13 בדצמבר, קצרין ישראל ביתנו | בני נוער ועולים
* אחר צהריים גשום במחלף לה גוורדיה. תומכי ישראל ביתנו מחכים לאוטובוס שייקח אותם לקצרין, שם יושק קמפיין המפלגה. מדוע קצרין? "כדי להזדהות עם תושבי הצפון", הסבירו אנשי המפלגה, מבלי שיכלו לנחש ששבועיים אחר כך יהיו אלה דווקא תושבי הדרום שיהיו במוקד תשומת הלב.
האוטובוס מגיע. תחילה נכנסים כמה עולים קשישים מרוסיה, רובם חמושים בכובעי עור, במעילים סובייטיים ובמקלות הליכה. אחריהם מספר גברות, רוסיות גם הן, שני צעירים לבושים היטב, ואחרונות אני ודליה, שמזמינה אותי לשבת לצדה. היא פעילה כבר שמונה שנים, שלפניהן הקדישה את זמנה לרחבעם זאבי, עד שנרצח, ולאחר מכן לבנו פלמ"ח, שלא צלח את טבילת האש הפוליטית. אז המליצו לה להצטרף לליברמן ומאז היא שם, מנסה להיטמע בין דוברי הרוסית.
מחוץ לאוטובוס המתינו שני גברים במעילי עור, ולצדם תיק גדול. "תראי איזה מאבטחים הביאו לנו", מצביעה עליהם דליה בהתרגשות, "תראי כמה נשק, רק כדי לשמור עלינו. עלינו!" חמש דקות אחר כך עולים ה"מאבטחים" לאוטובוס ומהתיק מבצבצים חצובה ומיקרופון. "הם לא מאבטחים", אמרתי, "הם צלמים של הערוץ הרוסי". דליה מאוכזבת בעליל אבל מסתפקת ב"אה" קצר ולא מחייב.
באיחור של שעה האוטובוס יוצא סוף-סוף לדרך, נאנח ונאנק תחת משקל הנוסעים. בקצב הזה, ברור לכולנו, לא נגיע לכנס, כך שלפני הירידה לכביש 6 מודיעה הרכזת שמחליפים אוטובוס. ירדנו מהמיושן והגונח, עלינו על אחד חדש, מאובזר ונוצץ. ליברמן אולי לא יאהב את ההשוואה, אבל האוטובוס החדש היה לנו מה שאורלי לוי ואנסטסיה מיכאלי לישראל ביתנו: משב רוח צעיר ורענן, שאולי יתניע את מערכת הבחירות הרדומה ויביא את המנדטים.
הפסקה בתחנת דלק. הרוסים הקשישים ירדו באיטיות, מזגו תה מתרמוס וקילפו קלמנטינה. אחד זרק מדי כמה משפטים את השם סטלין, השני הנהן בהסכמה. אורות המושבים סביב נצצו בחשכה ודליה נאנחה. "האורות האלה, של כל הכפרים הערביים, עושים לי רע. תראי איך הם משתלטים עלינו, ממש מגעיל, ואחר כך עוד מעיזים להתלונן. ראית איך נראית אום אל-פאחם? יושבים בבתים הגדולים שלהם, ממש בושה". האורות היו דווקא מטבריה, אבל בכל זאת הנהנתי בהסכמה.
אולם הספורט העירוני של קצרין היה מלא. בקהל היו עולים מבוגרים, נערים מקומיים שחיפשו אקשן, ומעט פעילי מפלגה. אורלי לוי ישבה מימין לבמה, ונראתה מרוצה, אסתרינה טרטמן ישבה משמאל ונראתה חמוצה. המתפקד הטרי אריק סיני עלה לבמה ושר את "העיירה שלי", ודליה נכנסה לקצב. לעומתה, השורות של העולים המבוגרים נראו אבודות. אחר כך שאלתי אותם איך הם הגיעו לקצרין, ואחת הגברות הסבירה שהבטיחו לה ולבעלה שיהיה נחמד - "טיול לצפון כזה", אבל שהציפיות לא התמלאו.
ליברמן התקבל בתשואות צעירי המפלגה. הוא מדבר על ביטחון ועל גבולות, ובשלב מסוים אפילו מודה לדרוזים על תרומתם למדינה, תודה שמותירה את דליה פעורת פה. בדרך החוצה היא ממהרת לשאול צעיר בחליפת עור, שהתברר שהוא רכז פעילות בחיפה, "מה הקטע עם התודה לדרוזים?"
"יש גם ערבים טובים, שבעדנו", הוא משיב בפשטנות של מי שבקי ברזי הקיום בישראל.
כך החל המסע הפוליטי שנדרשתי אליו, רגע לפני שנטרפו הקלפים. הסיסמאות כבר היו מוכנות, השלטים כבר נתלו, והקמפיינים היו בשלבי שיגור מתקדמים. ואז יצא צה"ל למבצע בעזה ומיד הצהירו המפלגות הגדולות, באקט של פטריוטיות מעושה, על הקפאת הקמפיינים. האומנם הקפיאו? לא ממש. יתרה מזאת: ההתנדבות במטות המפלגות חשפה את השיטות שבהן משתמשות המפלגות - משליחת המתנדבים לטקבק בדיווחים על המלחמה (ואחרים) ועד הדרישה שיעשו טלפונים למצביעים פוטנציאליים מביתם ועל חשבונם, עניין שיכול להתפרש גם כעבירה על חוק מימון מפלגות. לפניכם יומן המתנדב.
2 בינואר, נתיבות
מפלגת העבודה | יאללה מכות
* יום שישי ברכבת מרכז בתל אביב. המלחמה כבר פרצה, ומפלגת העבודה הודיעה רשמית שהיושב ראש שלה, הלוא הוא שר הביטחון, מנתק עצמו מהקמפיין הפוליטי. קמפיין מוקפא? צעירי המפלגה מפשירים אותו באופן יצירתי במסע למקלטי נתיבות עם צעצועים לילדים ועם מגוון הפעלות.
דקל, קיבוצניק עם אידיאלים בשנות העשרים לחייו, מקבל את פניי בחיוך. המתנדבים האחרים מטפטפים באיטיות. חלקם עוזרי ח"כים, אחרים מעורבים בחיי היומיום של המפלגה. אנחנו מקבלים חולצות עם לוגו ויוצאים לדרך. על האוטובוס מדברים פוליטיקה. הסקרים שלאחר היציאה למבצע, מסכימים כולם, מעודדים, אם כי יש חשש שהמצב יתהפך.
במתנ"ס העירוני מקבל את פנינו ראש העיר, יחיאל זוהר. הוא מסביר שהסכים לקבל אותנו על אף שהוא ליכודניק ותיק. כולם צוחקים בנימוס, אבל ספק אם זוהר התבדח. בחוץ ממתין לנו המועמד לכנסת דניאל בן-סימון, לסיור המקלטים בעיר. נתיבות, הוא הזכיר, היא גם העיר שבה נשא ברק את נאום ההתנצלות הידוע.
במקלט הראשון אחת האימהות מתלוננת שאין טלוויזיה. אדיר, פעיל ותיק, יודע בדיוק למי לצלצל בחלונות הגבוהים ומדווח על הצלחה, עניין שגורם לחבריו לחזק אותו, שכן בימים אלה אין מהלך פוליטי מוצלח מזה.
במקלט הבא יש המון ילדים, שלושה מחשבים, טלוויזיה, מזרנים וכדור צהוב ומפונצ'ר. "מאיפה אתם?" שאלו הילדים, "מפלגת העבודה", ענינו, והפעילות ההתנדבותית נפתחה במשחק כדורגל עם זאטוט מלא מרץ. נערה אחרת מינפה את נוכחותנו לריקוד לצלילי שיר לשלום שהתבקשנו לשיר.
תזכורת לבחירות הקרבות הייתה כשאדיר החליק סטיקר של המפלגה לנערה שביקשה, ובאותה נשימה הצהיר ש"לא נעים". חוסר הנעימות לא נמשך הרבה, שכן למרבה המזל מתנדב אחר, יוני שמו, שלף את הגיטרה והמפוחית, והחל לנגן. האידיליה החזיקה בדיוק שתי דקות, עד ששני נערים מתבגרים החלו לריב. המהומה הייתה אדירה וכיסאות איימו להתעופף. המבוגר האחראי הוזעק להפריד כוחות, ואנחנו, מלווים בצ'פחות ידידותיות מדניאל בן-סימון, חזרנו לאוטובוס ולתל אביב.
4 בינואר, תל אביב
הליכוד | האצ"ל עדיין כאן
* יום ראשון, שבוע ללחימה, ואני בדרך להתלמדות כטלפנית מתנדבת בליכוד. ברחובות רואים את גיוס המילואים: חיילים מחכים להסעות, מעמיסים רכבים, מתארגנים לצאת ללחימה. היעד שלי היה מצודת זאב, אבל ברגע האחרון הנחה אותי מטה הבחירות להגיע לאחד המגדלים בשדרות מנחם בגין, תל אביב.
בכניסה למגדל אין זכר לליכוד - לא שלט ולא מודעה. ביציאה מהמעלית בקומה התשיעית, הבלבול רק מתגבר: בצד אחד משרדי בנק הפועלים, בשני משרדי מגדל שוקי הון. מאבטח שישב בקומה קלט את המבט האבוד בעיניי, וכשאמרתי שאני לליכוד קם ופתח את דלת משרדי מגדל (דובר מגדל בתגובה: עזבנו את המשרדים הללו לפני חצי שנה. אין שום זיקה בין מגדל למטה הליכוד, ואין לנו כל קשר לנכס המדובר.
גם במסדרונות אין זכר לסמל המפלגה. "אנחנו לא רוצים שידעו איפה מטה הבחירות שלנו", מסבירה שרון, "עובדת עם נתניהו זה שלוש שנים ואחראית על גיוס תרומות". למה לא? אני מקשה. "פשוט לא רוצים", משיבה שרון, וניכר שגם היא לא סגורה על הפרטים. "למה כתוב מגדל חברה לביטוח בכניסה?" אני מתעקשת, אבל שרון רק מושכת בכתפה.
בפינת הקפה פגשתי את המתנדב ירון. "הרומן שלו" עם נתניהו החל כשביבי כיהן כשר האוצר. "עד אז הייתי שמאלן וצהלתי בכיכר כשברק ניצח, אבל היום אני ליכודניק גאה", הוא אמר.
היינו שלושה מתנדבים בתדרוך. "חלוצי הטלפנים", כינה אותנו עמית, רכז המתנדבים, שאימץ את האינטונציה של נתניהו. הסבר קצר על תוכנה שאותה אנו אמורים להפעיל תוך כדי השיחות הטלפוניות, והמרצע יוצא מהשק: את הטלפונים עושים מהבית ועל חשבון המתנדב. "למה לא מהמטה?" אני מנסה. "פשוט כך", עונה שרון, שכנראה לא מודעת לתקציב המדולדל של הליכוד בקמפיין הזה, ואולי גם לא לסעיפי חוק מימון מפלגות. "אפשר להגיע למטה, לעשות טלפונים?" אני מנסה, ונענית בלא חד-משמעי.
בשלב הזה התבקשנו לנסות את התוכנה. ירון הקליד את פרטיו וזיכרונות הפריימריז צצו. התוכנה לא מזהה אותו, והוא נפלט מהמערכת. ניסיונות שני ושלישי, והמערכת כושלת. קצת מבוכה באוויר, אבל בניגוד לפריימריז, הפעם התמיכה הטכנית כן מצליחה לפתור את הבעיה.
רוב השולחנות בחלל המחתרתי ריקים. "אנחנו מתאימים עצמנו למציאות", מסביר עמית. "ברגע שהמלחמה תיגמר נתחיל בפעילות מסיבית בצמתים, עד אז חשוב לעשות טלפונים". "ומה אם יתלוננו על כך שאנחנו מתקשרים בזמן מלחמה?" שואל ירון. "תענו בנימוס, אל תתווכחו ותבקשו סליחה", משיב עמית.
לחדר נכנס ברוב הדר הפרסומאי ספי שקד, ואחרי חצי דקה מצהיר שהוא יוצא לסיגריה. אנחנו בעקבותיו. האזעקה במטה מתחילה לפעול ולהחריש אוזניים. "מישהו יצא מהדלת הלא נכונה", אומר המאבטח בהיסטריה. "אולי זה שקד", אני מנסה לעזור בדרכי לדלת הראשית, אך המאבטח לא מקבל זאת ברוח טובה, ובוחן אותי בחשדנות עד שאני נבלעת במעלית.
למחרת הגעתי שוב ללא התראה. בכניסה למשרדי מגדל עמד הפעם מאבטח אחר ונוהלי האבטחה התהדקו. נדרשתי לחכות רבע שעה עד שהסכים לפתוח את הדלת.
5 בינואר
ישראל ביתנו | את עדיין איתנו?
* הטלפון צלצל. "שלום, מדברת מעיין מישראל ביתנו, אני מבינה שאת פעילה שלנו". נכון. "אז בינתיים ממש חשוב לשים סטיקרים על האוטו ולתלות שלטים של ליברמן על המרפסת". בסדר. "תודה. זה ממש חשוב לישראל ביתנו".
6 בינואר, תל אביב
קדימה | ארד צריך חדר לעשן
* שלא כמו בליכוד, את מטה ההסברה של קדימה קשה מאוד לפספס. בפנים מקדמת את פני הבאים תמונתה של לבני בגודל טבעי, והמאבטח הרבה פחות חשדן. אלון, האחראי גם על הפעלת מתנדבים, מקבל את פניי. הוא צעיר אידיאליסט שמלווה את לבני כבר ארבעה קמפיינים. מחפשים חדר פנוי לשיחה, אבל היחיד שנחשב לכזה תפוס על ידי מעשן. זה איל ארד לוחש אלון בהתרגשות. ולארד, כידוע, לא מפריעים. לבסוף מתיישבים זמנית בחדר של עובד שיצא להפסקה קלה.
"כנראה עשית רושם טוב", הוא מסביר תוך כדי תנועה, "כי העבירו לנו את השם שלך ושל 19 מתנדבים נוספים כדי שתעזרו במטה ההסברה", הוא מסביר. "ברק לוקח את כל הקרדיט על המלחמה לעצמו, אבל לולא הפעילות של ציפי לא הייתה לנו המטרייה הדיפלומטית שיש היום, ולא הינו מקבלים את התמיכה מהעולם. זה ממש לא בסדר. הוא בכלל לא רצה לצאת למבצע".
בשלב הזה מגיעות ההסתייגויות. "ציפי לא רוצה שנעסוק בפעילות פוליטית. למרות שכולם פועלים, ציפי לא מרשה". אז מה בכל זאת, אני שואלת, נמנעת מלהעלות את סוגיית חוג הבית שבו השתתפה בתל אביב. "יש כמה דברים שאפשר לעשות, בעיקר באינטרנט. את מכירה את המסרים של קדימה? אז אולי את רוצה לכתוב טוקבקים? זה מאוד חשוב, כי כולם קוראים אותם והם ממש משפיעים. ביבי מפעיל מאתיים טוקבקיסטים, חמישים מהם בשכר, וזה נורא חשוב שגם לנו יהיו. אם תוכלי לכתוב כל יום כמה עשרות, זה יהיה ממש טוב".
מה עוד? "יש סרטים ביוטיוב שצריך להפיץ". סרטים? "כן. פורום צעירי קדימה, שלא קשורים למפלגה, התארגנו לבד, עושים סרטים ומפיצים אותם, תרצי שאקשר אותך איתם?"
אני שוב מסכימה, ואלון מברר אם אני יודעת לעשות סרטונים. אני אומרת שכן, והוא ממש מתלהב. "עכשיו את מדברת. אני אקשר אותך לפורום הצעירים", "שכאמור", אני ממשיכה במקומו, "לא קשורים למפלגה, נכון?"
8 בינואר, במייל
קדימה | כנסו, כנסו
* המייל הגיע ובו המסרים של קדימה ורשימת הזירות שבהן היא פועלת. "ערב הבחירות על כולנו להירתם ולסייע בכל דרך אפשרית בשיח הציבורי", נכתב בו. בין היתר, מובא גם לינק לבלוג של לבני, לאתר "רק לא ביבי" ולאתר "נשים למען לבני".
למייל צורף מסמך ובו הנחיות לכתיבת טוקבק, למשל "לכתוב כותרת מגרה, שתגרום לאנשים להיכנס, כמו 'אני ראיתי את נתניהו ב...'".
המלצה אחרת היא להימנע משגיאות כתיב, וישנם גם טוקבקים לדוגמה: "נתניהו אלוף העולם בהסברה כשזה לא נוגע למדיניות שלו, כי אין איך להסביר אותה".
המלצה מעניינת אחרת היא להירשם לאתר, כי אז הטוקבק יאושר בין הראשונים.
6 בינואר, SMS
עבודה | שוב נוסעים
* "ביום שישי אנחנו נוסעים שוב למקלטים בנתיבות, תרצי לבוא?"
כמה ימים אחר כך הגיע עוד מייל. הפעם משלי יחימוביץ', שהודיעה על הקמת צוות תגובות אינטרנטי, וביקשה סיוע מהמתנדבים בהסברה. המילה "טוקבק" לא הוזכרה במייל, אבל את הכוונה אי-אפשר היה להחמיץ: גם העבודה רוצה טוקבקים חיוביים.*
6 בינואר, תל אביב
מרצ | יושבים בפאב בלי חשמל
* במרצ כמו במרצ לא יושב מאבטח בכניסה, וגם מטה הבחירות לא מנסה להסתתר. כבר מהרחוב ניתן לזהות את שם המפלגה ואת הקומה שבה היא מתאכסנת; שקיפות פוליטית?
יאיר, הרכז הארצי של המתנדבים, מזין שמות מתנדבים לאתר החדש שהוקם לתקופת הבחירות. המכשלה הטכנולוגית, מתברר, לא מבדילה בין ימין לשמאל, וגם האתר של מרצ סובל מבאגים ומתחלואות. בערב יתקיים מפגש פורום שטח של רכזי מתנדבים מכל הארץ, ואני מתבקשת לעשות סבב טלפונים לברר כמה מתנדבים יגיעו.
טלפון אחר טלפון התשובות חוזרות על עצמן. הרכזים מתלוננים על היעדר מוטיבציה אצל המתנדבים: "פעילי מרצ הם לרוב מבוגרים", מסבירה לי רכזת כרמיאל. "אני מחפשת מתנדבים בנרות", אומרת אחרת. "אנחנו מכירים את כל השמות ששלחתם אלינו, אין בהם מתנדבים חדשים", אומר שלישי. והרכז האשקלוני מסכם באירוניה: "אני עסוק כרגע בלשמור על המשפחה שלי במלחמה - לא היה לי זמן להתקשר למתנדבים".
הכינוס נערך בפאב הצמוד למטה הבחירות. המחזה סוריאליסטי: רכזי המתנדבים יושבים על כיסאות הפאב, ומולם שולחן שאליו יושבים ח"כ אברהם וילן ופעילים בכירים של המפלגה בקמפיין.
האסטרטגיה, אומר וילן, היא להסביר לתומכים כי רק הצבעה למרצ תטרפד את בחירתו של ביבי לראשות הממשלה, משום שהיא תחזק את גוש השמאל-מרכז, שהעומד בראשו הוא זה שירכיב ממשלה. זאת אסטרטגיה קצת מורכבת, מתלוננים הרכזים, ווילן מסכים.
עוד הם מתלוננים על כך שלא ברור המסר שהם צריכים להעביר בנוגע למלחמה. וילן עונה כי המסר הוא היום שאחרי: "אחרי שהמלחמה תיגמר נישאר עם מערכת החינוך והכלכלה, כל מה שהוא לא מדיני - בזה מרצ צריכה להתמקד".
בשלב מסוים, מישהו התעסק עם התאורה והפאב הוחשך, פרט למנורת הדיסקו שהבהבה ללא הרף על רחבת הריקודים. לרכזים זה לא הפריע להמשיך לדבר פוליטיקה. בסוף המפגש, רגע לפני הסיום, הגיע האחראי על האתר של מרצ, שביקש להדריך כיצד לתפעלו. לא היה קל: המקרנים ריצדו, חוברות ההסברה לא היו ברורות, והמיקרופון נדם. ב-2009 פוליטיקה וטכנולוגיה עדיין לא הולכות יד ביד.
7 בינואר, מייל
הליכוד | אל תצאו מהכורסה
* היה זה המייל ה-13 שנשלח ממטה המתנדבים של קמפיין הליכוד, שכאמור, מוקפא. בזה האחרון כבר ניתן שם למערכת הטלפונים מהבית: "המתנדפון".
"השיחות החשובות והמשפיעות ביותר הן אלו שנעשות אחד על אחד", המריץ המייל, "קחו גם אתם חלק בשיחות החשובות הללו והצטרפו למערכת ה'מתנדפון' שלנו, צרו קשר עם אנשים, שוחחו איתם בטלפון (...) כל זה מבלי לעזוב את הכורסה בבית".
9 בינואר, הרצליה
מרצ | אשכוליות או לא להיות
* דרור מנצל את חוסר תשומת הלב של אנשי האבטחה במרכז הבינתחומי בהרצליה, וקוטף אשכולית עסיסית מהעץ הסמוך לדוכן הקמפיין של מרצ. הוא חותך את האשכולית לחמישה פלחים, כמספר המתנדבים שהיינו באותו בוקר. ליתר דיוק, היינו ארבעה עובדים ומתנדבת אחת, שכן עמיתיי הגיעו כחלק ממשרה מלאה, הכוללת חלוקת פלאיירים ופעילות נוספת.
מאיה, יושבת ראש הסטודנטים של מרצ, בחורה נמרצת ולבבית, מכירה את המכשולים בפעילות השטח. "צריך להתמקם באזור שבו לא יראו אותנו, כי אחרת מסלקים אותנו", היא מתלוננת תוך שאנחנו עוקפים את הכניסה הראשית כדי להימנע מעימות עם המאבטחים. אך הפעם הדוכן הצנוע מאוד של מרצ לא מפריע לאיש, פרט לכמה ימנים שזרקו לעברנו מבטי בוז.
"מדי פעם אומרים לנו שזה לא בסדר, כי יש מלחמה, ולמה אנחנו עושים פעילות פוליטית", ממשיכה מאיה, "אך באותה מידה - אפשר לשאול אותם למה הם הולכים למרכז הבינתחומי כשיש מלחמה". סטודנט תועה שמגיח לעברנו עוצר את המונולוג, ואני מושיטה לעברו את המנשר ומצרפת חיוך וברכת בוקר טוב. הוא לא לוקח, ולא עוצר, אבל אז פתאום מסתובב. "הגזמתם", הוא אומר, נרגן, "בזמן מלחמה?" **
תגובות
"אנחנו גאים במתנדבינו"
קדימה, הליכוד והעבודה מגיבות
דובר קדימה בתגובה: "קמפיין קדימה מוקפא ופירוש הדבר שלא נעשית שום פעילות פוליטית יזומה במסגרת מטה הבחירות. כתוצאה מכך לא הועלו כל חומרים פרסומיים חדשים, אין פעילות חדשה באינטרנט ולא מתקיימות פעילויות ציבוריות שקשורת לקמפיין. מטה המתנדבים הוא לא חלק ממטה ההסברה אלא ריכוז של פעילי קדימה שמקיימים פעילות שוטפת כל הזמן, בין השאר באמצעות האתר העצמאי יאללה קדימה ופרופילים ברשתות חברתיות, והם עשויים להמשיך בה כרצונם. בניגוד אלינו, הליכוד ממשיך בקמפיין, העלה קמפיין פרסומי חדש לאחר פרוץ הקרבות, ובמסגרת האינטרנט מנהל קמפיין טוקבקים מלא בתשלום נגד ציפי לבני ונגד קדימה, שאת רישומו אפשר לראות בקלות בכל ידיעה.
ממפלגת העבודה נמסר: "במהלך השבועות האחרונים קיבלה מפלגת העבודה כ-6,000 פניות מאזרחים מהדרום ועד הצפון, שביקשו להתנדב לקמפיין. מאחר שכל התוכניות הוקפאו, אנו מציעים לפונים להביע את דעתם בקרב סביבתם הקרובה: משפחה, שכנים, חברים ואף בפורומים באינטרנט. חשוב לציין שמדובר במתנדבים אדיאולוגים ולא שירותים בתשלום. אנחנו גאים בצעירי מפלגת העבודה אשר אינם יושבים בחיבוק ידיים, מעודדים את רוחם של התושבים, מסייעים בעבודות שונות ובניקיון, ומביאים ציוד שיקל על חייהם של תושבי הדרום בזמנים קשים אלו. אין לנו כל כוונה להתנצל על פעילותם הברוכה".
מהליכוד נמסר: "כל הוצאות קמפיין הליכוד, ובכלל זה הוצאות שכירות המטה, מתבצעות כחוק. שיחות טלפון שפעילים ומתנדבים של הליכוד מבצעים במהלך מערכת הבחירות, היא פעילות אישית בהתנדבות, שערכה מסתכם בשקלים בודדים ומטעם זה אין היא בגדר תרומה למפלגה כהגדרתה בחוק".
כתבות
ני"ע
