הדבר האחרון שאפשר לצפות מקולנוען דגול, 12 שעות לאחר צפייה בסרטו החדש - שהנו יצירת המופת הגדולה ביותר שלו - זה שהוא יאמר שהוא בכלל לא אוהב קולנוע. זה מפתיע לא פחות מלשמוע את אורח הכבוד של פסטיבל קולנוע אומר שפסטיבלי קולנוע הם בזבוז מיותר של זמן. התסריטאי והבמאי הבריטי פיטר גרינאווי (66), שהיה עד שלשום אורח פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה, אמר את הדברים הלא שגרתיים הללו בראיון בלעדי לתרבות "גלובס", יממה לאחר ההקרנה החגיגית של סרטו החדש "משמר הלילה".
"אני לא אוהב קולנוע כי אני חושב שקולנוע הוא טיפשי, ילדותי, ואני חושב שהקולנוע מת. פיניש. מחוסל. לא עושים סרטים מעניינים יותר, ובכל רחבי העולם בתי קולנוע נסגרים".
* אין בעיניך בימאי קולנוע מעניינים שפועלים כיום?
"אין בימאים מעניינים מאז הבימאים הגרמנים בשנות ה-70, כמו וורנר הרצוג, ריינר ורנר פסבינדרר, וים וונדרס. מה שאנחנו רואים ב-25 השנים האחרונות זה חיקוי. ראינו כבר את כל הסרטים. אתה רואה חמש דקות ראשונות מתוך סרט, אתה יודע מה יקרה, אתה יודע איך הוא יסתיים. אתה מכיר את הז'אנר, ושמעת בטח את הסיפור".
* אין סיכוי שקולנוען חדש יצוץ וישנה את דעתך?
"תעזור לי. תעזור לי. מי ראית שבעיניך באמת מעניין, מי מפתח דברים חדשים? הם רק מספרים לך סיפורים לפני השינה למבוגרים. כאלה שכבר ראית בעבר. קולנוע הוא מדיה נרטיבית ענייה. הקולנוע חוזר שוב ושוב למדף הספרים, לאדפטציות, כי אין משהו מקורי בקולנוע. אז למה ללכת לקולנוע?
* עדיף לראות טלוויזיה?
עם טלוויזיה אתה יכול לתקשר. אתה יכול לשנות, להחליף ערוצים. אתה לא יכול לעשות את זה בקולנוע. בקולנוע אתה לא יכול לתקשר".
* קולנוע נוצר כדי לתקשר? סרט נועד לספר סיפור, לא?
"קולנוע הוא לא מדיום סיפורי. אנחנו לא צריכים עוד עבודות. העולם לא צריך עוד תסריטים מזוינים. זה משעמם. קולנוע זה לא על סיפורים. ספר לי על הטיטאניק, על הסיפור של ספיידרמן. אתה זוכר את הסיפור? אוקיי, בוא נלך לסרטים טובים: קזבלנקה, בלייד ראנר. אתה לא זוכר את הסיפור, נכון? תקשיב לי, אתה לא זוכר את הסיפור, הוא לא חשוב. מה שחשוב בקולנוע זה החוויה האודיו-ויזואלית, הסטייל של האופן שבו מספרים את הסיפור. זה מה שאתה זוכר. מצבים אודיו-ויז'ואלים, לא סיפור. כאלה שתוקפים אותך רגשית ונפשית. אז למה שנבזבז זמן על קולנוע? כדי לראות סיפורים לפני השינה?"
כולם רוצים להיות קלוני
גרינאווי, שמגדיר את עצמו בנוסף לתאריו כבמאי וכתסריטאי גם כאמן ניו מדיה, לא מבכה את מות הקולנוע בטון נוגה אלא פשוט מספיד אותו כלאחר יד. מה שמעניין אותו עכשיו זה בעיקר טלוויזיה, מדיה שלדבריו השפה שלה מרתקת אותו.
"בארבע דקות ב-CNN אתה רואה תמונות, מפות, דיווח, דיאגרמות, לוגו, מסכים מפוצלים. יש יותר פעילות מסך ב-CNN מאשר בקולנוע בעשר השנים האחרונות. השפה של הטלוויזיה של ימינו כל-כך מדהימה. הקולנוע לא משתמש בזה. הקולנוע עדיין משחק משחקים טיפשיים של שנות ה-80 וה-90. אתה צריך לראות כמה מסרטי הטלוויזיה שלי. הם מדהימים. הרעיונות מדהימים".
* אם כך, איך אתה מתייחס לכל עבודותיך בקולנוע?
"אני לא מתכחש אליהן. הן פרולוג כי אני חושב שמה שאנחנו רואים זה פרולוג לקולנוע של העתיד, ולא על המסך הגדול, שבו 'מלחמת הכוכבים' ייראה כמו ענתיקה. יש פה התחלה של משהו מאוד מאוד מרגש. יש עולם שלם בחוץ שלא קשור לקולנוע.
"אני עכשיו עושה סרטים למסך הסלולרי הקטן הזה (מצביע על הסלולרי, מ"ש). אני עושה סרטי סקנד-לייף (אפליקציה אינטרנטית שעיקרה שיבוט וירטואלי, שבו האני האינטרנטי מאמץ זהות חדשה, אוטופית. הכל וירטואלי, מלבד כרטיס האשראי של המשובט).
"אני יכול לעשות הכל עם השפה - לשנות את צבע העיניים שלך, לעשות אותך אישה, איש זקן, להלביש אותך בבגדי שחייה, לשים אותך על הירח, דברים מדהימים הודות לטלוויזיה ולאינטרנט. אתה לא רואה? מה אתה רוצה, קולנוע כבריחה, לא? להיעלם לתוך המסך ולהיות לא מי שאתה. אתה לא אדם מודרני, הא?"
נראה שאם יציעו לגרינאווי תחליף וירטואלי לשחקנים, לא יהיה מאושר ממנו.
גרינאווי: "אני שונא שחקנים. הם אנשים קשים, קשה לשלוט בהם. יש להם אגו גדול, הצבנו אותם במעמד גבוה בקולנוע. רוב האנשים חושבים שקולנוע זה מגרש המשחקים של אנשים כמו שרון סטון. זו לא אשמתה של סטון חסרת המשמעות, זו אשמת הקולנוע כמדיום רדוד. נתנו להם, לשחקנים, הרבה כוח, והם מתנהגים רע. כוח משחית, אין בכך ספק".
* לא טבעי שאנשים יזדהו עם גיבורי תרבות?
"שום דבר הוא לא טבעי. הכול אורגן על-ידי אנשים. גם טיב הזדהות. כולם רוצים להיות ג'ורג' קלוני".
בוחן פרספקטיבות
למן תחילת הקריירה שלו, גרינאווי קרא תיגר על הצורה הקולנועית השמרנית. הוא לא ניסה להמציא אותה מחדש או לפרק את המבנה שלה, אלא בעיקר לטלטל אותה, ובד בבד את עצמו ואת הצופים. הוא עשה זאת על-ידי יצירת דמויות מוחצנות, לעתים גרוטסקיות, טעונות תדיר. הדיאלוגים לעולם חריפים עד בוטים, נעים בחדות בין הקומי לטרגי. המיזנסצנות (העמדות כלל המרכיבים החזותיים בפריים) עמוסות עד דחוסות גירויים. שילוב כל אלה יוצקים עושר - לעתים דיס-הרמוני במכוון - לתוך השבלונה, ויוצרים מבע ייחודי נועז ועז. כמו מדען שמחפש נוסחה לרגש, מנסה להפעים.
הדבר בולט בשני סרטים במיוחד: "כתוב בעור" (" the pillow book"), ו"הטבח, הגנב, אשתו והמאהבת". וגם ב"משמר הלילה", סרטו החדש, על חייו של הצייר רמברנדט ואן ריין - צייר גאון בעל הרס עצמי, המסיים את חייו באורח טרגי - עיוור, מוקצה מחמת מיאוס וחסר כל.
ב"משמר הלילה", שנושא את שם ציורו המפורסם ביותר של רמברנדט, מנסה גרינאווי לגשר על הדואליות שבין עבודתו כקולנוען לבין הסלידה מהקולנוע ונטייתו לאפיקים חדשים.
הסט הוא מעין במת תיאטרון, בה חדר המיטות הוא גם הסטודיו של רמברנדט.
בתמונת "משמר הלילה" גרינאווי עורך ניסוי מעבדה. ניכר כי הוא משתמש בדפוסי עבודתו של רמברנט כדי להמחיש איך הוא עצמו רואה סיפור דרך תמונה. גרינאווי, שהחל את דרכו האמנותית כצייר, ואף למד ארבע שנים במסגרת אקדמית, עדיין מצייר, ומציג את עבודותיו בתערוכות.
בכיתת האמן שהעביר גרינאווי לקולנוענים ולשוחרי קולנוע במהלך פסטיבל הסרטים בחיפה, הוא הדהים את הקהל באמצעים טכנולוגיים שפיתח כדי להעצים את הסיפור שבתמונות. כמו חושף אלמנטים שעד כה רק הצייר עצמו היה ער להם. העניק טעימה מן התורה: התפתחות דרמתית על-ידי שימוש בפסקול עם הצללה תלת-ממדית, כשהוא לסירוגין מפרק את התמונה ומפשט אותה. מוציא ממנה את הסיפור, מהסוף להתחלה, מהתחלה אל הסוף. בוחן את הפרספקטיבות.
גרינאווי: "אתה רואה? לא צריך טקסט. לא צריך חנות ספרים. אבל אני לא יכול ללכת למפיק או לסטודיו עם ארבע תמונות וציורים ולהגיד: תנו לי את הכסף. האנשים האלה לא מבינים כלום באימג'ים".
"כל החושבים הגדולים היו יהודים"
גרינאווי שחי כיום בהולנד, נמצא בתזזית מתמדת. בנוסף ל-15 הסרטים העלילתיים שעשה עד כה, גרינאווי חתום על יותר מ-300 סרטים.
בישראל זהו ביקורו השלישי של גרינאווי ולא מן הנמנע שגם האחרון. גם כי לגבי עתיד המדינה, הוא כלל לא אופטימי. גרינאווי: "אין היגיון במדינת ישראל. זה זמני. זה לא יימשך הרבה זמן. אתם בשנות הזהב שלכם. בעוד 30 שנה לא יהיה פה כלום. הכול ייעלם. אתם לא לומדים מטעויות. צריכים לגרום לכם לברוח כדי להוציא את הטוב שבכם. צריך לצלוב אתכם ולהקשות עליכם כדי שתהיו שווי ערך. וזה חבל כי הפוטנציאל שגלום בכם הוא מדהים. אתם הבאתם לעולם את ישו, את פרויד ואת איינשטיין. יהודים הקימו את היקום. כל החושבים הגדולים היו יהודים. פרויד ואיינשטיין הם האנשים שיצרו את המאה ה-21".
* ומה בדבר קולנוענים יהודים?
"אין קולנוענים יהודים מחלקה ראשונה. יש את שפילברג, אבל שפילברג, כל מה שמעניין אותו זה כסף".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
