חוויה ישראלית

מספריה: "ארבע אמהות" (מעריב, 1996), "היפה בנשים" (קשת, 1998), "תמרה הולכת על המים" (עם עובד, 2002), "הימנון לשמחה" (עם עובד, 2004), "חוויה ניו-זילנדית" (מעריב, 1992) ו"חתולים - סיפור אהבה" (קשת, 1998). ספריה תורגמו לאנגלית, לגרמנית, להולנדית, לצרפתית, לאיטלקית, לסינית, ליוונית ולטורקית. זכתה בפרס ויצ"ו ישראל, בפרס ראש הממשלה לשנת 2005 ובפרס ויצ"ו צרפת לשנת 2008. ספרה החדש, "לא ביום ולא בלילה", יצא החודש בהוצאת ידיעות ספרים.

*איזה בית קפה אהוב עלייך במיוחד, ומדוע?

"בית הקפה של קולנוע סמדר, המצוי במושבה הגרמנית בירושלים. בית הקולנוע, שנבנה בשנת 1928 בסגנון האר-דקו, עבר גלגולים רבים מאז שגברת צ'ציק, אשת המקרין (או 'הסרטן', כפי שהיינו מכנים אותו בעגה ירושלמית), הייתה מוכרת לנו בימי החורף הקרים קפה ותה שנמזגו מסמובר עתיק יומין. עטופים בשמיכות צמר היינו לוגמים את התה החם תוך כדי צפייה בסרט, נעולים נעלי בית משובצות של המגפר ורועדים מקור. ואנחנו אהבנו את הקולנוע הביתי שלנו על אף הקור העז ששרר באולם. אהבנו את בית הקולנוע על אף שושני הרטיבות שכיסו את התקרות, כיסאות העץ החורקים והצובטים בבשר והמסטיקים הצמיגיים שהיו דבוקים בתחתיתם. היום ניתן לקנות במקום קפה משופר הנמזג ממכונה, ואם חשקה נפשכם בארוחה קלה, הרי היא תוגש לכם על גבי מגש גם בזמן צפייה בסרט. ממש כמו בבית".

*איזו דמות ספרותית היית רוצה לפגוש?

"את חנה גונן מתוך 'מיכאל שלי' של עמוס עוז, דמות שבדמיוני קרמה עור וגידים. הייתי רוצה שתשב על ידי כדי שאוכל לנהל איתה שיחת נשים, מלב אל לב, שהרי יש לי כל-כך הרבה שאלות לשאול אותה. על חייה, על מיכאל, על זלמן הקטן, על התאומים הערבים ולמה, מכל הסופרים והסופרות שבעולם, הגיעה בתקשור דווקא לעמוס עוז".

*אם היית יכולה לצותת לשולחן הסמוך, מי היית רוצה שיישב שם?

"הייתי רוצה לצותת לשיחה בין ש"י עגנון למרטין בובר".

*מי הם הסופרים העבריים האהובים עלייך?

"עמוס עוז, דויד גרוסמן, שולמית הראבן, יהודית הנדל ומירה מגן".

*והזרים?

"גינטר גראס, הנריך בל, איאן מקיואן וגבריאל גרסיה מרקס".

*איזה ספר ילדים אהוב עלייך במיוחד?

"'איה פלוטו' של לאה גולדברג. חזרתי וקראתי בו בילדותי עד שהסמרטט לחלוטין, וגם היום אני יכולה לצטט את כולו בעל-פה וגם מתוך שינה. בבגרותי אהבתי לחזור ולקרוא את הרפתקאותיה של 'בילבי' - או כפי שנקראה בפינו 'גילגי' ואף התחפשתי לדמותה בפורים אחד".

*לאיזה ספר את חוזרת שוב ושוב?

"התנ"ך הוא הספר שאף פעם לא נגמר לי, כמו סיפור שאין לו סוף".

*מה הספר האחרון שקראת, והותיר עלייך את רישומו?

"'האבודים' של דניאל מנדלסון. מסמך רגיש, מצמרר ומעיק. סיפור אמיתי של חיפוש אחר שישה קרובי משפחה שנעלמו בשואה, ההופך לסיפור בלשי מותח וטרגי מלא וגדוש הרהורים על החיים, על אלוהים ועל האנשים הנעלמים".

*איפה את מתגוררת, ומדוע דווקא שם?

"אני חולקת את זמני בין בית עתיק שנבנה בתקופת הטורקים בכפר מלחה שבמרכז ירושלים, ובין בית מודרני וחדש על גג בניין בלב אוקלנד, ניו-זילנד. אני מתגוררת בירושלים כי היא מקור השראתי, חיי, משפחתי וחבריי. אני מבלה מספר חודשים בשנה בניו-זילנד, כי שם נמצאת אהבתי".

*את בעיר זרה, וזמנך מוגבל. לאן תלכי?

"אשתדל להגיע למוזיאון שיש בו גם בית קפה וגם חנות לממכר ספרי אמנות".

*איזה ספר תקחי לטיסה?

"ספר עב כרס כלשהו, שטרם הספקתי לקרוא והוא מצפה בספרייה שלי להזדמנויות שכאלה".

*מה דעתך על מוספי ספרות בישראל ועל כתבי עת ספרותיים?

"אני קוראת את מוספי הספרות ורק אחר-כך מעיינת בכותרות העיתונים. בשל ניתוקי מהארץ, מוספי הספרות מהווים עבורי תחליף, אם כי עלוב במקצת, לשיטוט בחנויות הספרים".

*איזה ציטוט מספר כלשהו זכור לך במיוחד, ריגש אותך או גרם לך לפעול בדרך מסוימת?

"'לפני שנים, כאשר הייתי בן שש או שבע או שמונה, קרה לי לעתים שכאשר נכנסתי לחדר, אנשים מסוימים היו מתחילים לבכות'. השורה הראשונה של 'האבודים' מאת דניאל מנדלסון. כל השאר מתפענח לאטו במהלך הקריאה".

*למי או למה את מתגעגעת?

"לסבתא שלי שנפטרה לפני שנתיים, ולא הספקתי להיפרד ממנה". *