פריסת מס שבח על 4 שנים

לטעמנו, עמדת רשויות המס הכולאת את השבח במקרים כגון הורשה ומונעת חלוקת מס השבח אינה משתלבת עם תכלית חוק מיסוי מקרקעין ותכלית המיסוי הפרוגרסיבי

חוק מיסוי מקרקעין קובע, כי מס שבח מוטל על שבח ריאלי שנוצר במכירת זכות במקרקעין. כאשר המוכר הוא יחיד, והזכות נרכשה לפני 7.11.2001, על השבח הריאלי שנצמח עד למועד זה מוטל מס שולי (עד 47%, נכון לשנת 2008), מה שמגדיל משמעותית את חבות המס.

עם זאת, החוק מאפשר למוכר לבקש הקלה בדמות פריסת השבח הריאלי על פני תקופה שאינה עולה על ארבע שנים, ומסתיימת בשנת המכירה. באופן זה, בכל אחת משנות הפריסה ייווסף רבע מהשבח הריאלי להכנסה החייבת של המוכר. כך למשל, יחידים שהכנסותיהם היו נמוכות, והשבח הריאלי מביא לחיובם בשיעורי מס גבוהים בהרבה מאלו המוטלים על הכנסותיהם הרגילות, עשויים למצוא תועלת בפריסה, שאז חלק גדול יותר מהשבח הריאלי ייוחד למדרגות מס נמוכות שלא נוצלו בשנים עברו.

נושא הפריסה מעורר סוגיות מגוונות, לרבות הזכאות לפטורים, קיזוז הפסדים וגובה מדרגות המס בשנים שבפריסה. ברם, רשימתנו זו תתמקד בתקופת הזמן הנדרשת לצורך הפעלת הפריסה.

פריסת השבח היא לתקופה של ארבע שנות מס, כאמור, או תקופת הבעלות בנכס, לפי הקצרה שבהן. "תקופת הבעלות בנכס" ראשיתה בתחילת שנת המס לאחר השנה בה הגיעה הזכות לידי המוכר, וסופה בתום שנת המכירה.

מנסיוננו, נוטות רשויות המס לפרש הגדרה זו בדווקנות, ודורשות כי לאורך כל תקופת הפריסה יהיה המוכר הבעלים הרשמי בנכס. לדוגמא, נניח כי נרכשה זכות במקרקעין ב-1.1.1970. הרוכש נפטר ב-1.1.2008, והוריש את הזכות לבנו, וזה מכר אותה יום למחרת. הבן לא יוכל לבצע פריסה, שכן הפך בעליה הרשמיים של הזכות רק ב-1.1.2008, ו"תקופת הבעלות" שלו קצרה מדי.

מאחר ועל הורשה לא מוטל מס, נכנס היורש בנעלי המוריש לצורך יום הרכישה. כלומר, יום הרכישה של המוכר לפי החוק הינו 1.1.1970, והוא ממוסה על כל השבח שנצמח החל ממועד זה. אם תישלל מהיורש זכות הפריסה, הרי שהמס על שבח שנצמח על פני 38 שנים יוטל כולו במסגרת שנת מס אחת בלבד, לפי מדרגת המס הגבוהה ביותר.

"כליאה" זו של השבח בתוך שנת מס אחת היא בדיוק המצב אותו ביקשה הפריסה למנוע. מטרת הפריסה היא לבזר התעשרות על פני תקופת צבירתה, או לפחות מקצתה (4 שנים, כאמור). חוק מיסוי מקרקעין מניח אף הוא כי השבח נצמח ב"קו ישר" מהרכישה עד המכירה (פס*ד פוליטי).

עוד נציין, כי לפי סעיף 48ב' לחוק, לעניין שיעורי המס ונקודות הזיכוי, רואים את השבח כחלק מההכנסה החייבת במס בשנת המכירה. בפסק דין שבטון (עמ"ה 1017/06) נקבע כי הוראה זו מצביעה על כך שפריסת השבח היא פריסה "צרה", לפיה שיעורי המס והזיכויים על השבח כולו הינם אלו התקפים בשנת המכירה, גם באשר לחלקים מהשבח שיוחסו לשנות מס קודמות.

מקביעות אלו ניתן להסיק כי פריסת השבח אינה מתיימרת לשקף את הסטאטוס של הנישום בתקופת הפריסה, לרבות מצבת הנכסים והזכויות שהיו בבעלותו, מה שמעניק חיזוק נוסף לטענה שהזכות ליישום הפריסה אינה תלויה בתקופת הבעלות הפורמאלית בזכות במקרקעין, אלא ניתן ליישמה מקום בו חישוב המס מתבצע לגבי תקופת חישוב שבח של 4 שנים לפחות.

הכותבים מתמחים במיסוי נדל"ן במשרד עורכי הדין שקל ושות'.