שמגר נעלב והפסיק את כהונתו כבורר בין קבוצת רבינוביץ-שגיב לקבוצת שורקה

קבוצת רבינוביץ-שגיב, בראשותם של רו"ח יאיר רבינוביץ ודורון שגיב, וקבוצת שורקה, בראשות איש העסקים אפרים שורקה, התקשרו בהסכם לרכישה משותפת של נדל"ן מניב. במסגרת 28 התאגידים שהקימו נרכשו כ-15 נכסים, הכוללים חנויות, בית-מלון, מקבצי דיור, תחנת-דלק, מרכז מסחרי ועוד, בהיקף של מאות מיליוני שקלים. לימים נוצר משבר חריף בין הצדדים, והם מינו את שמגר לשמש כבורר ביניהם.

לדברי קבוצת רבינוביץ-שגיב, קבוצת שורקה, באמצעות עו"ד אמנון יצחקניא, פנתה באחרונה לבורר שמגר, ובמסגרת פנייה זו נאמר: "לצערי, מזה זמן חש מר שורקה תחושת חוסר נוחות עמוקה, אם לנקוט לשון המעטה מנומסת, מהחלטותיו השונות של הבורר, שמהן עולה - כך חושש הוא - כי נוטה הבורר להעדיף את קבוצת רבינוביץ על פני קבוצת שורקה בשל היחסים הקיימים בינו לבין בא-כוחה, משרד עוה"ד פרופ' יובל לוי ושות'".

עוד נאמר בפנייה כי שורקה הופתעה לגלות כי ביוני 2008 התפטר שמגר מתפקידו כבורר בסכסוך שבין מעריב אחזקות לבין ולדימיר גוסינסקי, בשל טענה כי מתקיימים קשרי חברות בין שמגר לבין בא-כוחם של אחד הצדדים.

שורקה ביקשה משמגר לפרט את טיב יחסיו עם פרופ' לוי והיקפם, לרבות פירוט פגישותיו עימו מאז תחילת הבוררות ונסיבותיהן. עוד ביקשה לדעת האם שמגר ופרופ' לוי מכהנים כבוררים משותפים במסגרת עסקית פרטית בשם "המשכן לבוררות ופתרון סכסוכים".

"טענה מופרכת"

שמגר הודיע בתגובה לפנייתה של קבוצת שורקה כי טענתה שהוא מעדיף את קבוצת רבינוביץ-שגיב "מופרכת מעיקרה ונטולת יסוד עובדתי כלשהו, וכי הטענה גם בלתי הגיונית בעליל, שהרי אין להבין מה יראה בורר להעדיף קבוצה אחת על השנייה".

לדברי שמגר, "על פני עשרות שנים של שפיטה הקפיד בהצלחה, לדעת כולם, על קיום נורמות של אובייקטיביות וניטרליות ולא נטה מראש חסד לצד כלשהו - ועתה שינה לפתע את טעמו?".

שמגר ציין כי שורשיה וסיבותיה של הטלת העלבון שבמכתב של קבוצת שורקה אינם גלויים, והיא הועלתה מספר ימים לפני שהתכוון להתחיל בשמיעת הראיות. שמגר גם הביע תמיהה על כך שטענותיה של קבוצת שורקה עלו רק עתה בחלוף שנתיים מתחילת הבוררות ושנה ומעלה אחרי שעו"ד יחיאל כשר, שותף במשרד פרופ' יובל לוי ושות', הצטרף לייצוג קבוצת רבינוביץ בבוררות.

שמגר גם ציין כי התפטר מהבוררות בפרשת גוסינסקי-הכשרת היישוב, בעקבות טענה שקרית ומוטעית של אחד הצדדים, כי סעד ארוחה עם הצד השני לבוררות. לדבריו, גם המלין הודה בדיעבד כי מדובר בשקר.

לסיכום הודיע שמגר כי "די בדברי העלבון וההשמצה כלפיו, כדי להניעו להפסיק את כהונתו כבורר לאלתר". (בש"א 1742/09).