המחוזי החזיר לעורך דין כתב בקשה שנכתב "בצורה מבישה, פוגענית ומזלזלת בביהמ"ש"

הרשם איתן אורנשטיין מבית המשפט המחוזי בתל-אביב החליט ללמד לקח את עו"ד עמרם חיימי, ולשלוח מסר גם לעמיתיו למקצוע: לשון חדה ופוגענית בבקשות המוגשות לבית המשפט לא תתקבל - גם אם היא עטופה בשפה המשפטית הגבוהה המקובלת. אורנשטיין החליט לא לדון כלל בבקשה, ולהקצות 14 יום להגשתה המתוקנת.

המדובר בבקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב, אשר דחה בקשות למזונות והשית הוצאות על המבקשים. העניין הגיע לשולחנו של הרשם, בשל עתירת המבקשים לפטור אותם מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בבקשת רשות הערעור.

הרשם אורנשטיין כותב, כי "לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה כמו גם בבקשת רשות הערעור עצמה, ונוכחתי בסגנון הפוגעני של כתבי הטענות מטעם המבקשים, הגעתי למסקנה כי אין מקום שבית המשפט ידון בבקשה לפטור מערובה להוצאות, כמו גם בבקשת רשות הערעור עצמה, בטרם יגישו המבקשים בקשות חדשות מנוסחות כראוי".

לדברי אורנשטיין, הבקשות כוללות ביטויים מבישים, מתלהמים ומחוצפים כנגד בית משפט, השמצות בוטות שיש בהן כדי לפגוע במותב שישב לדין, מגיעות כדי זלזול בו, תוך השתלחות חסרת רסן; אמירות שאין להן מקום ככלל, וקל וחומר במסגרת מערכת המשפט. אורנשטיין ממחיש את דבריו בציטוטים נבחרים שכתב בא כוח המבקשים בכתבי הטענות:

"...מגישים בזאת בקשתם ליתן היתר לערער על החלטות הזויות של בית משפט למשפחה...ליתן רשות לערער להוצאות שאף הן הזויות.."

"...בית משפט בישבו על כס השיפוט כך נראה שם לו למטרה להיות הצד שכנגד ולא הגורם האובייקטיבי העושה משפט" (סעיף 13)

"...למצער לא שערה המערערת כי בית משפט ינצל את כס השיפוט לנקמנות וחיסול ממוקד כנגדה תוך הענשתה הכספית בפסיקת הוצאות הזויות ..." (סעיף 19)

"...למערערת כך נראה פועל בית משפט זה בחוסר הגינות זועקת תוך שמבקש כפי הנראה לשבור את רוחה של האם לבל תהין להגיש בקשות הנובעות מהחלטות הזויות ולא ראויות של בית משפט. מצב זה מביא את האישה לכדי אי אמון מוחלט בשיפוטו..." (סעיף 27)

"...כך גם שגה בית משפט קמא שגגה קשה כאשר נקמנותו במערערת ביטא בהטלת הוצאות..." (סעיף 34א)

"...בית משפט מתרשל בעבודתו ואינו עושה משפט..." (סעיף 38)

אורנשטיין מסכם את דבריו: "פרקליט מחייב לנהוג בכבוד כלפי בית המשפט, להתנסח באופן הגון ומכובד, תוך נימוס והתנסחות זהירה, אף אם הוא סבור כי נפלו שגגות בהחלטות בית המשפט, ובהתנהגותו כלפי הלקוח. אמירות פוגעניות ומעליבות, חצופות ומעליבות, מקומן לא יכירן בכתבי בית דין המוגשים לבית המשפט, אשר מטעם זה בלבד רשאי בית המשפט לדחות את הבקשות".

בהחלטה מובאים דברי בית המשפט העליון בע"א 408/77 נבטי נ' מנהל מס שבח, פ"ד לב(1)539 בעמ' 597: "כי בין שימוש בלשון גסה ובלתי מכובדת בכתבי טענות ובין הגנה על אינטרס של לקוחו אין ולא כלום, וכי שומה על עורך דין לנהוג במתינות גם בהופעותיו בבתי המשפט וגם בעריכת כתבי טענות."

גם נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש, קבעה בע"פ 761/08 אליהו סעדה נ' מדינת ישראל: "התבטאויותיו של עו"ד כהן אינן ראויות ופסולות. אין מגישים לבית משפט זה או לכל בית משפט אחר מסמך הכתוב בסגנון זה. לפיכך, אף מטעם זה, כשלעצמו, לא ראיתי להיעתר לבקשה."

אורנשטיין מדגיש כי תקנה 91 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984, מסמיכה את בית המשפט למחוק כל עניין מכתב טענות שהוא מביש, ומסמיכה להורות על מחיקת כתב טענות שלא קוים לגביו האמור. בנסיבות אלה שומה היה להורות על מחיקת בקשת רשות הערעור והבקשה בגדרו. "עם זאת, על מנת שלא לחסום את דלתו של בית המשפט לערעור לפני המבקשים, ולפנים משורת הדין, אאפשר למבקשים להגיש כתבי טענות המנוסחים כיאות, תוך ברירת המלים הראויות. לא ראיתי מקום להסתפק רק במחיקת הביטויים אליהם הפניתי, שכן הודעת הערעור שזורה בביטויים בלתי הולמים ואין דרך אחרת פרט להגשת נוסח חדש".