אחרי צפייה ברצף של סרטים שנעים על הסקאלה שבין בינוני לחביב, אפשר לשכוח איך נראה סרט מצוין באמת, ואז מתחילים לעשות הנחות לסחורה שיש בשטח: "הדוכסית"? נו, זה לא סרט רע בכלל. לחובבי הז'אנר. "דמדומים"? לחובבי הז'אנר. "סיפורים לפני השינה"? לחובבי הז'אנר בני השלוש. "אוסטרליה"? למעריצים מטורפים וחסרי ציפיות של הז'אנר. צריך להגיע איזה "נער החידות ממומביי", כדי להזכיר שככה צריך להיראות סרט.
"נער החידות ממומביי" (באנגלית "slumdog millionaire"), זוכה גלובוס הזהב ומועמד מוביל לאוסקר, מבוסס על רב-המכר בעל אותו שם, ומספר על ג'מאל, נער עני מהעיר ההודית שמגיע לגרסה המקומית של "מי רוצה להיות מיליונר?". על אף שהוא צעיר וחסר השכלה, הוא מצליח באופן פלאי לענות תשובות נכונות ולהתקדם בסולם השלבים. דרך השאלות והתשובות אנחנו נחשפים לסיפור התבגרותו של ג'מאל, ליחסיו עם אחיו הבכור סאלים ולאהבתו ללטיקה, חברת ילדות שנכנסת ויוצאת מחייו.
"נער החידות" מספק יופי של חוויית צפייה, כי הוא עובד ביותר מרמה אחת: הוא קליפ שמח ומקפיץ וגם סיפור אהבה אפי. פרץ אדרנלין מהיר של שעשועון עם נגיעות של סיפור התבגרות רווי טראומות. אגדה אופטימית ואסקפיסטית מתובלת בחספוס ובחרא (פשוטו כמשמעו) מרובעי העוני של מומביי. סרט מערבי שחוגג את התרבות האמריקנית, וגם מבקר אותה, ומעמיד את הצופים לצדם של התושבים המוסלמים שמפלחים את הארנקים של התיירים האמריקנים.
בנוסף, מעבר לתפקודו של "נער החידות" כפרק מותח במיוחד של "מי רוצה להיות מיליונר?", הוא מכיל רגש אמיתי, בעיקר בזכות השחקן הראשי דב פאטל בן ה-19, המקבילה האנושית לדבש טהור, שעד לסרט הזה שיחק רק אתנחתה קומית בסדרת הנעורים הבריטית "סקינז".
בהשוואה למי שנחשב למתחרה הגדול שלו לקראת טקס האוסקר, "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן", "סלאם דוג" הוא באמת אנדרדוג. סרט עצמאי, עם קאסט שחקנים ממוצא הודי, מול בראד פיט וחבילת האפקטים שלו. גם דני בויל הבריטי, במאי עם רקורד מזגזג שכולל זוועות כגון "החוף" ו"חיים לא רגילים" (לצד סרטים מוצלחים כמו "חברים לרצח" ו"28 יום אחרי", ולהיטים כמו "טריינספוטינג"), לא נחשב ליקיר העיר, לעומת דיוויד פינצ'ר שהוליווד מחפשת כבר בכוח לתת לו אוסקר.
אבל אם "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן" הוא תבשיל קדירה תפל, "נער החידות ממומביי" הוא שוט מרענן של לאסי בננה. פחות יומרני ממתחרהו הכבד והעקר, אבל יותר יצירתי ממנו. למשל, בעוד ש"הסיפור המופלא של" מלווה בווייס אובר - של הגיבור המשעמם או של זוגתו המרגיזה - לכל אורכו, ב"נער החידות" נמצאים פתרונות מתוחכמים וקולנועיים הרבה יותר להעברת הסיפור. ועוד לא דיברנו על הפסקול ועל כותרות הסיום.
בקיצור, בניגוד לפצצת השעמום של פינצ'ר את פיט, "נער החידות ממומביי" הוא פשוט סרט כיפי ששווה את מחיר הכרטיס. יש בו כל מה שצריך לשעתיים של הנאה: אקשן, רומנטיקה, הומור. ומעבר לזה, הוא גם מלא השראה סגנונית שחסרה במתחרה החנוט שלו. ובתקופה כזו, שבה קשה כל-כך למצוא מועמד מועדף בבחירות לכנסת, טוב שיש אופציה ראויה לפייבוריט באוסקר. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
