המופע של טרומן

כריסטופר אישרווד ביסס על זה את "פרידה מברלין" שלו (על-פיו נעשה הסרט "קברט"), ויליאם סטיירון את "בחירתה של סופי", וטרומן קפוטה את "ארוחת בוקר בטיפני'ס". שלושה סיפורים שונים מאוד, אבל גם דומים, שהניבו סרטים שהפכו ציון דרך קולנועי.

130 העמודים של הנובלה המפורסמת "ארוחת בוקר בטיפני'ס", יחד עם שלושת הסיפורים "בית פרחים", "גיטרה יהלומים" ו"זיכרון מחג המולד", בהוצאת כתר ובתרגום החדש של עדה פלדור, מאפשרים פגישה מחודשת עם אחד הסופרים האמריקנים החשובים לתקופתו (כתב בין השנים 1943-1984). טרומן קפוטה, דמות שערורייתית, אקסטרווגנטית ומרתקת בפני עצמה, מוכיח כאן יכולת כתיבה שנונה, מדויקת ומושלמת שהביאה לו את התהילה. כבר מהמשפטים הראשונים הוא שובה את הקורא, גורם לו להתאהב כמוהו בהולי גולייטלי, שמרגע כניסתה לסיפור ברור לגמרי שלמרות היותה כה קלה להשגה, תישאר בלתי-אפשרית עד לסוף. "מיס גולייטלי אמנם נותרה בלתי מודעת לקיומי, למעט השימוש בי כאביזר לפתיחת דלתות, אבל אני הפכתי במהלך הקיץ לבר סמכא ממש בכל הקשור בה".

פרד, הסופר המתחיל, הוא עד שמתקיים רק לצורך תיעוד וכרקע לתעלוליה ולדמותה הצבעונית ומלאת הסתירות של מיס גולייטלי; "נערת זוהר" או "נערת שעשועים" או אולי "שחקנית", כפי שהוגדרה בכותרות העיתונים. הוא מאוהב, והוא מוקסם, והוא נפגע, והוא סולח, ואיתו גם הקורא המתענג על השקרים והסודות והשערוריות, כשהוא מודע הן לאחיזת העיניים של פיתולי העלילה והן לקסם הכובש של הכתיבה. "הלוואי שהייתי בתולה בשבילו, בשביל חוסה. ולא שחיממתי המונים, כמו שאנשים מסוימים אומרים. אני לא מאשימה את הנבלות שהם אומרים את זה, תמיד דאגתי לעשות רושם עליז ופרוע כזה. אבל באמת, עשיתי סיכום לפני כמה לילות, ויצא שהיו לי רק אחד-עשרה מאהבים - אם אני לא סופרת שום דבר שקרה לפני שנהייתי בת שלוש-עשרה, כי אחרי הכל, זה באמת לא נחשב" (עמ' 100).

אז כאמור כישרון ההתבוננות ויכולת הכתיבה של קפוטה מזהירים למרחוק, אבל כאן טמונה גם החולשה של הספר. בניגוד לסטיירון ואישרווד שהשתמשו בצעיר הבודד המאוהב באישה בלתי-אפשרית, כדי לספר סיפור רחב עם אמירה פוליטית וחברתית ופילוסופית של מעבר לכאן ולעכשיו, דבר שהפך את "פרידה מברלין" ו"בחירתה של סופי" ליצירות בלתי-נשכחות, "ארוחת בוקר בטיפני'ס" נשאר בגדר קצף על-פני המים. מופת של אסתטיקת כתיבה, משאיר טעם של עוד, אבל עוד מה? הפירורים מסיפור החיים של הולי גולייטלי הנחשפים כאן היו הופכים בעטו של קארבר ליצירת מופת קורעת קרביים - אצל קפוטה הם נשארים בגדר רגעים מענגים ויפים להפליא.

ספרון קטן, מקסים גם בחיצוניות (עיצוב העטיפה), גם בסיפורים המלבבים, וגם בתרגום המענג. הסחת דעת נפלאה לימים אלו של רצון לדפוק את הראש בקיר למראה הקולות ולמשמע הצלילים המגיעים מצגי הטלוויזיה והמחשב.

והערה קטנה: לטעמי, עדיף היה שהמבוא על ההסברים החשובים שבו - יופיע בסיום הספר ולא בפתיחה, כדי לאפשר לקורא התרשמות ראשונית נקייה ולא מלומדת.

"ארוחת בוקר בטיפני'ס", טרומן קפוטה, מאנגלית: עדה פלדור, כתר, 189 עמ'