"כל אחד רוצה להיות מנכ"ל, להיות מזכ"ל, להיות מפכ"ל", שרים אריק אינשטיין ושלום חנוך באחד הפזמונים הפופולריים שלהם. בפועל, כמעט כל טיפוס הישגי ומרפקן יכול לטפס אל צמרת ההיררכיה הארגונית או לפחות להתברג שם במקום גבוה. המשוכה האקדמית, מתגלה גם היא כלא בלתי-אפשרית. ציון גבוה בתואר הראשון, לצד הישגים נאים במבחן ה-GMAT, מחליקים את הקבלה לתוכניות MBA באוניברסיטאות המובילות בארץ.
אבל, בימים שבהם חוקרי ניהול מטיפים שקוד אתי כבר לא יכול יותר להיות רק פוסטר על הקיר, וכשבעלי המניות עצמם מבינים יותר את התרומה הישירה של התנהלות עסקית אתית בטווח הארוך, נשאלת השאלה - האם לצד מבדקי האינטלקט כדאי להציב בפני סטודנטים למנהל עסקים, אותם אלה שעתידים להפוך מנהלים, גם מבחני יושרה שיבדקו את רמתם המוסרית והערכית כבני אדם? כל זאת, כדי למנוע את הסתננותם מאוחר יותר של "עשבים שוטים" לתוך הזירה העסקית.
אם מציבים את השאלה הזו למרבית אנשי האקדמיה בפקולטות לניהול, מגלים שהם מזדעזעים מעצם הרעיון. אלה תופשים את קיומם של מבדקי יושרה כאלה כהכנסת צלם להיכל הקודש. "ידע", הם יאמרו, "היא זכות בסיסית גם של סטודנט תחמן, גם של אדם לא מוסרי, ואפילו של תלמיד נגוע בפלילים". ובכל זאת, לנוכח ריבוי שחיתויות של מנהלים בכירים באירועים כמו אנרון, הבנק למסחר, וורלדקום, בנק ברינגס הבריטי ועוד, נשאלת השאלה - האם לא נבון יהיה להציב כבר בתהליכי הסינון האקדמיים של הסטודנטים לתוכניות MBA מבדקי יושרה, כקו הגנה ראשון?
המצדדים בגישה זו יטענו, כי ממש כשם שבלימודי תואר שני לא יאפשרו לכל סטודנט לפסיכולוגיה להתקבל אוטומטית ללימודי פסיכולוגיה קלינית, כך גם כדאי שיוצב מחסום לסינון מנהלים מושחתים בפוטנציה כבר בשלב לימודיהם האקדמיים. "מנהלים", הם יאמרו, "משפיעים בקנה מידה רחב יותר על החברה מאשר פסיכולוג או רופא. לעתים טווח השפעתם משליך על כלכלות שלמות' וכיוון שכך מוטב לסלק את 'התפוחים הרקובים' בשלב מוקדם של התהליך". סוגיה הגותית או פרגמאטית? חוקרים ומרצים למינהל עסקים, אנשי עסקים ופילוסוף אחד, משיבים. *
"תפקידנו כמוסד אקדמי אינו להגן על הציבור"
פרופ' יואב גנזך, לשעבר יו"ר הוועדה לקבלת סטודנטים בפקולטה לניהול, אוניברסיטת תל-אביב
"איני בעד סינון של מועמדים ללימודי מנהל עסקים על בסיס המימד האתי. תפקידנו כמוסד אקדמי אינו להגן על הציבור מפני מנהלים שהתגלו בסופו של יום כבלתי מוסריים, אלא להכשיר את הסטודנטים שלנו, לצייד אותם בידע ובכלים לעסוק במקצוע (ניהול). אמנם האוניברסיטה מתוקצבת על-ידי החברה, שבוודאי היתה רוצה לראות את האנשים היותר אתיים מקודמים בתוכה, אבל איני מכיר מבחנים אובייקטיביים טובים שיוכלו לקבוע את רמת המוסריות של התלמידים. גם המושג אתיקה לא נהיר עד הסוף. מגוון העמדות והדעות לגבי משמעותו של המושג 'מוסר' רחב ביותר ובהינתן העמימות הזו, אני מוטרד שאם תיערך סלקציית תלמידים, על-פי מדד כזה, הרי שבסופו של יום יצלחו אותו יותר סטודנטים שדומים באופיים או בהתנהגותם לאנשי המיון (בדרך כלל אנשים חזקים יותר בחברה). זה כשלעצמו יוצר בעיה". *
"כמוסד חינוכי הייתי דווקא מתמקדת בסטודנטים שסרחו"
ד"ר אביבה גבע, מנהלת הקורס מוסר ועסקים באוניברסיטה הפתוחה
"החברה שוללת מאנשים שסרחו את הזכות לחופש, אבל לא לגיטימי ולא מוסרי בעיני שהיא תשלול מהם את הזכות הבסיסית לידע. יתר על כן, באוניברסיטה הפתוחה, חלק מן הסטודנטים שלי הם אסירים. חלקם לומדים קורסים באתיקה ואני מברכת על התופעה הזו. כמוסד חינוכי הייתי דווקא מתמקדת באותם סטודנטים שסרחו, שהעתיקו במבחן, שחטאו בפלגיאריזם או אפילו סטודנטים שמוכתמים בעבירות פליליות - דווקא בהם הייתי 'מרביצה תורה', מתוך תקווה שעצם ההיחשפות לידע תחולל בהם שינוי. איני מאמינה גם בסינון סטודנטים למנהל עסקים על בסיס מבחנים אתיים, כיוון שאנשים מושחתים מסתננים בלאו הכי לתפקידי ניהול בכירים או לפוליטיקה. ממילא לא כולם עוברים רק דרך האקדמיה, ובהקשר זה לא חסרות דוגמאות עדכניות של דירקטורים שהורשעו או פוליטיקאים עם רמה מוסרית נמוכה במיוחד". *
"הניסיון לייצר סדר באמצעות חוקים
הוא חסר תכלית"
ד"ר יצחק ספורטא, מרצה
לאתיקה בפקולטה לניהול, אוניברסיטת תל-אביב
"א2תיקה אינה תכונה דטרמיניסטית שנולדים איתה. אנשים פועלים כפי שהם פועלים כתוצר של חברה, ערכים ותרבות שבתוכה הם חיים. אם הסביבה כולה משדרת לך ש'העיקר זה הרווח', בל נתפלא אם אנשים טובים יצאו בסוף אנשים 'רעים', ובל נתפלא אם אותו סטודנט יעשה כמנהל מעשים שלא ייעשו. ככלל, אני אפילו מתנגד למבחני סינון נוקשים שנשענים על ציונים ומעדיף אנשים טובים על-פני ציון גבוה ב-GMAT. בוודאי שאיני תומך בסינון של תלמידים על-פי מדדים אתיים, ואני מוטרד שתהליך מיון כזה רק יפריד עוד יותר קבוצות על בסיס אתני, כלכלי ותרבותי, כאשר משימתנו באקדמיה היא הפוכה. מעבר לכך, בכלל לא פשוט להעריך את הרמה האתית של אדם. לפי מה נקבע את המדד האתי של סטודנט? לפי בדיקות האם העתיק במבחנים? על-פי תעודת יושר מהמשטרה? תעודת יושר זו שטות, היא אינה משקפת מוסריות. לעומת זאת, אני משוכנע שאת הסוגיות האתיות, שאלות כמו ניגוד אינטרסים, אבחנה בין אינטרסים, או ניצול מידע פנים צריך לפתוח ולפתח במערכת ההשכלה, לא רק באוניברסיטה אלא כבר בתיכון. הניסיון לייצר סדר וחברה תקינה באמצעות רגולציות, חוקים ותקנונים הוא חסר תכלית, אם מנהל רוצה הוא תמיד יוכל להתחכם מול המערכת". *
"גם בצבא לא לכל אחד נותנים נשק"
פרופ' אסא כשר, אמריטוס בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב
"ישנם מקצועות שבהן הציפייה היא לרמת מוסריות גבוהה הרבה יותר מן הממוצע ומעבר לשכל הישר. רופאים, למשל, חייבים לדעת איך להתנהג עם חולה, איך לבשר לו בשורות קשות, לא פחות מאשר הם חייבים לדעת ביוכימיה. בדומה לכך, גם בצבא לא לכל אחד נותנים נשק. גם מי שמשובץ בתפקידי ניהול גבוהים, תפקיד שיש בו אינטראקציה עם הציבור, צריך להיבחן לפי אמות מידה מוסריות. כל עוד סטודנט לומד מנהל עסקים ופותח עסק משל עצמו, כל עוד הוא בבועה שלו, שיעשה מה שהוא רוצה. לעומת זאת, בהחלט צריך להתחשב בסוגית הרמה האתית של מועמד לתפקיד ניהול (עד כמה הוא מבחין בין האינטרסים שלו לאינטרסים של הכלל, עד כמה הוא מבין סוגיות של ניגוד עניינים וכו'), כאשר מדובר במינויים של ניהול חברה ציבורית, או של ניהול במגזר
הציבורי.
"ברמת העובדות, באוניברסיטה אני לא מכיר בפועל סטודנטים שסולקו מתוכנית MBA כיוון שהם לא היו מסוגלים לעמוד ברף האתי. לעומת זאת, מי שנכשלים בקורסים מקצועיים (מבוא לכלכלה, למשל), מוצאים את עצמם לעתים נשלחים הביתה.
"בשלב הקבלה ללימודי תואר ראשון אין דרך מעשית לסנן את התלמידים על בסיס של שיקולים אתיים. לעומת זאת, בקבלה לתוכניות MBA, כשלסטודנט כבר יש רקורד שהוא צבר והפרופסורים בפקולטה כבר מכירים אותו, יש מקום להתחשבות בפרופיל האתי שלו כתנאי לקבלה. אגב, במקום נידח וקטן, ארצות-הברית, חושבים שמהלך כזה הוא מעשי וישים. החוק הפדראלי מגדיר את מה שמכונה 'תוכנית אתיקה אפקטיבית' (Ethics Compliance Program), שכוללת גם קוד אתי וגם דרכים מובנות להטמעתו וליישומו בארגון. הווה אומר, לא רק פוסטר עם מילים יפות על קיר. כמעט בכל 500 החברות המובילות בארצות-הברית, ישנה תוכנית שלמה כזו שבמסגרתה מתחשבים בפרופיל האתי בעת עריכת שיבוצים או מינויים לתפקיד ניהולי". *
"להשאיר את מבדקי היושרה למקומות העבודה"
פרופ' מאיר חת, לשעבר יו"ר
פסגות ומנהל אקדמי במרכז
לאתיקה משכנות שאננים בירושלים
"בעולם אידיאלי, שמתנהל לפי קריטריונים אתיים, אני סבור שסינון מנהלים לעתיד כבר בשלבי קבלתם ל-MBA הוא רעיון טוב כקו הגנה ראשוני. יחד עם זאת, איני רואה כיצד מיישמים תהליך כזה. במהלך 30 שנות עבודתי האחרונות פעלתי להגברת המודעות של מוסר בעסקים, עשיתי מאמצים רבים בתחום, ולצערי איני יכול לומר שנחלתי הצלחה מרובה. מנהלים רבים מדי עדיין סבורים שהתעסקות בסוגיות אתיות היא בבחינת מותרות או ש'עסקים' ו'אתיקה' הם בבחינת אוקסימורון. אחת הבעיות ביישום מבחני אתיקה לסטודנטים היא קיומן של נורמות לא מוסריות שהשתרשו בחברה. כך למשל, הגישה כלפי סטודנט שנתפס מעתיק בבחינה היא מלכתחילה הססנית וסלחנית. לפיכך, הייתי משאיר את מבדקי היושרה למקומות העבודה בפועל, כאשר באקדמיה הייתי שם דגש הרבה יותר חזק על הקניית רעיונות האתיקה בקורסים שיעסקו בנושא ויכללו, בין השאר, ניתוח אירועים, סימולציות, והדגשת התועלת שבנושא (למשל, להדגיש את אותם מחקרים שמעלים מתאם חיובי בין אחריות חברתית ובין הצלחה עסקית)". *
"קשה לבדוק ממד אתי של סטודנט"
פרופ' שמעון בנינגה, לשעבר
דיקן הפקולטה לניהול,
אוניברסיטת תל-אביב
"אני מתנגד לסינון תלמידי מנהל עסקים על בסיס של הערכת מוסריותם. נכון לעכשיו, סטודנטים למינהל עסקים מתקבלים על בסיס של שני פרמטרים: הציון של התואר הראשון וציון במבחן GMAT. אני גם לא יודע איך ניתן לבדוק את הממד האתי של הסטודנט בצורה אובייקטיבית, אבל יחד עם זאת, קורס של אתיקה בעסקים הינו קורס חובה במסגרת לימודי מנהל עסקים. לעתים נדירות ביותר מגיעים אלינו סטודנטים עם רקורד פלילי, וגם במקרה זה אהיה נגד סינון. בהנחה שסטודנט כזה כבר ריצה את עונשו, מה מצפים ממני שאומר לו? אני לא מקבל אותך? ההתנגדות שלי לתהליך סינון על בסיס אתי נובעת גם משיקולים של צדק חברתי וגם בגלל הקושי של היישום בשטח". *
"אוניברסיטה היא בראש ובראשונה מוסד מחנך"
ד"ר יעקב קורי, איש עסקים, מרצה לאתיקה עסקית באוניברסיטת חיפה ומחבר הספר "סוגיות נבחרות באתיקה עסקית ובאחריות חברתית"
"כבר שנים אני מנסה להראות את התועלת והחשיבות של מבחני יושרה לסטודנטים כתנאי קבלה לתוכניות MBA, ולשכנע את המוסדות להחיל אותם. נכון להיום, מה שהפקולטות לניהול בארץ מחפשות מוגבל לאיי.קיו גבוה ולציונים גבוהים, כאשר דווקא המדדים הללו לא רלבנטיים לניבוי מנהל איכותי בעתיד. לא חסרים מנהלים מוצלחים במיוחד שהפיקו ציונים נמוכים באקדמיה או לחילופין, סטודנטים מצטיינים עם ציוניים אקדמיים בשמיים שהתגלו כ'אפסים' בניהול ארגונים בפועל. לעומת זאת, הסוגיה המוסרית של הסטודנט היא הרבה יותר רלבנטית ונוגעת להצלחה ניהולית. ללא ספק, עדיף לחברה לקבל סטודנט עם ציון 400 בפסיכומטרי, עם כישורים ניהוליים ועם רמה מוסרית גבוהה. ניהול כמו עריכת-דין או ראיית-חשבון הוא מקצוע של אמון. להפיל את מבחני המוסריות והיושרה לשלב מאוחר יותר, של השמת הבכירים לפני גיוסם לעבודה, הוא לטעמי צעד מאוחר מדי.
"יתר על כן, מהיכרות מעמיקה עם המבדקים הפסיכומטריים שמנהלים לעתיד עוברים טרם קבלתם לעבודה, הרי שההתייחסות לנושא היושרה היא מאוד שטחית ולא רצינית. למשל, נמצא שם שאלות טריוויאליות כמו: 'האם גנבת עפרונות?', 'האם אתה משתמש במיילים של העבודה לצורך שיגור מכתבים פרטיים?', 'האם אתה משתמש בטלפון של מקום העבודה לשיחות פרטיות?' וכיוצא בזה - שאלות שהן בטלות בשישים ולא ממש רלבנטיות לעומת הנזקים העצומים שמנהל חסר-מוסר יכול להסב לארגון. בהקשר זה אני שב וחוזר ואומר, שהאוניברסיטאות חייבות לעבור מהפכה. אוניברסיטה אינה רק מוסד שמעניק ידע ללקוחותיו אלא בראש ובראשונה מוסד מחנך. עליה להקנות קודם כל חינוך, אחר כך ידע ורק בסוף תואר.
"אשר לישימות מבדקי היושרה לסטודנטים, הרי שאני טוען שהם אפשריים גם אפשריים. בתהליך הקבלה למנהל עסקים הייתי מקדיש יום שלם של סדנאות, סימולציות, ניתוחי אירועים ומשחקי תפקידים, כדי לבחון כיצד סטודנטים עתידיים לתוכניות MBA פועלים במצבי קיצון, במצבי חירום שבהם עולים קונפליקטים לוחצים בין מוסר ורווחיות. הייתי מערב במבדקים הללו גורמים אובייקטיביים לחלוטין כמו פסיכולוגים, ומנטרל את הממיינים המקצועיים של המוסד האקדמי".
*למה לדעתך לא הנהיגו בארץ את מבחני המיון הללו בתוכניות MBA עד היום?
"יש לכך שתי סיבות מרכזיות: ראשית, אין ביקוש לסוגיית היושרה של המנהל מן השטח. החברות והארגונים, מסתבר, לא בודקים ברצינות יתר את הרמה המוסרית של המנהל שאת שירותיו הם עומדים לשכור, ומעניקים הרבה יותר משקל לסוגיות כמו ציונים. לו חברה או ארגון היו פונים לאוניברסיטה ומבקשים ממנה 'תני לי את הסטודנטים עם רמת האתיקה הגבוהה ביותר', הפקולטאות לניהול היו מתכווננות לכך. מעבר לכך, כשהאוניברסיטאות בקושי נושמות ומתמודדות דרך קבע עם קשיים תקציביים, הרי ששיטת העבודה היום באקדמיה היא שיטת האינסטנט (ריכוז לימודים של יום-יומיים בשבוע במהלך שנה עד שנה וחצי מקנה לך תואר במינהל עסקים). במסגרת כזו 'אין זמן' ללמד אתיקה בצורה רצינית . *
כתבות
ני"ע
