השחקנים על מגרש המט"ח

בניגוד לנעשה בשוק המניות, או בשוק האג"ח, אין בשוק המט"ח אדם, חברה או ממשלה אשר מנפיקים את הנכס הנקרא מטבע על מנת למוכרו לגורם אחר. שוק המט"ח אינו מרוכז במקום פיזי אחד, ופרוס על פני הגלובוס כולו. עם זאת, קיים מספר מצומצם של מרכזים פיננסיים בהם מרוכזים גופים פיננסיים גדולים, אשר מתפקדים כעושי שוק, כלומר מצטטים שערים עבור כל עיסקה. המרכז החשוב ביותר הוא לונדון, בה מתבצעת בערך שליש מפעילות המסחר במט"ח בעולם. מרכזים אחרים הם, כמובן, ניו יורק וטוקיו, ולצידם מרכזים קטנים יותר בפרנקפורט, בהונג קונג ובסינגפור.

באופן כוללני מאוד, נהוג לחלק את השוק לשני סוגים עיקריים של משתתפים - דילרים ולקוחות. המסחר בין הדילרים לבין עצמם היווה ב-2007 כ-43% מהמחזור היומי בשוק המט"ח, לעומת 53% ב-2004, והוא יורד בהתמדה בשנים האחרונות, עם עלייתם של שחקנים חדשים כמו קרנות גידור.

דיל עם הדילר

בקבוצת הדילרים מקובל לכלול את עושי השוק במטבעות שונים - לרוב בנקים וברוקרים גדולים - לצד חדרי מט"ח במוסדות פיננסיים גדולים וכן סוחרים מקצועיים גדולים בתחום המט"ח אשר מקבלים על עצמם סיכונים לשם גריפת רווחי הון.

למעשה, ההבדל בין אנשי חדרי המט"ח לבין סוחרים בסיכון נעוץ, במקרים רבים, בהיקף התקציבים ובסוגי החשיפה שהם רשאים ליטול על עצמם. האחרונים פועלים עם תקציבים גדולים יותר באופן יחסי, ואילו הקבוצה הראשונה נוטה להתרכז בחשיפות לתקופות ארוכות יותר. בנוסף, חדרי המט"ח השונים פועלים במסגרת של כללים קבועים וידועים לניהול סיכונים, הנקבעים על פי המודלים המקובלים על כל מוסד פיננסי, ולכל איש דסק ישנה מסגרת כמותית של חשיפה המותרת לו, אשר לעתים קשורה לביצועיו בעבר.

הלקוחות בשוק המט"ח הם תאגידים לא פיננסיים, משקיעים מוסדיים, קרנות גידור, קרנות ממונפות אחרות, קרנות נאמנות, ברוקרים קטנים ומשקי בית. את הצד של הלקוחות נהוג לחלק בין כאלה אשר מבקשים לעשות שימוש במידע, ובמסחר, על מנת ליצור רווחי הון בצורה פעילה - ומכאן רגישותם הרבה לשינויים בשערי החליפין - לבין כאלה שעיקר עניינם בגידור החשיפה לשינויים בשערים, בין אם מדובר בתיק ניירות ערך זרים או בעיסקה מסחרית, ועל כן הם פחות רגישים לשינויים במסחר הרצוף בשערים אלה.

בשנים האחרונות נרשמה עלייה ניכרת במשקלם של המשקיעים מהסוג הראשון, על רקע הירידה הכללית בהערכות הסיכון אשר אפיינה את השווקים הפיננסיים עד לתחילת המחצית השנייה של 2007. תופעה זאת התרחשה בד בבד עם העלייה החדה במשקל הלקוחות - במיוחד קרנות גידור - במחזורי המסחר במט"ח.

מהסקר השנתי האחרון של הירחון Euromoney לגבי שוק המט"ח, עולה שחלקן של קרנות ממונפות במחזור היומי בשוק עלה מ-21.1% ב-2004, ל-35.7% ב-2007. משקלם של הבנקים עלה מ-20.1% ל-29.2% באותה תקופה, ואילו המשקל של פלטפורמות המסחר האלקטרוניות צמח מפחות מ-1% ב-2004 ל-7.3% ב-2007. מנגד, משקלם של תאגידים עסקיים לא פיננסיים ירד מ-20.9% ב-2004 ל-11% ב-2007.

הנתונים מהווים אינדיקציה לירידה בשיעור העסקאות בשוק המט"ח הנובעות מכיסוי התחייבויות, או חשיפת מטבע בעסקאות ריאליות או פיננסיות, ולעלייה בשיעור העסקאות המבוססות על חיפוש אחרי רווחי הון. משמעות הדבר היא, כי בשנים האחרונות נרשמה עלייה גדולה מאוד בחשיבותם של גורמים אשר מונעים על ידי מוטיבציות שונות מאשר שחקנים "מסורתיים" בשוק המט"ח, כאשר ההתנהגות של קרנות הגידור מוכתבת, לעתים, על ידי מודלים כמותיים.

המוסדיים ייתנו את הטון

יתר על כן, לצד קרנות הגידור יש לתת את הדעת, כבר היום, למשקל העצום של המשקיעים המוסדיים במדינות מתועשות. זאת משום שבשנים האחרונות גוברת נטיית מוסדיים רבים בעולם לכלול את ההשקעות במט"ח במסגרת של "השקעות חלופיות".

הכוונה היא להפוך את המסחר במט"ח לערוץ השקעה המניב רווחים, אשר אינם מתואמים עם ניירות ערך דוגמת אג"ח או מניות. חוסר מתאם זה, יחד עם הנזילות הגדולה בשוק, וקלות הכניסה אליו, הפכו את שוק המט"ח למקור אפשרי לגיוון מקורות הרווח של קרנות פנסיה וחברות ביטוח בעולם. תופעה זו טרם באה לידי ביטוי מספרי בסטטיסטיקות של השוק, אך ככל שיעבור הזמן חשיבותה תגבר.

להורדת המחקר המלא