עו"ד שרגא בירן: "המכרז על הבנקים הוא בולשיט. צריך לחלק את נכסי המדינה לאזרחים"

"המשבר הפיננסי הוא מוות של הניאוליברליזם ואם מישהו משלה את עצמו שהמשבר חלף - הוא טועה ומטעה. זה ניסיון כושל להלביש שוב מסיכות גז, כמו במלחמת המפרץ. אנשים עדיין לא מעכלים את חומרת העניין ומתייחסים לזה כאל מקרה נוסף של משברון שיתקן את עצמו תוך פרק זמן קצר, והכול יעבור בשלום.

זה לא המקרה שבו יהיה אפשר להחזיר את החלב לתוך הסיר. ברגע שהפתרון לבועה האדירה הוא דרך ההלאמה וריכוז העושר בידי מעטים, אתה חוזר שוב למשבר הבנקים הישראליים, רק שבקנה מידה עצום. גם כאן הייתה בועה, וגם כאן היא התנפצה. אם בארץ באמת לא רוצים לחזור לטרגדיה הזאת, שהיא מאוד מסוכנת לציבור, חייבים להקים ממשלת אחדות לאומית. רפורמות מבניות אי אפשר לעשות על-ידי ממשלה קואליציונית הנשענת על-ידי רוב קטן".

המשבר הפיננסי העולמי נפל לידי עו"ד שרגא בירן כפרי בשל. אם תרצו, סוג של הזדמנות לעשות תיקון לשגיאות ההיסטוריות שעיקרן בהפרטה האליטיסטית. על בועות האוויר המבניות בכלכלה הוא הרי כבר התריע בספרו "בשבחי האופורטוניזם", שראה אור לפני כמה חודשים.

"כבר שנה שלמה אני מנסה להסביר שאנחנו הולכים לקראת משבר קשה מאוד", הוא אומר בראיון בלעדי ל"גלובס". "תיארתי את המשבר הזה בספר. הייתה חסרה רק מחט אחת כדי לפוצץ את הבלון הדק הזה, שדקיקותו הייתה כשל בלון סבון. אפשר לעצור את הצונאמי אבל כל שבוע שחולף ללא הכרזה על מצב חירום כלכלי בישראל וללא פתרון, עשוי לגרום למחדל לאומי קטסטרופלי".

* אתה חושב שציפי לבני היא האדם שמסוגל להוביל את השינויים המתבקשים במשק?

"אם כל המפלגות מימין ומשמאל יבינו שאנחנו עומדים לפני משבר כלכלי וחברתי קשה מאוד, שעלול לגרום לנזקים חמורים מאוד למשק ולשכבות העממיות במדינה, והממשלה תקום סביב הניסיון להקטין את הנזקים ולפתוח דף חדש במשק הישראלי - נוכל לחזור לניסיון הנפלא של ממשלת האחדות הלאומית בשנות ה-80. לבני היא כיום יו"ר מפלגת השלטון ואני חושב שהיא מסוגלת ומתפלל שהיא תעשה את זה. אני מקווה שביבי נתניהו ואהוד ברק יבינו את עוצמת המשבר ויתאחדו סביבה כדי להקטין את הנזקים".

עבור רבים, בירן הוא יותר עורך-דין בתחום הקרקעות מאשר בעל המניות העיקרי בקבוצת אלון - המחזיקה בדור-אלון, אלון USA, רבוע כחול, כפר השעשועים, נעמן פורצלן, ורדינון, ששת, הכול בדולר וד"ר בייבי. בנפרד הוא גם בעל שליטה בחברת הנדל"ן הציבורית רוזבאד. הונו האישי נאמד ב-2 מיליארד שקל.

אבל העובדה שהוא עצמו מיליארדר העשוי דווקא ליהנות מההפרטה האליטיסטית, לא מפריעה לו לקרוא עליה תיגר בקול ברור. "ההפרטה האליטיסטית היא שגיאה לאומית בקנה מידה היסטורי. זה מאפשר שליטה ללא גבולות של מעטים מאוד במשק. ריכוז העושר בידי מעטים הוא אבי אבות הפרובלמטיקה החברתית".

* איך מגשרים על הפערים התהומיים?

באמצעות הספר, מבקש בירן ליצור אג'נדה שתביא לרפורמות מבניות מרחיקות לכת במבנה המשק. בירן, אבי תורת ההזדמנויות, גם יציג את האג'נדה בוועידת ישראל לעסקים של "גלובס" שתתקיים בחודש דצמבר.

האפילוג שבירן עצמו כתב על הספר, נשמע יותר כמו מצע פוליטי, כזה הסוחף אחריו את הבוחרים ומבקש למכור להם חלומות שיתגשמו. "צריך לצייד את בני האדם בתשתית מתאימה, לספק להם צרכים בסיסיים, לרבות השכלה איכותית ולהעמיד לרשותם נכסים".

אלא שבירן, חסר כל שאיפות פוליטיות, מאמין בזה בכל לב. בכלל, בירן הוא אדם צנוע שלא מחפש לקשור כתרים לראשו, ולשיטתו לא רק שאין מדובר בחלומות אלא מדובר בדרך הכרחית לגשר על הפערים התהומיים בחברה הישראלית.

עיקר התנהלותו העסקית נעשית מאחורי הקלעים ("אני מעורב בניהול האסטרטגי") ואת קדמת הבמה הוא מותיר ליו"ר קבוצת אלון ושותפו, דודי ויסמן (ויסמן הוא נכדה של דודתו של בירן). גם ניסיוננו לנצל את הראיון לטובת שאלות על פעילותה של קבוצת אלון, נתקל מצדו בסירוב עיקש. אבל בעוד הוא מעורב רק באסטרטגיה, בנו, עו"ד בועז בירן, הוא דמות מפתח מרכזית בפעילותה של קבוצת אלון. בירן הבן, שמקפיד להתרחק מאור הזרקורים, חבר בכל דירקטוריוני החברות של קבוצת אלון ומשמש כיו"ר רוזבאד. הוא מבריק, אינטליגנט, שקול, חריף, בעל זיכרון חריג במיוחד ובעיקר - לא מרבה במילים.

"מי שבפועל מוביל את המהלכים העסקיים המרכזיים בקבוצת אלון בארץ ובחו"ל, במשך 15 השנים האחרונות, תוך סירוב עקרוני להיחשף, הוא בני, בועז בירן".

"אנחנו דנים את החלשים לעוני בתקופת שגשוג"

"הגלובליזציה פתחה הזדמנויות אדירות, הגדילה את העושר העולמי אבל הותירה את רוב האנושות להתבוסס בעוני ובבערות. אנחנו דנים את השכבות החלשות לעוני בתקופה של שגשוג. שוויון ההזדמנויות היה לסיסמה שדופה, תחליף עלוב לפעולה ממשית לצמצום העוני ואי-השוויון.

"צריך לתת לשכבות העניות אפשרות לצמוח. לא להעלות את רמת החיים על-ידי אשראי ופילנתרופיה, אלא על-ידי רגולציה והפרטה חברתית. זו הדרך למדינת רווחה שיוצרת לבני אדם את התשתית הבסיסית לניצול ההזדמנויות".

בניגוד לאנשי עסקים רבים, בירן יוצא באופן גורף נגד הפילנתרופיה, מותח ביקורת קשה על מפלגת העבודה ("בעשור האחרון, תנועת העבודה לא עשתה כלום וקולה לא נשמע חברתית. פעם הם היו מפלגת העבודה. עכשיו הם לא מפלגה ולא עבודה. אין להם שום אג'נדה"), ולא חוסך ביקורת גם מביבי נתניהו, אם כי מביע לגביו סוג של אופטימיות.

"מי שגרם למשבר בארה"ב היא האידיאולוגיה הניאוליברלית מבית מדרשו של פרידמן. בארץ, הניאוליברליזם הישראלי הוא ביבי נתניהו שחשב שאת הורדת שכר, הקטנת תשלומים לגמלאים, הקטנת סל הבריאות, הקטנת סל הפתרונות לבתי זקנים ובתי אבות - אפשר לפתור על-ידי גמ"חים. תעשיה שלמה, כולל העיתונות, העלתה על נס את הפילנתרופיה כאיזשהו פיתרון למחוסרי אוכל וגג. זו תעשיית בלוף. קיים סיכוי היסטורי לביבי נתניהו ב-2008. אני קורא לביבי לפתוח דף חדש ומקווה שתחת ההפרטה האליטיסטית שהוא היה בין קברניטיה, הוא ידע להפעיל את ההפרטה החברתית".

"יישום מסקנות ועדת בכר היה שגוי בצורה טוטאלית, כי אתה משחק בכסף של כל האלמנות והיתומים של מדינת ישראל. אני לא רוצה לבכות על חלב שנשפך. צריך לנקוט בכל האמצעים כדי לבחון את האמת שבמוסדות הפיננסיים המחזיקים את החיסכון הלאומי הפנסיוני, הזקנה והבריאות. צריך לבצע רפורמות מבניות גם במקרקעין, בחינוך, ברפואה, בשיכון הציבורי. בבריאות צריכה להיות העדפה מתקנת של סל הבריאות לכאלה שלא יכולים".

בירן לא נעצר כאן. "העיתונות הכלכלית בארץ היא ניאוליברלית", הוא ממשיך. "מצד אחד מפריחים סיסמאות על צדק חלוקתי שאין בו חלוקה ואין בו צדק, ומצד שני מצפים שכל הציבור יאכל מאותה העוגה. זה לא נכון. יש חלק שאוכל הרבה מהעוגה עד כדי התפוצצות וישנו חלק שלא אוכל בכלל".

"המכרז על הבנקים הוא בולשיט. זה מכרז מדומה מפני שמראש אתה סוגר את הדלת בפני הציבור הרחב. לכאורה, המכרז שוויוני כי כל אחד יכול להשתתף בו. אבל זה בולשיט כי מי יכול לקנות את בנק הפועלים? 99% מהציבור לא יכול להשתתף במכרז. למערכת הרגולטורית נוח לתת להשתתף למי שכבר עשה את ההון שלו בהפרטה הקודמת".

"קחי למשל את בנק לאומי. צריך להעניק לכל אזרח מעל גיל 18 מניה של בנק לאומי ולהותיר את הניהול בידי גליה מאור ואיתן רף, שימשיכו לנהל את הבנק בשביל הציבור הרחב. יותר טוב לתת למעטים? האם העובדה שהבנק בידי המדינה מחממת לך את הלב? האם את נהנית מהעובדה שהנמלים בידי המדינה? יש איזשהו אזרח שנהנה מכך חוץ מהמערכת הביורוקרטית?".

לשיטתו של בירן, ההפרטה החברתית לא צריכה להיעצר בבנק לאומי ובנמלים אלא בחלוקה של יתר נכסי המדינה לציבור הרחב, עם אפליה מתקנת לטובת עניי ישראל. העובדה שמדובר בנכסים בשווי 500 מיליארד דולר, היא רק יתרון ועשויה להקטין את אי-השוויון.

"שליש מהאוכלוסייה גרה בחצר האחורית"

ממרומי הקומה ה-21 במשרדיו החדשים במגדל המוזיאון, הוא מביט על תל-אביב ומונה אחת לאחת את שכונות העוני בתל-אביב וגם מחוצה לה. "שליש מאוכלוסיית המדינה גרה בחצר האחורית, בשכונות עוני. כשאתה מחלק לכולם זה אולי לא הרבה לכל אחד, אבל זה משהו. זה מונע שחיתות ומונע את הריכוז וזה העיקר. ההפרטה החברתית היא הדמוקרטיזציה האמיתית של הקניין. חלוקת העושר למעטים זה בוודאי לא סוציאליזם".

* אתה מדבר על חלוקה של העושר ואתה אחד מאלה שמחזיקים בהון. אתה מרגיש עם זה נוח?

"אני מדבר על השיטה, על האידיאולוגיה, ואני משוחרר לגמרי מהחשיבה האישית שלי. מרבית חיי חייתי מעבודה קשה מאוד. כשהגעתי לירושלים בקושי היה לי גרוש לנסוע באוטובוס ועבדתי קשה מאוד. הבעיה לא אישית אלא בעיה של מרבית הציבור בארץ ומרבית מאוכלוסיית העולם".

* אתה טוען כי את הנעשה אין להשיב, אבל לשיטתך, מכאן ואילך, הרגולציה צריכה להתערב?

"נכון. אני לא קורא לחלוקה מחדש של העושר שכבר חולק, אלא קורא לחלק כעת את מה שנותר ויש מספיק נכסים".

* ואיך המדינה תממן את כל התוכניות?

"על-ידי הטלת מס דיפרנציאלי על מי שמרוויח יותר. אני לא אומר שזו הדרך היחידה. אפשר גם על-ידי יצירת כלכלה יותר פורחת".

* אם כך, אתה תצטרך לשלם באופן אישי הרבה יותר מס.

"בתפיסה הפוליטית-כלכלית-חברתית שלי, אני לא לוקח בחשבון את האפקט של המדיניות הזאת על המצב האישי שלי. שנית, אני חושב שכדאי לשלם יותר מס ולעשות את הרפורמות המבניות שאני טוען להן, כי הכלכלה תהיה יותר חזקה ולכן גם הרווחיות תהיה יותר יציבה".

הצד החיובי של האופורטוניזם

חלק משמעותי מספרו של בירן עוסק בתורת ההזדמנויות ומבקש להעלות על נס את האופורטוניזם החיובי.

באופן אישי, בירן, שאת הונו הרוויח בעשר אצבעותיו, ידע לזהות הזדמנות ולנצלה עד תום. "משחר נעוריי נלחמתי בגורל והאמנתי שאפשר להילחם בתכתיביו. נדרתי שלעולם לא אעמוד עם הגב אל הקיר. גם אם אחשוב שגורלי נחרץ, אתייצב מולו, אתגרה בו, אפרוץ את דרכי. מעולם לא האמנתי שההצלחה תלויה במזל, שהיא פרי הגורל. חתרתי לייצר לעצמי מרחב אפשרויות וחיפשתי את ההזדמנות שלי".

הוא אומנם אומר ש"הזדמנות לא נוצרת מעצמה והיא צירוף של יכולת האדם לאתרה, לייצרה, לנכס אותה ולהגן עליה כפרי עמלו", אך באותה נשימה הוא מעביר את האחריות למדינה שצריכה, לדבריו, לחלק את העושר לרבים וליצור תבנית פוליטית לשוויון הזדמנויות.

* מה ההזדמנות המשמעותית ביותר שנקרתה בדרכך?

"שאני חי. החיים הם ההזדמנות הגדולה ביותר בדרכו של האדם. כל יתר ההזדמנויות הן יצירות שאפשר לייצר".

מחד, אתה מדבר על חלוקת העושר ומאידך, על ניצול הזדמנויות. האם אין בכך סתירה? האם עצם החלוקה לא עשויה לבלום יזמות, כפי שהיסטורית, כספי החלוקה ליישוב היהודי בארץ הפכו אותם תלותיים ובלתי יצרניים?

"בדיוק להפך. אני מדבר על יצירת תשתית בסיסית כלכלית לכל אחד מהאזרחים, כי אדם שאין לו את המינימום, ראשו אינו פנוי להזדמנויות- הוא מידרדר. המעמד היצירתי הוא מעמד שהצליח להתרומם מעל פני השטח כי הייתה לו הכנסה ובסיס מינימלי להמשיך קדימה".

* למה שלא תיכנס לפוליטיקה וגם תבצע את מה שאתה מציע?

"הציעו לי לרוץ לראשות העיר ירושלים. ירושלים מאוד יקרה לי והייתי מת לרוץ כדי שירושלים תהיה עשירה פורחת ומשגשגת אבל הפוליטיקה הישראלית בעייתית. אין מקצוענות בפוליטיקה".