עו"ד יורם ראב"ד: "יום אחד אני נוסע ברכב והטלפון מצלצל - על הקו אריאל שרון"

"אני לא עובד מהבית", מכריז יורם ראב"ד כשהוא שוקע בתוך ספה לבנה בוהקת בחדר המגורים בדירתו שברמת-אביב ג'. לא חולפת דקה והנייד מצלצל. "R", "a", "v", "e", "d", הוא מכתיב את שמו באנגלית למזכירתה של שרת החוץ, ציפי לבני, שלצוות יועציה הצטרף לאחרונה. דקה אחר-כך הנייד מצלצל שוב. "אין בעיה. אפשר לטוס ולבדוק מה קורה שם", הוא אומר למתקשר. וכך זה נמשך.

הבית מעוצב בקו עירוני-מודרני-מינימליסטי. "עיצוב של אלכס מייטליס (מעצב ואדריכל, המעצב לעשירון העליון, א' ל'-ו')", אומר ראב"ד.רואים. בכל פרט ופרט הושקעה מחשבה, החל בפריטי הנוי הקטנים המוצבים על מדף שהותקן לאורך הקיר בסלון, ועד לפתחים המעוצבים של המזגן המרכזי. אך הפינה האהובה על בעל הבית נמצאת דווקא מחוץ לבית. "אני אוהב לשבת בגינה", אומר ראב"ד, כשהוא פותח את דלת הזכוכית המפרידה בין חדר המגורים לדק שבחצר, אך החום הכבד מכניע אותו, והוא סוגר אותה מיד.

"כשעברתי לתל-אביב", אומר ראב"ד, "גר מולי אבי פישר ואנחנו חברים קרובים מאז. מאוחר יותר למדנו בפקולטה למשפטים יחד. למדו איתנו גם רחל בן ארי, דוד חודק, נוחי דנקנר, שמוליק זיסמן ועם כולם שמרתי על קשר כזה או אחר. כשסיימתי ללמוד התחלתי התמחות בהרצוג, פוקס, נאמן, שהיה משרד קטן של 4-5 עורכי-דין. באמצע ההתמחות עברתי למ. פירון, ונשארתי שם חמש שנים. התחלתי כמתמחה, המשכתי כשכיר, ומאוחר יותר התקבלתי כשותף".

"יום אחד אני נוסע ברכב והטלפון הנייד מצלצל. על הקו אריאל שרון, יד ראשונה מה שנקרא. הוא ביקש להיפגש איתי. אני מודה שהפנייה הייתה מבחינתי הלם. אריאל שרון, מה שהוא סימל בוודאי, והמפלגה שהוא עמד בראשה היו מרוחקים ממני מאוד. הוא התקשר ביום חמישי, וקבענו להיפגש ביום ראשון. אמרתי לו שאני עסוק עד אז, אבל האמת הייתה שרציתי לעכל את הרעיון שאני הולך להיפגש עם אריאל שרון, ולא סתם אלא אריאל שרון במצודת זאב. ביום ראשון עמדתי בכניסה לבניין, הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי 'אני נכנס פנימה'. אריאל שרון היה אז יושב-ראש הליכוד וסימל משהו שאני לא חשבתי שאני רוצה להיות חלק ממנו.

"הופתעתי. הפגישה שתוכננה לחצי שעה, ארכה שלוש שעות. נכנסתי אליו לחדר ועוד לפני שהתיישבתי הדלת נסגרה, ואני אמרתי לו 'לפני שאתה יושב, חשוב שתדע את הדעות הפוליטיות שלי. אני לא מצביע ליכוד'. אז הוא אמר לי: 'אז מה? בגלל שאתה לא מצביע ליכוד אתה לא יושב?', ומכאן הנושא הפוליטי לא עלה על השולחן יותר. הייתה בינינו שיחה אישית מאוד מרגשת. אחריה התחלנו לעבוד ביחד.

"בתחילה, העבודה הייתה משפטית נטו, טיפול בנושאים שוטפים, זה היה די בנאלי. בהמשך, מאוד התקרבנו. אני מאוד הערכתי ונקשרתי לאיש כבן-אדם, שלא דומה למה שנראה בתקשורת, וכנראה רכשתי את נאמנותו, ומייעוץ משפטי טכני כזה או אחר, זה התגלגל ליועץ אישי קרוב ולחברות בצל חוות השקמים. בהמשך מוניתי ליושב-ראש המשא-ומתן הקואליציוני, מה שהקפיץ רבים ו'טובים', ששאלו איך לוקחים אדם שהוא לא חבר ליכוד ונותנים לו לנהל את המשא-ומתן בשם המפלגה וכל מיני דברים מהסוג הזה, אבל לשרון זה לא הזיז".

"אני הקמתי את קדימה. הרעיון להקים את קדימה עלה וירד במעגל של שלושה-ארבעה אנשים לאורך תקופה, וכשנפל הפור אני כתבתי את התקנון, הגשתי את קדימה לרישום, התמודדתי עם ההתנגדויות, ועשיתי כל מה שנדרש כדי שהרעיון ייצא מן הכוח אל הפועל. בבחירות הקודמות הצבעתי קדימה, ואני מניח שזה גם יקרה בבחירות הקרובות".

"כמו שזה נראה היום, בעוד 10 שנים אעשה אותו דבר כמו היום ובכיף הכי גדול. אני מאוד נהנה מהמקצוע. המילה 'עבודה' נגזרת מהמילה עבד, אבל אני לא עבד. אני עושה את הכול מרצון, אני משועבד לעבודה כי אני אוהב את זה. אני הולך לעבודה בכיף ונהנה מכל רגע. יכולתי מזמן לעשות דילוגים למקומות שונים ומשונים שהציעו לי, החל מזה שאריק שרון הציע לי להיות ראש הלשכה שלו, והמשך בזה שקיבלתי הצעות עסקיות כאלה ואחרות לאורך השנים, אבל ממש לא רציתי לעזוב את המקצוע".

הראיון המלא - במוסף "גלובס הערב"