עו"ד אלון רון: "הגענו למצב של אובר-אכיפה ואובר-ענישה"

"לאדם שנתן לזקנה ברחוב מכה ושדד את ארנקה עם 20 אלף שקל, שהיא בדיוק קיבלה מביטוח לאומי, יש יותר סיכוי לקבל עונש של שירות מבחן או עונש מותנה אחר והתנצלות, מאשר לאדם שהרוויח אותם 20 אלף שקל בעסקה בניירות ערך שנראתה לא כשרה לרשות ניירות ערך ולפרקליטות מיסוי וכלכלה. זה שעשה עסקה בניירות ערך ייכנס לכלא!. עם כל הכבוד לחשיבות הסדרת שוק ההון ולמניעת עבירות בו, אצלי בספר זה לא נחשב מצב סביר ונכון". כך מתאר עו"ד אלון רון, שותף-מייסד במשרד עוה"ד ורדי-לשם-רון - שנמנה עם הנבחרת המצומצמת של סנגורים בתחום ניירות ערך - את מצב הענישה והאכיפה בשוק ההון בישראל.

בחודשים האחרונים העסיקה את הקהילייה המשפטית שרשרת הזיכויים שנתנו שופטים שונים בתיקים של עבירות על חוקי ניירות ערך, בהם זיכוי חברת שירותי המעו"ף אופמת ומנהליה, גולן כהן ורונן רשף, מעבירות של הרצת מניות פרטנר ושל השפעה בתרמית על מדד המעו"ף; זיכוי הנאשמים בפרשת קרדן מעבירות שימוש במידע פנים ותרמית בקשר לני"ע; זיכוים של יונתן קיי וניר הורה, לשעבר עובדי בית ההשקעות אילנות-בטוחה, מאשמת ניסיון להשפיע במרמה על מדד המעו"ף, ודחיית ערעור המדינה למחוזי בעניינם, וזיכויו של מרדכי כבירי, המנכ"ל ובעל השליטה (80%) בחברת יובל הנדסה תעשיות, מעבירות של הרצת מניות, העלמת מס ואי-דיווח בכוונה להטעות משקיעים (המדינה הגישה ערעור למחוזי).

נכנסו בשוק חזק מדי

על שניים מהזיכויים המפורסמים שניתנו לאחרונה - של מרדכי כבירי ויונתן קיי - חתום עו"ד רון. הוא ייצג, בין היתר, גם את מיכאל רוזנבלט בערעור על הרשעתו וחומרת עונשו בפרשת לה-נסיונל, מהפרשות הכלכליות הפליליות הגדולות והחמורות בישראל (מאסרו של רוזנבלט, שהיה סמנכ"ל החברה ומנהל אגף ביטוח החיים, הופחת בעליון מ-9 ל-7 חודשים), ואת שמעון מנדלמן שהורשע, על-פי הודאתו, ב-11 אישומים של השפעה בדרכי תרמית על שער נייר ערך לאחר שפעל במניות של 7 חברות תוך ביצוע 114 עסקאות עצמיות, בערעורו על חומרת עונשו (בית המשפט המחוזי הפחית את עונשו של מנדלמן מ-12 חודשי מאסר בפועל ל-10).

הדיבורים על "גל זיכויים" ו"שינוי פנים בבית המשפט", לא גורמים לרון להוריד את היד מהדופק בכל הנוגע לייצוג לקוחותיו. לדבריו, "סנגור, במיוחד בישראל שבה אחוז הזיכויים הוא מהנמוכים בעולם, צריך להיות מאוד אופטימי, כי אחרת הוא לא היה יכול לעבוד, אבל החיים מלמדים אותנו להיות גם מאוד פסימיים וסקפטיים. לכן, אני מניח שרוב הסנגורים התייחסו ל'גל הזיכויים' כאירוע אקראי, שהתאפשר במקרה בתקופה שבה נוצרו עובדות ונסיבות מאוד מיוחדות, וזה לא משהו שמעיד על מגמה". עם זאת, רון מוסיף באופטימיות זהירה: "אני מקווה שזה לא נכון. אני מקווה שכמו בכל תהליך התנהגותי בכול תחום אחר, כשמגיעים לקיצוניות מגיעה מתי שהוא ריאקציה".

לדבריו, בשנים האחרונות הגיע הטיפול בשוק ההון והעבירות בניירות ערך לנקודת קיצון, גם מבחינת האכיפה הפלילית וגם מבחינת הענישה. "לקחו את התחום ברצינות והגענו לסיטואציה שממצב של אפס אכיפה, כפי שהיה עד שנות ה-90, שעד אליהן שוק ההון היה פרוץ וסבל מתופעות קשות ומתרמיות שלא עשו איתן דבר, כתגובה לזה ותחת הסיסמה הנכונה, שצריך לנקות את שוק ההון, נכנסו בשוק חזק מדי.

"הוקמה מחלקת חקירות רצינית ברשות ניירות ערך, הוקצו תקנים בפרקליטות מיסוי וכלכלה, והשרישו גם בבתי המשפט את המנטרות של חשיבות שוק ההון והצלת הכלכלה הישראלית. לאט-לאט, ממקרה למקרה, מהרשעה להרשעה, מעונש לעונש, העניין יצא מפרופורציות והגענו למצב של אובר-אכיפה

ואובר-ענישה. נוצרו אקסיומות או מנטרות, שעברו מהפרקליטות אל בית המשפט, לגבי עברייני ניירות ערך. אני מקווה שבעזרת הזיכויים האחרונים, אם הם יעמדו במבחן הערעור, נחזור צעד אחד אחורה מנקודת הקיצון אל נקודה שפויה יותר".

לרון אין סיפור רומנטי-קלאסי של נער שראה את הסדרה "פרקליטי אל.איי" או קרא את הספר "בית דין" של קוונטין ריינולדס, וחלם להיות עורך-דין כמו הפרקליט האגדי סמואל לייבוביץ. כנער, ומאוחר יותר כמשוחרר טרי מהצבא, התעניין רון רק בכדורסל. "הייתי שחקן כדורסל מקצועי, וזה היה הדבר היחיד שעניין אותי ושידעתי לעשות". הוא שיחק בקבוצות שונות, בהן הפועל גבעתיים, מכבי ראשון, עירוני רמת-גן ובכל הליגות, ונהנה מכל רגע. למשפטים הגיע במקרה, כסוג של ברירת מחדל, כשהבין שככדורסלן מקצועי לא יצליח להגשים את שאיפותיו. "באיזשהו שלב הבנתי שלא יצא מהקריירה הספורטיבית שלי מה שחשבתי, ושלא אגיע לאן שרציתי, אז הלכתי ללמוד משפטים. הרגשתי שזה מקצוע שלא יהיה מסובך מדי ללמוד אותו".

טיעונים מחמירים

עם רקורד של 13 שנה של ייצוג נאשמים בעבירות כלכליות ובעבירות ניירות ערך, וכמה תיקים משמעותיים באמתחתו, רון מרשה לעצמו לבקר את התנהלות המערכת - רשות ניירות ערך, הפרקליטות ובתי המשפט.

"בשנים האחרונות בית המשפט הלך בשמחה לכיוון הפרקליטות, ואימץ את הטיעונים המחמירים. לדוגמה, בעבירה של תרמית בניירות ערך והשפעה בדרכי תרמית, דורש החוק שיוכח כי העבריין יעשה איזשהי פעולה בדרכי תרמית ושתהיה לו מחשבה פלילית. הפרקליטות הצליחה לקבל מספר אמירות מבית המשפט, שלפיהן כל מה שקובע אם אדם הוא עבריין או לא זה מה שהיה אצלו בראש כשהוא ביצע את הפעולה, גם אם הפעולה עצמה לא נעשתה בדרכי תרמית והייתה לגיטימית.

"נניח שאדם אחד קונה ומוכר מניות ואחר קונה בדיוק אותה כמות באותו מחיר. שתי הפעולות זהות, אבל אחד עבריין והשני לא, כי הייתה לו איזושהי כוונה או מניע כשהוא עשה את הפעולה הזו, שבעיני הפרקליטות הוא מניע פסול. אין עוד תחום במשפט פלילי, או בכלל ביחסים של מדינה לאזרח, שהיינו מעלים על דעתנו לעשות מבחנים כאלו, של מה היה לאיש בראש לפני שאנחנו רואים שהוא עשה משהו פיזי בפועל שנראה לא בסדר".

המנטרות של הפרקליטות

מנטרה נוספת, כפי שרון מכנה זאת, שנשמעת במסדרונות פרקליטות מיסוי וכלכלה, ואומצה על-ידי בית המשפט, היא התפיסה שפעולות לא לגיטימיות המתגלות בשוק ההון מרתיעות את הציבור שמחליט להדיר את רגליו מהבורסה בעקבות כל תרמית או פעולה כזו שנחשפת. "אני 15 שנה בשוק ההון, גם כמשקיע, גם כחבר של משקיעים, וגם כמייצג שחקנים בשוק הזה, ואני מכיר את הפעילים בשוק, את המשקיעים הפרטיים והמוסדיים, הגדולים והקטנים, ואני אומר בוודאות שהמנטרה הזאת לא נכונה.

"מטריד אותי שקבעו את הקביעה היפה הזאת, שגם נשמעת הגיונית, על בסיס אינטואיציה ובלי שאיש יוכיח זאת באמצעות מחקר אמפירי. שיראו לי כי כשחושפים איקס מקרים זה משפיע על הציבור או שזה נמצא בשיקוליו אם להיכנס לשוק או לא. זה שטויות".

* אנשים לא חוששים להשקיע כשהשוק לא אמין?

"האדם, לפחות אלה שנמצאים בשוק ההון, הוא יצור רודף בצע, ולכן המטרה שבשבילה אנשים נכנסים לשוק ההון או יוצאים ממנו, היא כסף. כשהבורסה עולה ויש גאות אנשים נכנסים בהמוניהם, וכשחוטפים בראש ויש מפולות ותנאים כלכליים אזוריים או עולמיים לא טובים, אנשים בורחים משוק ההון. זאת התורה כולה. אף מחקר אמפירי שיתבצע פה לא יראה שהשיקול הזה של חשיפת עבירות או חשש של אנשים שבמקומות מסוימים מתבצעות יותר עבירות, מכתיב למשקיע אם להיכנס או לא להיכנס לשוק. מה שמטריד אותי זה שאי אפשר להתווכח עם האמירה של בית המשפט ורשויות התביעה שאומרים שזה כן ככה, למרות שאף פעם לא הוצג נתון שמבסס את זה".

רון מוטרד בעיקר מכך שהתפיסה הזו היא שמכניסה את הלקוחות שלו לכלא. "כיוון שלתפיסת המערכת עבריינות ניירות הערך היא חמורה וקשה, כי היא גורמת לאנשים להדיר רגליהם משוק ההון, ולכן גורמת להרס הכלכלה, מתייחסים לעבירות האלה בחומרה. מי שעושה עבירות בשוק ההון, אפילו בסכום קטן או בנסיבות קלות, נכנס לבית-סוהר בעקבות ה'חשיבות הציבורית' ו'ההשלכות הציבוריות' של מעשיו. מדובר על עבירה שאם הייתה נעשית בנסיבות שהן לא של שוקי ההון והמניות לא היו חושבים כך. זה מצב אבסורדי".

* אתה רואה שינוי בגישת בית המשפט לאור הזיכויים האחרונים?

"אני שמח שבתיקים האחרונים - בהם זיכוים של יונתן קיי וניר הורה, זיכוי כבירי, זיכוי גרינפלד וגם המקרה של אופמת - כשהוכח לבית המשפט שהפעולה עצמה נראית לגיטימית, הוא עצר את הסחף. בתיקים האלה המומחים של התביעה, אנשים רציניים והגונים, העידו ואישרו את טענות ההגנה שלפיהן הפעולות עצמן לגיטימיות. המדינה טענה, שלאנשים היו מניעים לא כשרים, לדוגמה, רצו להרוויח ממס-ההכנסה, אבל בית המשפט אמר, שזה לא מספיק".

כתבי אישום ללא הצדקה

הכניסה של רשות ניירות ערך ופרקליטות מיסוי וכלכלה להרהורי ליבו של אדם שפעולותיו אינן מעוררות חשד, מדליקה את הנורות האדומות של רון כסנגור. "אם לא מצאת שעשיתי משהו לא כשר, שרימיתי את השוק בפעולה שלי, אסור לך ואתה לא זכאי לשאול אותי למה עשיתי את מה שעשיתי. 'מה איכפת לך?' זו צריכה להיות התשובה של מי שביצע את הפעולה כשחוקרים אותו.

"לצערי, בזכות מחלקת חקירות נפלאה ברשות ניירות ערך, שהוציאה מאנשים אמירות ביחס למניע שלהם, בתוספת האקסיומות של בתי משפט - שאומרים שהמניע יכול להיות זה שמבדיל בין מעשה פלילי ללא פלילי, או שהפעולה חייבת לשקף את התחזית הכלכלית האמיתית של המשקיע ביחס למניה - הוגשו כתבי אישום ללא הצדקה. אני שמח שבתי המשפט, נוכח העובדה שמומחי התביעה עצמם הכירו בכך, שמבט על הפעולות שנעשו בתיקים מסוימים לא מראה שנעשה משהו לא לגיטימי, זיכו נאשמים שלא היה מקום להעמידם לדין".

למרות שרון מזהה שינוי בגישת בית המשפט, הוא מרגיש כי את הפרקליטות יהיה יותר קשה לשכנע. "איני רואה שינוי בפרקליטות מיסוי וכלכלה. להיפך, הם מגישים ערעור על הזיכויים, ומתווכחים עם התוצאה שאליה הגיע בית המשפט". את התקווה לשינוי אמיתי הוא תולה בבית המשפט. "השינוי יתבצע רק דרך בית משפט. אם בית משפט המחוזי יאשר פסקי-דין נוספים, כמו שאישר את פסק הדין של יונתן קיי וניר הורה, ויקבע סופית שכאשר אין פסול במעשים שאנשים עשו, זה פחות רלבנטי למה הם עשו זאת ומה היה המניע שלהם, אז יהיה שינוי, ואני מניח שגם הפרקליטות תתיישר לשם".

* הזיכויים האחרונים הם תוצר של שימוש מוגזם בכלי הפלילי במקרים שאינם פליליים? היד היתה קלה על ההדק?

"אני לא יודע עד כמה יש לרשות ניירות ערך ולפרקליטות מיסוי וכלכלה כלים אחרים להתמודד עם תופעות שהן חושבות שהן פסולות. מדברים על זה שיעגנו בחקיקה סנקציות אחרות, מנהליות ואזרחיות, אבל כרגע אין את זה, ואני גם לא יודע איך ישתמשו בזה כשיהיה להן את הכלים. יש לי חשש, לפחות במצב ובאווירה הקיימים היום, שבמקרים שעד היום היו מגישים כתבי אישום, הן ימשיכו להגיש וישתמשו בסמכויות הנוספות כדי לטפל במקרים פחות חמורים בעיניהן שעד היום לא עשו איתם כלום".

גם על התלונות הנשמעות על המומחיות החסרה של השופטים בתחומים הכלכליים יש לרון מה לומר. "עד היום הסנגורים התלוננו שהשופטים לא מבינים. היו מתמרמרים ומדברים במסדרון ש'זה תיק ניירות ערך הראשון שהשופט הזה ראה' או ש'השופט הזה לא מבין את ההבדל בין אופציה לגרביים'. אבל איש לא עשה דבר. היום כשיש שניים-שלושה זיכויים, פתאום הפרקליטות מתלוננת, ונשמעים קולות מצידה שהשופטים לא מבינים על מה הם מדברים. אז אולי היום יתחילו לבחון את הטענה הזאת יותר ברצינות".

למרות הציניות רון אינו שותף לביקורת המוטחת בבית המשפט, ומציין כי "באחוז גבוה של התיקים, כדי להגיע לתוצאה נכונה של זיכוי או הרשעה, מספיק שלשופט יהיו שכל ישר, פתיחות לשמוע את הטיעונים, ניסיון שיפוטי ואינטואיציה. לא אכפת לי ששופט לא שולט במאטריה שאטען בפניו, אני אלמד אותו את המאטריה, רק שיהיה פתוח לשמוע אותה, ומסוגל להבין אותה. לא חסרים שופטים בעלי תכונות ראויות. חלק מהשופטים היום שופטים לפי שכל ישר, ידע משפטי כללי, ואינטואיציה ומגיעים לתוצאות יפות".

מצד שני, רון לא מתעלם מהבעייתיות הקיימת בתחום. "במצב אופטימלי היה עדיף ששופט יגיע מהתחום הכלכלי. זה היה מייעל את הדיון, מקצר את התהליך ובסבירות יותר גבוהה מביא בסופו של דבר לתוצאות יותר מדויקות, אבל זה לא אומר חלילה שהשופטים לא יכולים להגיע לתוצאות נכונות. בארה"ב יושבים מושבעים בתיקים האלה, שאין להם רקע וניסיון, אנשים מהרחוב, וסטטיסטית הם מגיעים לתוצאות סבירות".

ואם בכל זאת מחפשים אשמים, רון מפנה אצבע מאשימה כלפי מערכת בתי המשפט. "לא יודע אם זה שרירותי או שיש קריטריונים, אבל קובעים במערכת ששופט מסוים, החל מיום מסוים, יהיה אחראי על תחום ניירות ערך או משפט פלילי-כלכלי. הוא יכול להיות בן 50 או 60, שאלו גילאים שיותר קשה לרכוש מומחיות חדשה בתחומים כל-כך מורכבים, ויחד עם זה הוא צריך להמשיך לשמוע את תיקי המע"מ, ההונאה, וגם תיקים אזרחיים. הדרישה הזאת משופטים אינה אנושית. כדי להגיע לרמת מומחיות שצריכה להיות לשופט בתיקים כלכליים, כדי שלא ישפוט לפי אינטואיציה, או לפי אמירות שנשמעות הגיוניות, אלא לפי מה שבאמת קורה בשוק, וכדי לשלוט במחקרים שעושים בשוק, בטעויות כלכליות ובדברים האלה, צריך לפנות לו שולחן. זה פשוט לא יכול לקרות במצב הקיים במערכת המשפט שלנו".

* בית משפט כלכלי יכול לפתור את הבעיה?

"לזכותה של הרשות, ולזכותו של זוהר גושן, צריך לציין שרעיון הקמת בית משפט כלכלי יכול לעשות שינוי משמעותי. אם רוצים להגיע לדיוק טוב יותר ולזה שלא נבזבז משאבים וזמן על הקניית חומר שיכול להיות שכבר נמצא, כדאי להקים בית משפט מתמחה. שופט מומחה שיקבל לידיו חומר בתיק ניירות ערך או טענות של צדדים, לא יצטרך להגיע לסוף המשפט כדי לתת את התוצאה הצודקת. יכול להיות שבעשר דקות או בשתי ישיבות, הוא כבר יציג עמדה ראשונית ויציע לצדדים להגיע להסדר, והתיק ייסגר. זה היה מאוד משמח אם היו לוקחים כמה שופטים, שכבר צברו את הניסיון בתחומים האלה, מצרפים אליהם אנשי מקצוע שאינם שופטים - לא כאלה שנמצאים 'במסלול' הרגיל של פרקליט, פרקליט מחוז והנה אני שופט - אנשי אקדמיה ועורכי-דין מהשוק הפרטי, דוגמת יורם דנציגר, ויתנו להם להכריע בתיקים האלה".

רון מבקש להבהיר שוב, כי "זה לא אומר שאי אפשר להגיע לתוצאות טובות בשיטה הקיימת. השיטה הקיימת צריכה ריאקציה, ואני מקווה שזה הכיוון שבתי המשפט לוקחים עכשיו. בתי המשפט יצאו לקיצוניות מסוימת, ועכשיו חוזרים לשפיות ומשתחררים ממנטרות שהיו שבויים בהן".

"וינרוט מאוד עזר לנו"

למרות שרון (41) לא חלם או תכנן להגיע לשם, בשנים האחרונות, בשקט-בשקט, הוא תפס פוזיציה מכובדת בין הסנגורים שמלווים תיקים מורכבים ועבי-הכרס המאפיינים את תחום שוק-ההון במשך חמש, עשר וגם 12 שנה, ומצליחים להציג תוצאות. בנבחרת המצומצמת הזו מככבים עו"ד יעקב וינרוט, עוה"ד דן שינמן ונוית נגב ועו"ד גיורא אדרת, והוותק של חבריה כפול משל רון (למעט נגב שצמחה תחת חסותו ואימונו של שותפה הוותיק שינמן).

רון מצטנע ומציע הסבר הגיוני לכך: "מתחת לכל עורך-דין בולט ומוביל בתחומו יש איזשהו דור ביניים שמחכה ש'ההוא' יזוז והוא יתפוס את מקומו. גם אני הייתי דור ביניים כזה. כך התחיל גם הסיפור שלי, מאחורי עורך-דין גדול". וכשהוא אומר גדול, הוא מתכוון לכך. מאמנו ושותפו של רון לשעבר, והקולגה המפרגן בהווה, הוא עו"ד וינרוט, מהסנגורים הבכירים והבולטים בארץ.

ב-1991 נכנס רון, סטודנט למשפטים בן 24 בלבד, למשרד עוה"ד וינרוט, וביקש עבודה. הוא החל לעבוד כנער שליח, ונשאר שם 11 שנה. הוא התמחה אצל וינרוט, המשיך לעבוד אצלו ובצמוד אליו כשכיר, ולאחר מספר שנים התקבל כשותף. "למדתי מוינרוט את כל מה שאני יודע. איך להכין תיק, איך צריך להופיע ועוד". גם את תחום ההתמחות הייחודי שלו - ייצוג נאשמים בעבירות כלכליות ובעבירות על חוק ניירות ערך - הוא "ירש" מוינרוט. במהלך עבודתו במשרד הופיע רון עם וינרוט, ומאוחר יותר באופן עצמאי, בתיקים כלכליים מורכבים בהם התיק של אהרון זילברמן (שהורשע בהנעה ובהשפעה בדרכי תרמית על שער מניה), של אברהם רובינשטיין (בפרשת לאומי ושות') ושל אבי אהל ואהרון שמגר (בפרשת הרצת מניות "ערד" ו"המסלול").

במשרד וינרוט הכיר רון את מי שעם הזמן הפכו לשותפיו במשרד ורדי-לשם-רון: עו"ד שמואל לשם, שעבד במשרד וינרוט מ-1991, ועו"ד נמרוד ורדי, שהתמחה איתו במשרד. בסוף 2002 החליטו השלושה להתנתק מחבל הטבור של וינרוט, ולפתוח יחד משרד עצמאי. וינרוט פירגן, איפשר לרון לקחת עימו כמה תיקים שהיו בטיפולו, בהם התיק של מיכאל רוזנבלט, ואף העביר אליו תיקים שלא יכול היה לטפל בהם, עקב ניגוד-עניינים או סיבה אחרת. "וינרוט מאוד עזר לנו כשהחלטנו לפתוח את המשרד. היחסים שלנו איתו, ושלי באופן אישי, היו הרבה יותר עמוקים מיחסי עבודה. בשבילי הוא בן משפחה".

היום שקוע רון עד צוואר בתיקים פליליים-כלכליים. "מבחינה מספרית-כמותית יש לנו הרבה יותר תיקים אזרחיים במשרד, אך תיק כלכלי מורכב אחד, כמו אלה שאני מטפל בהם, גוזל יותר זמן מכמה תיקים כאלה ביחד. בדרך-כלל יש לי תיק של 50-60 עדים, וקבועות לו 20 ישיבות הוכחות במשך חודשיים-שלושה רצופים, כך שאני לא יכול לנהל שום תיק במקביל אליו. זה מנטרל אותי".

עו"ד אלון רון - ת"ז

* משרד: ורדי-לשם-רון. מונה 3 שותפים ומעסיק 6 עורכי דין

* גיל: 41

* ותק במקצוע: 13 שנים, מתוכן 11 שנות עבודה במשרד וינרוט כמתמחה, כעו"ד שכיר וכשותף

* תחום התמחות: עבירות צווארון לבן וניירות ערך וליטיגציה אזרחית

* לקוחות: יונתן (ג'וני) קיי (לשעבר מנהל נוסטרו מעו"ף אילנות-בטוחה וכיום מנהל קרן גידור בינלאומית); מרדכי כבירי (בעל השליטה בחברה הציבורית יובל תעשיות הנדסה); שלום קופרמן (בעל השליטה בחברת פרופשיונל שוקי הון); מיקי פוליצר (פעיל בכיר בשוק האג"ח); הינדה הקלמן (עובדת בנק פאג"י, בפרשת הלבנת ההון בסניף שלומציון ירושלים); מיכאל רוזנבלט (המשנה למנכ"ל חברת הביטוח לה-נסיונל); איגור שניידר (איש עסקים. אחד החשודים בחקירת אביגדור ליברמן); יהושע ויטה (הממונה על הכנסות המדינה ממסים)