צבעי מלחמה

בשבת, היום שבו חצו חיילי צה"ל את הגבול לעזה, התרחש בשולי הכותרות הלוחמניות, הסיפורים האנושיים הקשים, מאורע שהביא לנו גאווה לאומית מקיר לקיר - סרט ישראלי זכה בפרס הסרט הטוב ביותר של איגוד המבקרים האמריקני. הזוכה המאושר הוא סרט האנימציה "ואלס עם באשיר" של ארי פולמן, העוסק, צחוק הגורל, ב"בוץ" קרבי אחר - מלחמת לבנון הראשונה, ובתחושותיו של חייל שהיה שם. אין זה מקרה שדווקא סרט אנימציה הוא שנגע בהצלחה כה רבה בנושא כאוב. ציור, לעומת צילום, ניחן לעיתים קרובות ברגישויות, או בריחוק, שקשה להשיג במידיומים "ריאליסטים" או "תיעודיים" יותר במהותם, כמו הצילום. אבל כדי ליצור דיוקן עצמי מצויר נוקב ומרגש כמו "ואלס עם באשיר", נדרשו 26 שנה. קשה לשמור על היד יציבה, על העין פקוחה, בעיצומה של המהומה והזעם. קוראי העיתונים בישראל כבר יכולים לראות קווים כחול-לבן לדמותה של המלחמה הטרייה בעזה משורטטים בחומרים מיידים יותר - אצל אחותה הגדולה של האנימציה, הקריקטורה. אנחנו יודעים איך זה נראה מפה. אבל כיצד מצטיירת המלחמה בעזה בעיני האמנים המתבוננים מחוץ?

בחינה של חלק מקריקטורות והקומיקס שהתפרסמו בעולם - אירופה, ארה"ב דרום אמריקה, ומדינות ערב - מאז ראשית המלחמה בעזה, מעלה תוצאות מרתקות: הקריקטורות שהתפרסמו בעיתונים ובאתרי קומיקס בעשרת הימים האחרונים מחולקות למעשה לארבעה נושאים: התייחסות לזווית הישראלית או נקיטת קו אנטי-חמאסניקי, הסתכלות על הנעשה בעזה מזווית הומניטרית, הכוללת בדרך-כלל פורטרט לא מחמיא של ישראל, מחאה על מה שנתפס כאי התערבות - או מעורבות המוטה לטובת ישראל, של המערב במלחמה, ומחאה על שתיקתן או שיתוף-הפעולה עם ישראל, לכאורה, של מדינות ערב.

חמאס עליכום - הקו האנטי-חמאסניקי

בעיתון ההולנדי Trouw התפרסמה בשלישי שעבר קריקטורה שעוינת בעליל את החמאס, ובא נראה רעול פנים כשהוא משגר טיל המונח על גבה של אישה פלסטינית הכורעת ברך, ומכוונו לעבר נוף אורבני הרוס.

יום קודם לכן פירסם עיתון הולנדי אחר, "לנדסמיר", קריקטורה ברוח דומה. באיור הצבעוני בן שלושת הפאנלים נראה בתחילה אנשי חמאס רעולי פנים משגרים טילים אל עבר ישראל, כשהם עומדים לצדו של בית קטן ועליו הכיתוב "עזה". בפאנל השני נמלטים הללו כשטילים נורים בתגובה לעברם. בשלישי הם עומדים בסמוך לבית בעזה העולה בלהבות, כשהם קטועי איברים ועל פניהם מבט הלום הפתעה.

המאייר דייב גרלנד ממסצ'וסטס, ארה"ב, פרסם באתר הקומיקס הבינלאומי הפופלארי של דריל קגל קריקטורה ובה נראה חייל צה"ל מכוון משגר טילים אל נחש צהוב - "חמאס", הנועץ את ניביו ברגליו. כותרת הקריקטורה היא "התרופה של ישראל לנכישת נחש".

קומיקס של מונטה ווברטון למאמר מערכת ב"מאד מגזין" מצייר את ישראל כבולדוג הקשור בשלשלת מול איש חמאס המתגרה בו. בפאנל השני בקומיקס נראית רק השלשלת הקרועה. אין בולדוג. אין איש חמאס. ב"אינדיפנדנט" הבריטי התפרסמה בראשון (4.1) קריקטורה ובה איש חמאס מנופף רובה ומריע בתנועת ניצחון מעל משגר הקסאמים שלו, בעוד מאחוריו ילדה נמלטת מעזה הנמחצת על-ידי מעיין מכונת מלחמה דמיונית ועליה דגל ישראל. המאייר הקנדי תיאו מודאקיס צייר קריקטורה העוסקת בדילמה של ישראל- חייל צה"ל עומד מול שלט "ברוכים הבאים לעזה" כאשר בכיוון אחד צפוי לו "גינוי עולמי" ובכיוון השני "מתקפות טילים מתמשכות".

הביריון העברי: הפורטרט הלא מחמיא של ישראל

ועדיין, אין מנוס מהעובדה בשטח: מרבית הקריקטורות והקומיקס המתפרסמים היום בעולם מתייחסים למאות ההרוגים בעזה. למרות שככלל נראה כי עיתוני ארצות-הברית עסוקים יותר בחילופי השלטון ובמשבר הכלכלי, וה"ניו-יורק טיימס" פרסם דווקא מאמר המצדד בזכותה של ישראל להגנה עצמית - לצד קריקטורה של יציקת מגן דוד שמתגלעים בה סדקים, ב"מיאמי הראלד" פורסמה קריקטורה שבה נראה מטוס ישראלי מטיל פצצה בצורת עין ענקית, עם הכיתוב "עין ממש גדולה תחת עין". בבריטניה, באירופה, ובעולם הערבי, התמונות חריפות הרבה יותר. בשבת פרסם ה"אינדיפנדנט" וריאציה סאטירית על יצירת האמנות הקלאסית "מוות על סוס חיוור" ובה מופיע אהוד אולמרט בדמות מלאך המוות, רוכב על ברווז שפניו פני ג'ורג' בוש, מעל גופות מרוטשות. עיתון זה פירסם גם התייחסות להשפעת המלחמה על הפוליטיקה הישראלית - קריקטורה של של ציפי ליבני בדמות סנטה קלאוס במזחלתה המרחפת, משליכה פצצות באריזת מתנה על עזה ומותירה אחריה כתובת חרוכה בישראל "הצביעו קדימה".

באוסלו, ערש הסכם השלום הכושל, הופיע קריקטורה שבה מצוייר אותו אהוד ברק מניף את נעל הנפילים שלו כדי למחוץ פלסטיני זעיר המנופף מולו באגרופו. קרסולו של הפלסטיני נתון בנחושתיים, המחוברים לרצועה דקה שאותה אוחז ברק.

בעיתון הירדני "אל חאד" הופיעה לפני כשבוע קריקטורה דמונית של מטוס קרב ישראלי כעוף דורס המשחר לטרף, על רקע אדום זועק, עם הכיתוב "טרור ישראלי בעזה". בעיתון הלבנוני "אל באלאד" הופיעה בשני שעבר קריקטורה של "סטאבו" ובה רמזור/תמרור המורה לכיוון עזה. מסביבו מרחפות פצצות, בעוד ינשוף שאנן יושב על גבו, והאור האדום ברמזור, ה"עצור" נוטף דם. בטורקיה, שם התקיימו הפגנות ענק נגד המלחמה, מתפרסמות קריקטורות רבות בנושא. מגזין ה"בולטין העולמי" פירסם קריקטורה של כוס תה מלאה בדם דליל, שהתיון שבתוכה צורתו כמתאר עזה, ותוויתו מגן דוד.

אתרי אינטרנט מרכזיים בסוריה ובאירן השיקו תחרויות מיוחדות של קריקטורות בנושא עזה. האתר "אירן קרטונס" קיים לפני מספר חודשים תחרות קריקטורות עזתית, שנפתחה מחדש עם פרוץ המלחמה, תחת הכותרת "מוות בעזה". כמה מהקריקטורות חוטאות באנטישמיות גסה, למשל דמות שטנית מחודדת שיניים באזנה עגיל מגן דוד, הנוגסת בתפוח אדום - הוא עזה. בתחום קריקטורות הזוועה חשוב לצין את קרלוס לאטוף, אמן קומיקס ברזילאי

שעורר בעבר סערה כשפירסם קריקטורה ובה ילד בגטו וארשה אומר "אני פלסטיני". לאטוף פרסם לאחרונה מספר קריקטורות חדשות בנושא עזה. חלקן עושות שימוש בדימויים נוספים המקבילים את הנעשה בעזה למחנות ההשמדה הנאצים. אבל רבות מהן שייכות דווקא לסוג השלישי של קריקטורות שנפוצו בימים האחרונים, המבקרות את אי ההתערבות הבינלאומית בקונפליקט.

העולם שותק: חוסר ההתערבות של המערב

למרות שמזווית ישראלית נדמה אולי ש"העולם נגדנו", עם הקריקטורות הפופולריות ברחבי אירופה, צפון אמריקה והעולם הערבי נמנות דווקא אלו המוחות על מדיניות אי ההתערבות של אירופה ושל ארה"ב, או על שיתוף פעולה פעיל עם ישראל. בין אלו אפשר לציין כמובן את עבודותיו של לאטוף: "אין שנה טובה לעזה": גבר בעל חזות אירופית, ראשו כדור הארץ, פותח בקבוק שמפניה ועליו הכיתוב "2009", כאשר אוזנו היא רצועת עזה, נוטפת דם ועשן מהפצצת מטוס ישראל. קריקטורה אחרת של לאטוף מתארת בריכת שחייה בצורת מתאר עזה ובה מתרגע הדוד סאם, משתזף העולם, האו"ם הוא מלצר המגיש משקאות, ואולמרט בבגד-ים יוצא מהברכה והולך לדרכו, כשדגל ישראל כרוך סביב כתפיו הנוטפות דם - נוזל הממלא גם את הבריכה.

בשני שעבר פרסם העיתון הלבנוני "אל מוסטחבאל" קריקטורה שבה נראית עזה משופדת על מקל דינמית מוצת, שקצהו כוכב חג מולד נוצרי המזכיר בצורתו גם מגן דוד, מזיעה מאימה לנוכח כדור הארץ העומד לצידה עוצם בחוזקה את עיניו וסוכר את אוזניו בהמתינו לפיצוץ. אבל המאיירים בעולם הערבי אינם היחידים המשתלחים בעמדתו של המערב במלחמה. למשל, אצל NRC Handelsblad ההולנדי הופיעה בשישי קריקטורה ובה עזה כחבית חומר נפץ בוערת ומעשנת, מתחתיה עומד ג'נטלמן אירופי זעיר וזורק חבילת סיוע המוניטרי של הצלב האדום בצורת קוביית מזל.

עוצמים עיניים: מדינות ערב מטייחות

נושא אחד שבו כמעט ולא עוסקים המאיירים המערביים, אך בולט מאוד אצל עמיתיהם הערבים, הוא התעלמות מהמלחמה או הסיוע לצד הישראלי מצד מדינות ערב. ביום שלישי שעבר, הופיעה ב"אל מוסטחבאל" הלבנוני קריקטורה שבה נראה גבר ערבי בורגני, יושב בכורסה וצופה בדמעות שליש בדמות ילדה פלסטינית משוועת לעזרה בטלוויזיה - בעודו מפנה עורף לאותה הילדה בדיוק הטובעת בשלולית דם בצורת מגן דוד בסלון ביתו. בעיתון זה פורסמה גם קריקטורה שבה מתוארת עזה כקבר אחים עמוס גופות, ומעליו מכשיר טלויזיה בדמות לוח תוצאות של משחק ספורט, עם מניין הפצועים וההרוגים העולה בהדרגה כבידור פופולארי.

מגמה דומה נכרה בעיתון לבנוני אחר, ה"דיילי סטאר" הרואה אור בביירות. שם ציירו ביום שני את עזה המופצצת בעוד בת-יענה עצומה המתויגת "העולם הערבי" קוברת את ראשה בחול. אפילו לאטוף אינו חושך שבטו: בקריקטורה חדשה שפירסם מופיע מובראק כשהוא עומד מעבר לגבול המצרי ומכוון רובה מול אישה פלסטינית ושני ילדיה המנסים להימלט מעזה. קריקטורה אחרת מתארת את מנהיגי האומות הערביות משחקים שש-בש בעוד חייל ישראלי והדוד סאם צופים בעזה בוערת. *