ארגון אדם טבע ודין, בשיתוף הקליניקה לצדק סביבתי באוניברסיטת תל-אביב, עתרו היום (ה') לבג"ץ, בטענה כי חוסר הסכמה בין השר להגנת הסביבה לשר התקשורת מוביל לאי-יישום חוק הקרינה הבלתי מייננת, בהיעדר תקנות.
תקנות אלה אמורות לקבוע את רמות החשיפה המרביות המותרות לאדם ממקורות קרינה ואת מרחקי הבטיחות ממתקני שידור סלולריים, לרבות מרחקי בטיחות ממוסדות אוכלוסיה רגישה כגני ילדים ובתי-חולים.
מגישי העתירה טוענים כי אי יישום החוק בהיעדר תקנות בא על חשבון בריאות הציבור, ומונע את הסדרת נושא הקרינה מאנטנות סלולריות בישראל.
חוק הקרינה הבלתי מייננת מחייב את המשרד להגנת הסביבה, בהסכמת משרד התקשורת, להתקין תקנות שהיו אמורות להיות מוגשות לאישור ועדת הפנים עד יום 1.1.2007. תקנות אלה אמורות לאפשר את יישום החוק בפועל באמצעות קביעת רמת החשיפה המרבית מקרינה, שהיא מהותית לחוק ובעלת השלכות ישירות על בריאות הציבור וחייו.
לטענת העותרות, היעדר קביעת התקנות אינו רק הפרה מפורשת של מצוות המחוקק - אלא גם מרוקן את החוק מתוכן. לבג"ץ צורפה בקשה לצו ביניים, במטרה למנוע מחברות הסלולר להציב אנטנות נוספות עד שיוסדרו התקנות בחוק.
בעתירה נטען עוד, כי לעותרים נודע כי ככל הנראה הסיבה לעיכוב בהשלמת התקנות היא חילוקי דעות ומאבקי כוחות בין המשרד להגנת הסביבה ומשרד התקשורת. בעתירה הם טוענים כי לא ייתכן שמשרדי הממשלה יריבו ביניהם ולא יצליחו להגיע להסכמות, על חשבון בריאות הציבור והסביבה.
העתירה הוגשה על-ידי עורכת הדין חן תירוש ועורכת הדין נירית לוטן. (בג"ץ 6420/08).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
