האמון בברק גובר: כמחצית מהציבור חושב שהתאמתו לתפקיד רה"מ גדלה

"במלחמה אין מנצחים, רק מפסידים", גורסת אימרה עתיקה, אבל בבוקר היום ה-13 למבצע "עופרת יצוקה", נראה כי אבד עליה הכלח. מסקר "גלובס" ו"גיאוקרטוגרפיה" בהנהלת פרופ' אבי דגני, עולה כי גם הסברה שרוחות מלחמה מזיזות את הציבור ימינה, לא בדיוק תופסת. אבק המנצחים שמשאירים מאחוריהם הטנקים, שממשיכים לדהור זה היום החמישי ברחבי רצועת עזה, מתפזר לעבר כולם, גם לעבר האופוזיציה. שר הביטחון ויו"ר מפלגת העבודה אהוד ברק, שרת החוץ ויו"ר קדימה ציפי לבני, ויו"ר הליכוד ח"כ בנימין נתניהו - כולם נהנים מחיזוק תדמיתם בעקבות המלחמה. כרגע, אין מי שמפסיד פוליטית מהמבצע הצבאי.

מהסקר, שנערך אתמול (ד') בקרב מדגם ארצי בן 500 מרואיינים המיצג את הציבור היהודי המבוגר בישראל, עולה כי ברק, שרק לפני חודש הוספדה מפלגתו, הוא המרוויח הגדול מהמבצע. בתשובה לשאלה "האם תפקודם של ברק, נתניהו ולבני בעת המלחמה בעזה הגדיל או הפחית את אמונך בכל אחד מהם כראש ממשלה אפשרי?" השיבו 48% כי תפקודו של ברק במלחמה הגדיל או הגדיל מאוד את אמונם בו כראש ממשלה פוטנציאלי.

בדיוק כשם שחזר יצחק רבין ב-1992 לכיסא ראש הממשלה לאחר שהוכיח את יכולותיו כשר ביטחון במשך שש שנים רצופות (1984-1990), ודאי קיווה גם ברק, כשחזר ב-2007 לחיים הפוליטיים ונכנס ללשכת שר הביטחון, שהביצועים הביטחוניים שיזכה להפגין יסייעו לו לעלות מתחתית הבור שבה היה שרוי מאז פרש ב-2001. ברק סבר כי כהונה ביטחונית מוצלחת תאפשר גם לו להחליק בטבעיות שוב לראש הפירמידה.

אבל זה לא קרה. אפילו הדיווחים על הפקת הלקחים בצבא ממלחמת לבנון השנייה והשקט היחסי במשך כמה חודשים הודות להסכם הרגיעה עם הפלסטינים לא השביעו את דעת הקהל, ומפלגת העבודה בראשות ברק התדרדרה לשפל חסר תקדים של מספר מנדטים חד-ספרתי.

אבל, את מה שלא עשו כמעט שלוש שנים של כהונה, עשתה המלחמה בעזה. אלא שתדמיתו של שר הביטחון שודרגה קצת מאוחר מדי. 30 הימים שעוד נותרו לברק עד הבחירות אולי לא יספיקו לו לצבור תנופה כדי להיות מועמד לראש ממשלה - התמיכה בהובלת המלחמה אינה בהכרח מתבטאת במנדטים - אבל מספיק כדי להיות מועמד בטוח לשר ביטחון בממשלת לבני או נתניהו.

לבני בעלייה

מי שחשב שהמלחמה היא בלעדית של ברק, טעה. יו"ר קדימה, שהיתה בעמדת נחיתות אל מול ברק ונתניהו כשהפעולה החלה, שידרגה גם היא, באופן ניכר ומפתיע, את מעמדה. אמונם בלבני של 40% מהנשאלים בסקר גבר בעקבות המלחמה. שרת החוץ אמנם חברה בקבינט וגם מהווה חלק מה"שלישייה", אולם על אף השנים שצברה במוסד, היא אינה נתפסת בציבור כמרת ביטחון. אלא שעצם ישיבתה בצומת קבלת ההחלטות עושה את שלה.

גם העמדה המדינית התקיפה עליה מצהירה לבני בכל הזדמנות באחרונה עושה כנראה את העבודה. לבני, שהשכילה לחתוך ימינה תוך תקיפת האפשרות להפסיק את המבצע, פונה אל הלב של מצביעי הימין, שממילא נוטים להקצין בעיתות מלחמה. לפי הסקר, קיבלה לבני בסך הכל 8% תמיכה פחות מברק ו-10% יותר מנתניהו. זהו אולי ההסבר למעמדה היציב של קדימה בסקרים: ברק אומנם מתחזק, אבל לא על חשבונה.

איפוק זה כוח

גם נתניהו מרוויח לפי שעה מהסיטואציה, שבה אין לו יד ורגל. כיו"ר אופוזיציה, שלא נושא בשום תפקיד ביצועי, למעט הסברה, גם עלייה של 30% ברמת התאמתו לראשות הממשלה, שמעניקים לו נשאלי הסקר, היא תוצאה יפה.

בניגוד למלחמת לבנון השנייה - אז אחרי יומיים אזלה הרוח הגבית שסיפק נתניהו לראש הממשלה והפכה לרוח מלחמה - שומר הפעם נתניהו על עמדה ממלכתית ומאופקת גם ביום ה-13 למבצע. הציבור קונה הכל ומעניק נקודות בהתאם. גם את ההצהרה שנתניהו לא עושה פוליטיקה בימים אלו.

השאלה הגדולה היא כיצד תסתיים הפעולה. לפי הסקר, בין 37% ל-48% מהנשאלים סבורים כי למלחמה אין כל השפעה על תדמית המנהיגים. סביר להניח כי רבים מהמשיבים ישנו את דעתם, בהתאם לתוצאות המבצע.