירייה היתר בנייה למלון ובו שלושים קומות, בגג המצוק, מדרום למלון כרמל, במקום הרגיש ביותר, שבו קצב נסיגת המצוק הוא הגדול ביותר", אומר פרלמוטר. "כל זאת בשעה שהדוח היה בידיה. החברה להגנת הטבע ניסתה לעצור את הבנייה, אך ללא הועיל. השאלה שיש לשאול היא: אם העירייה כבר השקיעה כל-כך הרבה כסף בהכנת הדוח, מדוע היא עצמה אינה לומדת ממנו?"
תגובת עיריית נתניה: אין סכנה
מהנדס העיר אומר כי הסכנה היחידה שוררת בחופים לא מוכרזים
"לא הייתה לנו שום כוונה להסתיר את הדוח", טוען בתגובה מהנדס עיריית נתניה, פול ויטל. "הצענו לעו"ד שבת לראות את הדוח במשרדנו. הסברנו לו כי מדובר בדוח ביניים ושטרם השלמנו את התכנון המפורט. הצענו לו להראות לו את הדוח לאחר שיושלם לחלוטין, אך הוא סירב ודרש את הדוח כולו. לכך לא היינו מוכנים".
ויטל מוסיף שנתניה היא העיר היחידה בישראל שהכינה דוח מסוג זה, הכולל מחקר מפורט על מצב מצוק הכורכר בארץ, ועל כך זכתה לשבחים רבים. עוד אומר ויטל שחלק מהדוח נמסר לעיתונות.
אם הכול כל-כך גלוי, מדוע סירבתם לתת את הדוח?
"כי, לדעתי, אדם שיודע חצי אמת גרוע יותר מאדם שלא יודע כלום. העבודה לא גמורה, ולכן אין סיבה להראות אותה לכלל הציבור. מדובר בסך-הכול במחקר שיש בו כל מיני הנחות. אין לי בעיה שכולם יראו את זה, אך שיהיה ברור שמדובר בעבודה חלקית בלבד".
יש מי שאומר שאתם פוחדים שתיווצר סטיגמה?
"בשום אופן לא. דבר כזה אפילו לא עבר במוחנו. הזמנו את הדוח כי אנחנו עיר אחראית, ואני חושב שמגיעות לנו תשבחות על כך שבכלל לקחנו על עצמנו לבצע את הסקר למרות שמדובר בעצם בפרויקט לאומי. הצגנו את הסקר בכנסים בינלאומיים, שם שיבחו אותנו על היוזמה".
אתה לא חושב שטעיתם בכך שלא חשפתם את הממצאים לציבור?
"למרות שכותרת הדוח טוענת שזהו דוח מסכם, העבודה חלקית ובשלב מקדמי. ואנחנו לא רוצים להראות דברים חלקיים ולא גמורים. הגשנו את המסכמים לוולחו"ף (הוועדה לשמירה על החופים) ולארגוני הסביבה, מתוך מחשבה שהם מבינים שזהו מחקר ראשוני. לא בטוח שאחרים היו מבינים זאת. אם עיתונאי היה בא ואומר שהוא רוצה לראות את הדוח הייתי מראה לו. אני רוצה להדגיש שהדבר הזה לא סופי, ושטרם סיימנו את העבודה".
אז לכולם אתה מוכן להראות, חוץ מלתושבים שלכם?
"לוולחו"ף מגיעים אנשי מקצוע. עו"ד שבת הוא לא איש מקצוע, ואין לו חשיבה הנדסית. אנו חשים תחושת אחריות כלפי התושבים שלנו, ומתכוונים להמשיך לבנות את העיר בצורה הטובה ביותר. אנחנו מכבדים את פסק הדין, וחושבים בצער שהדברים הוצאו מהקשרם".
המצוק של נתניה מסוכן?
"באזור המעלית כמעט שאין בעיה. גם באזור בין מלון העונות וחוף סירונית אין בעיה גדולה. בשדרות ניצה הבעיה לא קריטית. הבעיה הגדולה היא ברחוב ברוך רם ובאזור מלון כרמל, לכן שם לא כל-כך בונים".
מה עם הטיילת? מהדוח עולה שיש שם בעיה קשה, שכן המצוק אינו עומד בפקטור הבטיחות שאתם עצמכם קבעתם.
"מדובר בפקטור זמני בלבד, שאפילו לא קיבל את אישור הטכניון. מדובר בסימולציה ממוחשבת שנועדה לתת בסיס, לא יותר מכך. הטיילת מחולקת ל-15 אזורים, שהבליה בהם אינה שווה בכל מקום. יש קטעים שבהם הבליה גדולה יותר, ויש קטעים שבהם היא קטנה. בשנים הקרובות נשקיע באזור של ברוך רם, שם עשינו הרבה עבודה".
ומה עם הפרגולות של הטיילת?
"אין שם שום בעיה. אם נצטרך ניסוג עם הטיילת, אך אין ספק שהסכנה לא מיידית. גם החופים המוכרזים בטוחים מסכנה. החופים הלא מוכרזים בטוחים פחות, כי יש שם סכנה של נפילת אבנים. צוותים של העירייה מסיירים באזור כדי לבדוק שאין מפולות".
ביחס לפעולות שבוצעו במשך השנים אומר ויטל כי בעשור האחרון השקיעה העירייה כ-25 מיליון שקל בייצוב המצוק, ושבעתיד תמשיך להשקיע. "אי-אפשר לעצור לחלוטין את הבליה", הוא אומר, "שכן היא לא מעשה ידי אדם, אלא מעשה של הטבע, אבל אפשר לצמצם אותה".
למגזין הדיגיטלי לחץ כאן
כתבות
ני"ע
