אימפריות נופלות לאט

המדינות החדשות שקמו עם הנסיגה גילו שעצמאות היא לעתים סיפור כואב ועצוב. כמה מהמדינות הללו נתונות כעת תחת שלטון עצמאי שהוא גרוע לפחות כמו השלטון הקולוניאלי, חלקן נקרעות על-ידי מלחמות, מנוצלות על-ידי המערב או נכבשות מחדש בשם המלחמה בטרור העולמי.

הספר שלפנינו מציג פנים שונות של הסבל הזה ושל הניסיונות למגר אותו. כמו כן, הוא מתאר את היחסים השונים שמתקיימים כעת בין כובשים לשעבר לבין נכבשים.

הספר מוותר על דיון התיאורטי הסבוך שמאפיין את ההגות הפוסט-קולוניאלית. הוא מנסה, באמצעות תיאור של פיסות חיים, לספק לקורא המערבי נקודות מבט שונות מהן חווה הנכבש לשעבר את מצבו הנוכחי ואת הסבל שהוא ידע בעידן הקולוניאלי. הוויתור על תיאוריה מסודרת וריבוי נקודות המבט הופך את הספר ליצירה תזזיתית וכאוטית.

הקורא עלול לחוש בסחרחורת קלה כשינוע בין סיפורים שונים ומשונים. הוא ילמד, למשל, על מאבקים לעצמאות כמו אלו שניהלו גנדי בהודו וצ'ה גווארה בקובה ובבוליביה. הוא יקרא על שיתופי פעולה בין מהפכנים קובנים לבין פעילי זכויות אדם שחורים בארה"ב. הכאוס העשיר הזה לא מתבטא רק בדילוג בין נושאים רבים. גם כאשר מתמקד המחבר בנושא מסוים אחד, עלול הדיון להתנפץ הדיון לאלפי רסיסים צבעוניים. כך, למשל, כאשר הוא דן במוזיקת הראי שגובשה על-ידי בני הדור הראשון לעצמאות אלג'יר מידי הצרפתים, יסתחרר הקורא מהפסיפס המורכב של המידע. לראי שורשים במוזיקה שיצרו אנשי דת משכילים, אך בה בעת היא גם קשורה למופעים שנערכו בבתי הזונות ובבארים של אלג'יר. היא נדדה לצרפת, ספגה שם השפעות של רוק מערבי והפכה לסוג של מוזיקת מחאה של צעירים אלג'יראים המתגוררים בה. במקביל היא הותקפה באלג'יר על-ידי אנשי דת והוקעה כלא מוסרית. כאשר אחד מזמריה המפורסמים ביותר נרצח על-ידי קנאים מוסלמים, ביקשו זמרים אחרים מקלט דווקא בזרועות הכובשת לשעבר - צרפת. סיפורה של מוזיקת הראי הוא מערבולת צבעונית של ניגודים רבים המשלבים דת, זנות, מחאה, מסחור ועוד.

אי-הסדר העשיר הזה אינו מקרי. המחבר מציין כי חלקים מהספר חבים "עצמם לצלילה הפועמים, ההולמים, של מוזיקת הראי". הוא אפילו ממליץ לקרוא את הספר לצלילים אלה. נראה שהמחבר נסחף מעט בתיאור סטריאוטיפי של העולם הלא-מערבי כשהוא משווה את הפוסט-קולוניאליזם לאותה מוזיקה עשירה ורוויית סתירות, המשקפת "את המרחב החברתי של ימינו". אנלוגיה זו כאילו מבקשת מהקורא לנטוש את הקטגוריות "המערביות" הקשיחות שלו, וללמוד את העולם הפוסט-קולוניאלי הנוזלי, הרוטט והעצבני שצמח מסביבו.

התזזיתיות של הספר ודאי תענג חלק מהקוראים, אך היא עלולה להרגיז את אלה שיחושו שהם קופצים מנושא לנושא בלי להגיע לרגע לסיפוק מלא. אם תרצו לברר לאיזו קבוצה אתם משתייכים, תוכלו לעשות זאת בחנות הספרים הקרובה למקום מגוריכם. ליתר ביטחון, קנו שם גם דיסק טוב. *

"פוסט-קולוניאליזם: מבוא", רוברט יאנג, רסלינג, 193 עמ'